תוצאות הדיון על הגז בקבינט כבר ידועות מראש

המסע הגדול של ראש הממשלה בנימין נתניהו לאישור מתווה הגז החדש יוצא לדרך השבוע. זה מתווה צולע ומלא חורים, רחוק מלהיות מושלם, ובמשרדי הממשלה בטוחים שהנוסח הסופי יהיה שונה מאוד מהמקורי. עם זאת, לראשונה מאז שהוא בתפקיד נתניהו מטיל את כל כובד משקלו על מבנה חדש למשק האנרגיה, שיעוגן בהחלטת ממשלה ובהתחייבויות מול ספקי הגז ואמור להחזיק עד אמצע העשור הבא.

הדיון שייערך ביום חמישי בקבינט המדיני־ביטחוני הוא התחנה הראשונה במסע הזה, והבחירה בו אינה מקרית משום שהוא משמש תירוץ מושלם לעקוף את מוסד הממונה על הגבלים עסקיים. הממונה היוצא דיויד גילה התנגד למתווה, אבל לתפיסת נתניהו ראוי לדון בנושא תחת מטרייה רחבה יותר, משום שחלק מחוזי הגז הם מול מצרים וירדן, ועל כן יש לכך חשיבות מדינית. המשמעות היא ששיקולי התחרות אולי חשובים, אבל הם לא בעדיפות ראשונה. כך תוכל המדינה לקבוע, באמצעות הקבינט, שלנושא הגז חשיבות מדינית, ושר הכלכלה אריה דרעי יוכל להפעיל — לראשונה בתולדות המדינה — את סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, שקובע שבסמכותו לעקוף החלטות של הממונה אם יש לכך נימוק מדיני. רגע לפני שנתניהו מעלה את הנושא לדיון ראשון בקבינט "כלכליסט" מנתח את מערכת הכוחות בפורום המצומצם, בוחן מי יתמוך ומי ייעדר ומעריך את הסיכויים שמתווה הגז ייעצר דווקא שם.

הקבינט המדיני־ביטחוני מורכב מעשרה שרים, שחלקם חייבים להשתתף בו מתוקף תפקידיהם וחלקם שובצו בו מכוח הסכמים קואליציוניים. נוסף לשרים ישנם שני משקיפים שאינם מצביעים אבל רשאים להביע דעה — שר הבינוי יואב גלנט ושר הקליטה זאב אלקין. לפורום זה יש סמכות לדון ביחסי החוץ או ב"כל נושא אחר שראש הממשלה קבע שנסיבותיו מצדיקות", והחלטתו מחייבת כמו החלטת ממשלה.

צילום: קובי גדעון, עמית שעל, מיקי נועם אלון, דודי ועקנין, אוראל כהן, אלכס קולומויסקי, נמרוד גליקמן

ארבע ספינות יגנו על אסדות קידוח שלא קיימות

נתניהו כמובן תומך במתווה, וכראש הממשלה יש לו קול כפול. הוא שמוביל מרחוק את התקדמות הדיון ואת הניסיונות לסיימו בהקדם האפשרי. שר האוצר משה כחלון הכריז על נבצרות מהדיון בשל קרבתו לקובי מימון, שמכחיש שיש לו אחזקות בישראמקו, אשר מחזיקה בכ־29% ממאגר תמר. סמכויותיו הועברו לנתניהו, והוא טרם העבירן לשר אחר.

שר הביטחון משה יעלון נמנע מהתייחסות מפורשת לסוגיה, אבל רק בחודש שעבר השלים משרדו רכישה של ארבע ספינות "להגנה על המים הכלכליים של ישראל — האסדות לחיפוש והפקת גז", כפי שנכתב בהודעת משרד הביטחון. העובדה שכיום ישנה רק אסדה אחת, של מאגר תמר, וחיל הים כבר מאבטח אותה והעובדה שלא מתוכננות להגיע אסדות חדשות לפחות בשלוש השנים הקרובות לא עצרו את עסקת הרכישה, שעלותה 2 מיליארד שקל. בשורה התחתונה הוא יתקשה להצדיק את הרכישה אם יתנגד למתווה.

שר הפנים סילבן שלום ושר האנרגיה יובל שטייניץ מחויבים למתווה, כמעט אין ספק בכך. שטייניץ אמר כמה פעמים לאחרונה שהוא מעוניין בהסדר מהיר, ואילו שלום היה שותף מלא (באמצעות מנכ"לית משרדו הקודמת אורנה הוזמן בכור) בצוות של יוג'ין קנדל, שגיבש את המתווה המוצע. רק לפני כחודש התריס שלום נגד ח"כ שלי יחימוביץ' מהמחנה הציוני, שמובילה את ההתנגדות למתווה כמעט לבדה, והכריז: "היא חיה בסרט. אף אחד לא רוצה לבוא לארץ. יש להם אינטרסים אחרים".

שר הכלכלה אריה דרעי מחזיק במפתח לקידום המתווה, משום שלאחר שהקבינט יכריז על הנושא כעל בעל חשיבות מדינית, הוא יצטרך להפעיל את סעיף 52 לחוק ההגבלים כדי לעקוף את התנגדות הממונה — זו הקיימת או אחרת שתבוא בעתיד. בכירי משרדו שותפים לצוות קנדל, וגם הוא אינו מתנגד למתווה — כל עוד תשוריין כמות מסוימת במחיר הוגן לתעשייה.

יובל שטייניץ וסילבן שלום. מחויבים למתווה | צילום: דוברות משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים

רוב חברי הקבינט כבר בכיס של נתניהו

עד כאן שישה מתוך עשרה בעלי זכות הצבעה כבר נמצאים בכיס של נתניהו (הקול הכפול שלו, שלום, שטייניץ, יעלון ודרעי), ואפשר לסגור את הנושא ולעבור הלאה. ואולם, בדיקת "כלכליסט" מעלה אפשרות להתנגדות דווקא בתוך הליכוד. שר התחבורה והמודיעין ישראל כץ טרם החליט כיצד יצביע, ובתשובה לפניית "כלכליסט" אמר שהוא "יחכה לדיון". לכץ יש אינטרס להטמיע שימוש בגז טבעי בתחבורה, אבל מדובר בכמות מזערית לעומת תכולת המאגרים.

גם השר לביטחון הפנים גלעד ארדן סירב להתייחס לפניית "כלכליסט" ולומר כיצד יצביע, אך בחינה של התבטאויותיו בשנים האחרונות מעלה תמונה מעניינת. ב־2012 הוא הוביל, באמצעות מנכ"לית משרדו לשעבר אלונה שפר, את המאבק באישור מסקנות ועדת צמח לעניין יצוא הגז, מה שהביא אותו למסקנה שיש להשהות את החלטת היצוא בכמה שנים כדי לצמצם את אי־הוודאות בנוגע לדרישות השוק המקומי. אם מוסיפים לכך את הדרמה סביב מינויו לשר בממשלה, הוא עוד עשוי להצביע נגד. לסיכום, ייתכן שכץ או ארדן יצביעו נגד, דווקא כשברור שהמתווה יעבור, וזאת כדי לגזור קופון אצל שלל הארגונים החברתיים והסביבתיים.

שרת המשפטים איילת שקד מסרה בתגובה לפניית "כלכליסט" שהיא "מגבה את ראש הממשלה". שר החינוך נפתלי בנט לא מסר תגובה, אך התבטאויותיו מציירות תמונה מורכבת. מצד אחד, כשר הכלכלה שיווע בנט לקדם את חיבור הגז למפעלים וב־2013 אמר כי "כולם מתווכחים איך לחלק את הגלידה, ובינתיים היא נמסה לנו מול העיניים".

מצד שני, בינואר טען בכנס של רשות ההגבלים העסקיים כי "הפתרון ליוקר המחיה הוא תחרות, ותמיד יש למישהו אינטרס לחסום אותה". כשנשאל על ידי "כלכליסט" בדצמבר אם יממש את זכותו להפעיל את סעיף 52 כדי לעקוף את הממונה על הגבלים, ענה בנט: "זה שמור למקרים קיצוניים ביותר, וזה לא המצב". מאז זרמו הרבה מים בנהר והמו"מ מול חברות הגז כובס, קוצץ ושונה עשרות פעמים, כך שמעניין לראות איך בנט יצביע ואיך יסביר (אם יצביע בעד) את הזיגזג שלו בנוגע לאותו סעיף 52.

ובאשר לשר השיכון יואב גלנט הוא בעמדת משקיף בלבד, אך רשאי להביע את דעתו. במענה לפניית "כלכליסט" השיב שהוא "ייעדר מהדיון כדי להימנע מניגוד עניינים".

מה משותף ליו"ר כולנו, המשקיף וחבר ועדת הכספים: 3 ח"כים עם אינטרסים בגז

שר האוצר משה כחלון אינו היחיד שיש לו קשרים בעולם הגז - גם לחבר מפלגתו שר הבינוי יואב גלנט יש קשרים בתחום. בשנים 2012–2014 כיהן גלנט כיו"ר חברת קידוחי הגז של המיליארדר בני שטיינמץ, שמחזיק היום באמצעות נמקס אויל אנד גז בחמישה רישיונות לחיפושי גז. אחד הרישיונות המפורסמים כונה מאגר ישי, שבדומה למאגרים שרה ומירה סומן כהבטחה גדולה אך הוכרז כלא מתאים לפיתוח כלכלי בתחילת 2013 בשל כמות גז נמוכה.

חבר ועדת הכספים אלי כהן מכולנו שימש עד לפני כמה חודשים כסגן יו"ר הכשרה אנרגיה שבשליטת עופר נמרודי, שמחזיקה (עם שותפות אחרות) ברישיונות שרה ומירה.

כהן ניתק את קשריו עם הכשרה אנרגיה ועם בעלת השליטה בה הכשרת הישוב לקראת כניסתו לפוליטיקה, ובמאי דווח שהוא כבר אינו בעל עניין בחברה - כלומר מכר את אחזקותיו בה. לפני כן החזיק כהן ביותר מ־5% מהחברה ולכן הוגדר כבעל עניין בה.