קוּפָה אחרי בן אדם

למיכאל לוריא יש בבית קופת חיסכון משנות השלושים. "זו קופה של חברת הביטוח הפניקס", מספר לוריא, אספן כפייתי, "כל מי שנתקל בה תוהה מה לחברות ביטוח ולקופות חיסכון? ובכן, הפעולה המקובלת אז היתה לתת למבוטח את הקופה ולהשאיר את המפתח אצל סוכן הביטוח. למבוטח היתה אפשרות לשלשל מטבע פעם ביום וכך לצבור את הכסף עבור הפרמיה של הביטוח, כך שלא 'תיפול' עליו פעם בשנה ויהיה לו קשה לעמוד בתשלומים. היום זה נשמע כמו משחק ילדים, אפילו מגוחך קצת, אבל כך זה עבד אז גם בארץ וגם בחו"ל".

הקופה הזאת היא רק אחת מעשרות קופות ישנות שיש ללוריא, כ־30 מהן יוצגו בתערוכה חדשה בשם "דרך הכסף — השקעה לטווח ארוך", שתיפתח ביום שישי הקרוב בארט מרקט (עד 30.6, רח' התערוכה 3 נמל תל אביב. הכניסה חופשית).

אספנות זה בגנים

מתוך אוסף הקופות שלו אלה שלוריא מחבב במיוחד הן קופות החיסכון לילדים: "בשנות השישים היו ההורים קונים לילדים קופות בצורות שונות או עם איורים שונים כדי לחנך אותם לחיסכון.

בשלב מאוחר יותר החלו כל הבנקים לשווק תוכניות חיסכון לילדים. הם חילקו להם קופות, וכשהן התמלאו הילדים היו מגיעים להפקיד את הכסף בבנק, ואת המעקב היו מנהלים באמצעות פנקס שבו רשם הבנקאי. הפקדה כזו היתה מלווה בדרך כלל בשי כלשהו, סיכה למשל, שמטרתו היתה לעודד את הילדים לחסוך".

אף שהוא מתרכז בפריטים ישראליים, אפשר למצוא באוסף הקופות של לוריא גם כמה כאלה ממדינות אחרות. "אלה קופות מעוצבות יותר, ובדרך כלל יש בהם פטנטים שונים שמופעלים באמצעות מנגנונים מכניים. לדוגמה: קופת חיסכון המעוצבת כרופא שיניים שמוציא שן למטופל באמצעות צבת - שמים בה מטבע במקום הייעודי וכאשר לוחצים על מתג מושך רופא השיניים את השן ועוקר אותה והמטבע נופל אל תוך חריץ הקופה".

לוריא, במקצועו בוטנאי, הוא אספן אובססיבי, כהגדרתו, של חפצים ארצישראליים מדורות קודמים. הקופות הן רק חלק באוסף שלו שמכיל כלי בית, כלי עבודה ועוד. "את תכונת האספנות ירשתי מאמא שלי", הוא מספר, "ולדעתי אי אפשר להיפטר ממנה כי היא עוברת בגנים". לפני שמונה שנים הפכה האספנות גם לעיסוק רשמי, כאשר הקים עם חברו דן הורטמן את מוזיאון אוצרות בחומה בעכו העתיקה. בימים אלה, למשל, מוצגת במוזיאון התערוכה "חצי ביצה ליום", העוסקת בתקופת הצנע בעשור הראשון למדינת ישראל. "המוזיאון נתן לי משנה מרץ להמשיך ולאסוף, ונוכחתי לדעת שהציבור אוהב וצמא מאוד לראות את החפצים האלה. הממסד בישראל, לעומת זאת, לא עוסק בנושא ברצינות".

תעודה של רוטשילד

 

לא רק קופות חיסכון יוצגו בתערוכה, שיזם בית ההשקעות טופ אלפא, אלא גם מטבעות וניירות ערך מתקופות שונות מהארץ ומחו"ל.

בין השאר יוצג האוסף של רואה החשבון הידוע יהודה ברלב (שעבד בעבר עבור נוחי דנקנר), הכולל ממצאים מהתקופה שבה ניירות ערך היו ניירות ממשיים. "כסטודנט לחשבונאות רציתי לדעת איך נראית במציאות תעודת מניה, ומשם

התגלגלתי לאוסף", מספר ברלב.

האוסף שלו, שמכיל היום מאות תעודות וניירות, חושף את מנגנון כלכלת היישוב היהודי ומגלה מהלכים כלכליים שונים — איך מומנה הקמה של קיבוצים, איך סייעו בנקים בהקמת יישובים ועוד. "בשנות השלושים, למשל, היו בישראל 150 בנקים. לכל אחד מהם יש תעודות, איגרות חוב, מניות מסוגים שונים וסיפור שלם שאפשר לספר", הוא אומר, "מרגע שהוקם בנק ישראל ב־1954 אנחנו רואים מגמה של צמצום הבנקים, ובמקביל אפשר ללמוד מהתעודות על הצטמצמות ההסתדרות ועל האופן שבו איבדה את נכסיה.

בין התעודות אפשר למצוא כאלה שחתומים עליהן הברון רוטשילד, לוי אשכול ומקים חברת החשמל פנחס רוטנברג וגם תעודות שחושפות מעילות גדולות. התעודה העתיקה ביותר שיש לי היא איגרת חוב מהולנד מלפני 200 שנה הכתובה בעברית".