דו"ח טכנולוגי
אפל: משחקים אינם אמנות
אפל - כרגיל - מצנזרת יותר מדי ועכשיו גם תוקפת את תעשיית המשחקים, עוד התלקחות בין אובר וממשלת צרפת, ובאזפיד תוהה האם רדיט הוא "אינקובטור של שנאה"
ובאור השחר החיוור, דגלנו עוד היה שם
שורה של חברות אמריקאיות - ביניהן אמזון, איביי, גוגל ואטסי - הודיעו בשבוע האחרון שהם יפסיקו למכור מוצרים עליהם מופיע דגל הקונפדרציה, דגל המדינות הדרומיות שמרדו בארה"ב באמצע המאה ה-19 המכונה גם "הדגל המגואל בדם". כמה ימים לאחר מכן, גם אפל הצטרפה לחגיגה, אבל כהרגלה - בכל פעם שמדובר בצנזורה או חרם, אפל הולכת צעד אחד רחוק מדי.
החברה החליטה גם להסיר מחנות האפליקציות שלה את כל המשחקים שהציגו את הדגל בתוך המשחק או בפרסומים שלהם. הבעיה? זה גם כולל למשל את כל המשחקים ההיסטוריים הכוללים את מלחמת האזרחים האמריקאית.
במחי יד, אפל חסמה משחקים שעוסקים, הן מבחינה היסטורית והן מבחינה אומנותית, באחת התקופות הכי חשובות בהיסטוריה האמריקאית. תגובת-יתר קלאסית של אפל. אז, כמובן, נשמע בתגובה קול זעקה מרה מצד גיימרים ומפתחות משחקים. כתוצאה, אפל החזירה חלק מהמשחקים, אבל לא את כולם. אוהדים זועמים התעמתו עם הדוברות של אפל, ואמרו שעל מוצרים אחרים שלה – למשל, הסדרה Duke of Hazzard ואלבומים של Lynyrd Skynyrd – הדגל מתנוסס בלי שום בעיה ואפל לא מסירה אותם.
אפל מצידה אמרה שהיא מתייחסת לספרים ולמוזיקה באופן שונה מכפי שהיא מתייחסת למשחקים; ספרים ומוזיקה הם אמנות, משחקים, לא. התגובה הזאת מעידה על צביעות משמעותית מצד אפל. משחקים הם מקור הכנסה משמעותי של החברה, ורק לפני מספר חודשים אפל יצאה בגוואה בפרסום שאומר שמשחקים הם אמנות.
היחס של אפל למשחקים ולמפתחיהם גובל בבוז: היא הסירה את Papers Please, משחק עם אמנות פיקסלים משנות ה-80, כי הגיעה למסקנה שסריקה של גוף האדם בו היא "פורנוגרפית". במקרה אחר, היא הסירה את המשחק Syria: Endgame כי הוא הכיל תוכן פוליטי. בקצרה, יוצרי משחקים – עוד יותר מיוצרי אפליקציות "רגילות" עבור אפל – צריכים לדעת שהיחס אליהם יהיה קפריזי ולא הוגן.מהומות אובר
נהגי המוניות של צרפת, לא אוכלוסיה שמוותרת על זכויותיה בקלות, החריפו את הצעדים שלהם נגד אובר. הם עברו משביתה איטלקית שתוקעת את התנועה להפגנות אגרסיביות, על סף האלימות. הפעילות של אובר, נזכיר, בלתי חוקית בצרפת אבל החברה, כהרגלה, מתעלמת מהחוק ומפסיקת בית המשפט. יש לה כיסים עמוקים מספיק על מנת להלחם בממשלת צרפת. בעקבות ההפגנות, הודיע נשיא צרפת שעל אובר לציית לחוק. שר הפנים ברנרד קזנוב הוציא צו שמאפשר להחרים רכבים המשמשים את אובר – לא רק לקנוס את הנהג, כפי שעשו עד כה, אלא להחרים את הרכב עצמו. הוא גם אמר שבדעתו לפעול נגד מנהלי אובר במדינה. המנהל של אובר בצרפת הגיב בבוז, ואמר שהצו "לא משנה דבר." שר הפנים אמר בתגובה שהסתה לאי ציות לחוק היא עבירה על החוק.
אובר לא רק גוזלת את מחייתם של מאות אלפי נהגים ברחבי העולם. היא גם מבטיחה לנהגים שלה הרבה מעבר למה שהיא מסוגלת לספק: עיתונאית בניו יורק מצאה שכדי לקבל את ההכנסה שמבטיחה אובר, היא צריכה לעבוד 365 ימים בשנה, כל אחד מהם של 27 שעות.
זהו הוא לא רק מאבק צרפתי, אלא מאבק גלובלי. חברת העושק הזו נתקלת בהתנגדות בכל מקום שהיא מגיעה אליו. שורה של ערים ומדינות ברחבי העולם כבר הכריזו על השירות של אובר כבלתי חוקי. במקרים רבים, אובר מתעלמת מהחוק - מה שכבר זיכה את מנכ"ל אובר בתביעה פלילית וצו מאסר בדרום קוריאה. יש לקוות שהעובדה שגם לצרפת נשבר מאובר תקרין הלאה.
האם רדיט היא אינקובטור של שנאה?
דיווחנו בשבוע שעבר על ההתקוממות של מספר משתמשי רדיט, שמסרבים להשלים עם ההחלטה של מנהלי האתר לתרבת אותו ולאסור על פגיעה באחרים. ההנחיה החדשה של ההנהלה קובעת שהיא תאסור "על התנהגות, לא על רעיונות." אבל זאת הנחיה בעייתית מיסודה, כפי שהדגים הפורום הגזעני Coontown (מלשון Coon, כינוי גנאי גזעני לשחורים). עכשיו רדיט זוכה לביקורת גם מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, מאתר Buzzfeed.
רדיט מכילה המון פורומים שהם לכל דבר ועניין אתרי שנאה – נגד שחורים, נשים, הומוסקסואלים, וניתן גם להניח שניתן שם גם פורומים אנטישמיים. מספר מחקרים רציניים כבר מצאו שיש קשר הדוק בין אתרי שנאה ובין מקרי רצח – כך למשל, שמו של האתר הניאו-נאצי Stormfront נקשר ביותר ממאה מקרי רצח. רדיט הוא מדגרה לעשרות פורומים דומים.
בפורום Coontown יש מספר רב של שרשורים שמציגים תמונות של אזרחים שחורים שנרצחו או נהרגו. במשך תקופה ארוכה, הלוגו הרשמי של הפורום היה גבר שחור תלוי - רמז בוטה ללינצ'ים. זו הנקודה שבה ההבדל בין "התנהגות" ובין "רעיונות" מתאיין. לא בטוח שהנהלת רדיט תוכל להמשיך ולהחזיק בהשקפה שלהם עוד זמן רב.
קצרצרים
1. בית משפט הולנדי הורה לפייסבוק לחשוף את זהותו של שרץ שהעלה לשרתים שלה סרטון פורנו נקמה. בזמן שהסרטון צולם, המצולמת הייתה קטינה. פייסבוק הורידה את הסרטון, אבל הוא עדיין זמין ברשת. הרשת החברתית ניסתה להתחמק מזיהוי השרץ, ובתגובה בית המשפט הבהיר לה שאם תוך 14 ימים היא לא מספקת את כל המידע הנדרש, חוקר חיצוני יעבור על השרתים שלה ויחפש את המידע. פייסבוק מצידה טוענת שאין לה שום מידע רלוונטי משום שהיא מחקה את החשבון ולא שמרה שום מידע. שזה מעניין, כי לאור העובדה שהיא מחקה את החשבון משום שהוא שיתף סרטון פורנו נקמה, יש לה חובה על פי החוק האירופי לשמור את המידע הזה למקרה והרשויות נזקקות לו. בל לא נשכח - לפני חמש שנים בערך, פייסבוק נלחמה בשיניים ובציפורניים כדי שהיא תוכל לשמור מידע על השרתים שלה לא שנה אחת, כפי שדרשו האירופאים, אלא שלוש שנים ויותר. פתאום המידע נעלם? נעדכן.
2. מנוע החיפוש האנונימי DuckDuckGo מתגאה בכך שהוא לא שומר מידע על המשתמשים. בין השאר, הוא לא שומר היסטוריית חיפוש או כתובות IP. בתגובה לפרסומי סנודן האתר יצא בקמפיין פרסום אגרסיבי שתקף את גוגל, ועכשיו האתר מדווח על עליה ניכרת בתעבורה, שהגיעה לשיא של 1.5 מיליון חיפושים ביממה. המנוע אומנם נשען על מנועי החיפוש של מיקרוסופט ויאהו – אבל לא נוגע מעביר מידע על הגולשים.
3. לפני שנה פרסמה פייסבוק את דו"ח הגיוון הראשון שלה, שמתעד את רמת הגיוון המגדרי והאתני של עובדיה. כעת מתפרסם דו"ח הסיכום של השנה החולפת, ולא נראה שמשהו השתנה במיוחד. שיעור העובדים השחורים בחברה עלה ב-0.56%, אבל בפועל מדובר בשישה עובדים חדשים בלבד. בנוסף, עדיין אין לחברה אף שחור בעמדת הנהלה בכירה. לשם השוואה, פייסבוק גייסה 695 עובדים לבנים חדשים בשנה האחרונה, וישנם 125 אנשים לבנים בעמדות הנהלה בכירה. 84% מהעובדים במחלקות הטכניות של פייסבוק הם גברים, ירידה של אחוז בודד בהשואוה לשנה שעברה. יש לפייסבוק עוד הרבה עבודה.
4. סוכנות החדשות של ממשלת סוריה – כן, עדיין יש כזו, אם כי היא מפרפרת - עדיין פעילה. בשבוע שעבר, היא ביצעה טעות קלאסית וקראה לאנשים לפרסם תמונות מהחופשה שלהם בסוריה תחת ההאשתג #SummerInSyria. כצפוי, במקום לקבל תמונות של שווקים צבעוניים עם חומוס ועישון טבק לטקיה, או של מסיבות חוף, ההאשתג הוצף בעשרות תמונות של חורבן ומלחמה. לא בדיוק מה שאסד היה רוצה. לא שזה משנה כל כך, בימינו.
6 תגובות לכתיבת תגובה