נותר רק לקוות שיימצא עוד לווייתן

אחרי חודשים של משא ומתן מול חברות הגז, ניסיון כושל לעקוף את הממונה על הגבלים עסקיים באמצעות שר הכלכלה ועוד ניסיון לעקוף את הממונה דרך הכנסת, פורסם אתמול מתווה ההסכם עם דלק ונובל אנרג'י.

שר האנרגיה יובל שטייניץ אמר כי המתווה טוב למדינה ולאזרחיה, אבל קשה מבחינת החברות: "הן נאלצו לקבל תנאים קשים. אלה תנאים קשים בכל מדינה והמתווה משיג את כל שלוש המטרות - 100 מיליארד דולר לישראל לבריאות, חינוך ורווחה בשנים הקרובות. הוא יפרק את המונופול ויאפשר לספק גז בתנאים סבירים, זאת בצד המנופים המדיניים לאזרחי מדינת ישראל".

שטייניץ אמר כי אזרחי ישראל יקבלו כמעט 70% מהרווחים ממאגר לווייתן במקביל להטלת שלוש מגבלות שלא ניתן למצוא כמותן בשום מדינת OECD: "המגבלה הראשונה היא היצוא, השנייה היא המחיר והשלישית היא הבעלות. אנחנו המדינה היחידה, חוץ מארה"ב, שמגבילה יצוא". נוסף על כך הסביר שטייניץ: "אנחנו אומרים להן שייצאו ממאגרים שהן מצאו. אלה דרישות שדלק ונובל נאלצו להסתדר איתן ואין כמותן בשום מדינה מערבית".

"כלכליסט" מנתח את מתווה הגז ואת משמעות הסעיפים שנקבעו בו.

מכירת המאגרים הקטנים יכולה להתעכב עד 2017

המתווה הממשלתי מתחיל בטיפול במאגרי כריש ותנין. מדובר בזוג מאגרים קטן יחסית, שהיקפם כ־70 מיליארד מ"ק (לעומת כ־620 מיליארד מ"ק במאגר לווייתן). לפי המתווה הממשלתי, דלק ונובל ימכרו את המאגרים בתוך 14 חודשים. היה ולא מכרו אותם בתקופה זו, המאגרים יועברו לרשות נאמן והוא ימכור אותם למרבה במחיר.

סעיף זה היה קיים גם במתווה המוקדם של הממונה על הגבלים עסקיים דיויד גילה ממרץ 2014, אבל לוחות הזמנים התקצרו משמעותית. ואולם, כלל לא בטוח שהמדינה הצליחה לכופף את חברות הגז: לפי המתווה הן יפנו למשרד האנרגיה כדי לקבל אישור לניהול מו"מ למכירה. היה והמו"מ ייכשל, חברות הגז יאפסו את השעון וינסו למכור את המאגרים מחדש, בניכוי חודשיים מהמועד שהוקצב להן. בצורה זו דלק ונובל יכולות למרוח את המכירה עד 2017.

כמו כן, מי שיקנה את המאגרים הקטנים יחויב למכור גז רק לשוק המקומי וחלקם של המאגרים ליצוא יועבר למאגר לווייתן. בעקבות כך דלק ונובל יוכלו להגדיל את מכסת היצוא שלהן ממאגר לווייתן בכ־47 מיליארד מ"ק.

המדינה מתערבת גם בנושא התמורה על המאגרים, וקובעת כי הרוכש יוכל לקבל את הנכס בתשלומים ובאמצעות תשלום שחלקו במזומן וחלקו בתמלוגים ממכירת הגז. במקרה כזה הרוכש יעביר לנובל ואנרג'י לפחות 40 מיליון דולר לתשלום או 9% מתמלוגי המכירה אם כריש ותנין יימכרו בתוך שמונה חודשים. אם המכירה תתעכב ביותר משמונה חודשים שיעור התמלוגים יירד ל־7%. כלומר, יש כאן מעין תמריץ לחברות למכור את המאגרים בהקדם.

דלק ונובל יוכלו להרוויח מנפט בתמר, אם יש כזה

החלק השני של המתווה עוסק במאגר תמר, נכס הגז היחיד הפעיל היום. לפי המתווה הממשלתי שמוצע, דלק תמכור את זכויותיה (31.25%) לחלוטין לידי שחקן חדש, וההעברה תתבצע בתוך שש שנים. שטייניץ וחברות הגז טוענים שהמכירה תושלם מוקדם יותר, אולי אפילו בחלקים.

במקביל נובל אנרג'י האמריקאית תדלל את חלקה מ־36% ל־25% באותו פרק זמן. חשוב לציין: הוצאת דלק ממאגר תמר, המאגר שעליו בעל השליטה בחברה יצחק תשובה בנה את חלומות ה"ארץ זבת חלב וגז" עבור תושבי ישראל, היא מהלך מקדמי שלא היה קיים לפחות עד סוף 2014. במקביל דילולה של נובל אנרג'י ממאגר תמר לא הוצע עד סוף 2014. אם לא די בכך, נובל תאבד את זכות הווטו שלה על כל החוזים שיהיו בעתיד.

סעיף זה קובע גם שהתשלום ייעשה בבת אחת בלבד, כלומר בניגוד לכריש ותנין כאן לא תהיה מכירה בתמלוגים או באמצעי אחר. אז איפה בכל זאת יש כאן סוכרייה לחברות? היא מתחבאת בסוף: המדינה מתירה לדלק ונובל ליהנות מתמלוגים על מכירת נפט ממאגר תמר, ככל שזה יתגלה בעתיד. על פי הערכת החברות, יש גם נפט במאגר, אבל לא ברור באיזו כמות. הטווח נע בין כמה עשרות מיליוני חביות לכמה מאות מיליוני חביות בסכום של מיליארדי דולרים.

איתן ששינסקי, יובל שטייניץ ויוג'ין קנדל מציגים את מתווה הגז | צילום: עמית שאבי

החוזים החדשים יקוצרו לשמונה שנים במקום 15

הפרק הבא דן בחוזי לווייתן ותמר החדשים. כאן קובעת המדינה שלא תחול על צרכן הגז כל מגבלה, כלומר הוא זכאי לרכוש מכל מקור. בנוגע למכירת גז לצרכן חלוקה (למשל החברה שהקים עופר עיני או סופרגז) אלה יוכלו לקנות ולמכור את הגז ללקוח חדש ובלבד שלא חרגו מהמינימום שנקבע להם בחוזי הרכישה המקוריים ממאגר הגז.

כלל החוזים יקוצרו לתקופה של שמונה שנים במקום 15 שנים עד היום. אם לקוח חדש יבחר בחוזה ארוך טווח, הוא יוכל לצאת ממנו בין ינואר 2019 לדצמבר 2021, אם ימצא ספק חדש.

מי שיקנה את כריש ותנין יקבל תקופת בלעדיות למכירת גז בלי התערבות של דלק או נובל, אבל רק לשישה חודשים. למה דווקא שישה חודשים? לא ברור. כל רכישת גז ממאגר כריש או תנין תותנה בהענקת אפשרות לרכישה מספק חדש לכל המאוחר בדצמבר 2022.

המדינה קבעה הגבלת מחיר משולשת

המדינה מציבה לראשונה נאמן שיהיה אחראי למאגרים של דלק ונובל אם הן לא יצליחו למכור אותם. הנאמן לא יכול להיות קשור לדלק וגם לא להתקשר עמה חמש שנים לאחר המכירה, זאת כדי למנוע ניגוד עניינים. שכרו ייקבע מראש על ידי דלק ונובל.

מבנה הבעלות של מאגר לווייתן עצמו לא ישתנה. זה הניצחון הכי גדול של חברות הגז, שהיו אמורות לוותר על חלקים ממנו (במתווה הראשוני), לא למכור ממנו לישראל (במתווה שהוצע בהמשך) או לשווק ממנו את הגז בנפרד (במתווה חלופי). המדינה התקפלה בכל הדרישות שלה בנוגע ללווייתן, היהלום שבכתר של דלק ונובל. המדינה קובעת שהמאגר יחל לפעול עד סוף יולי 2019, לעומת מרץ 2018, המועד שנקבע בהסכם המקורי בין הצדדים.

יוסף שפירא מבקר המדינה | צילום: עמית שאבי

בנושא המחיר המדינה מציבה סוג של התחכמות בדמות הגבלת מחיר משולשת. ההגבלה הראשונה היא שמחיר יצוא הגז לא יהיה נמוך מזה שבו נמכר הגז לישראל. היה וחוזי הגז לחו"ל - ללא עלות ההובלה של הגז - ייסגרו במחיר נמוך יותר, חברות הגז יחויבו להשוות את תנאי המכירה. במילים אחרות, מדובר בסוג של פיקוח מחירים בדלת האחורית.

ההגבלה השנייה היא קביעת מחיר תקרה לכלל העסקאות במשק. הוא נקבע ביחס לממוצע העסקאות הקיים, שנכון להיום עומד על 5.4 דולר ליחידת אנרגיה. לפי פרופ' איתן ששינסקי, זה יהיה מחיר התקרה עד להודעה חדשה.

ההגבלה השלישית היא שככל שמחיר המכירה בחו"ל יהיה גבוה, מחיר התקרה בישראל לא ישתנה לאורך תקופת מעבר שהוגדר לה זמן קצוב במתווה שינוע בין מועד מכירת מאגרי כריש ותנין לבין מועד מכירת תמר, המאוחר בהם. התנאי הזה הוא מעין תמריץ למכירה מהירה של תמר.

הצנרת למצרים לא תהיה פטורה ממס

החלק האחרון של המתווה עוסק ביצוא גז. כאן המדינה נותנת סוכרייה שלא היתה קיימת קודם לכן ומאפשרת לייצא גז למצרים עוד לפני שמאגר לווייתן יתחבר לחוף. במקור המדינה אסרה את היצוא למצרים בשל החשש שהיזמים ירוצו לעשות קופה ויזנחו את השוק המקומי.

מה גרם לשינוי בגישת המדינה? לתפיסתה הממונה על הגבלים דיויד גילה תקע את ההליך, הפיתוח של מאגר לווייתן נדחה ויש חשש שחוזי היצוא יברחו לספק אחר. היקף שלושת חוזי היצוא למצרים וירדן ממאגרי תמר ולווייתן נאמד ב־70 מיליארד דולר, והמדינה מקווה לגזור מס של 60% מהם.

כאן מגיע חלק תמוה במתווה, שלפיו המדינה תחשב את מכסת היצוא לפי שני פרמטרים מצטברים - הגז הידוע שיש במאגר והגז החזוי שיש במאגר. למה בחרו בגז החזוי? כדי להגדיל את הנפח המותר ביצוא. המדינה טוענת שבכל מקרה היא משאירה 540 מיליארד מ"ק גז טבעי לטובת המשק, כפי שנקבע ביוני 2013.

אם היא תחליט שהיזם יקים צנרת חדשה לישראל מתמר, הוא יישא בכל העלויות שלה, ועלות ההקמה תוכר כחלק מהשקעה בפיתוח המאגר הפטורה ממס בהתאם למתווה המיסוי של ועדת ששינסקי. לעומת זאת, מתיחת צנרת למצרים לא תוכר במס.

המיסוי ייקבע ביחס לנקודת המכירה האחרונה במטרה למנוע תרגילי מס. במקביל המדינה תתיר לחברות הגז לפתח את שדה תמר SW הקטן, ואם הוא זולג בנפחו למאגר שברשות המדינה חברות הגז ישלמו למדינה את חלקה.

מבקר המדינה מבקש לעכב את ההחלטה

פרסום המתווה לא סיים את רצף ההפתעות שניחתו על הממשלה בשבוע האחרון בדרך לאישור ההסכם עם חברות הגז. אתמול אחר הצהריים שלח מבקר המדינה יוסף שפירא מכתב לשר האנרגיה שטייניץ, ובו ביקש שהממשלה תדחה את החלטתה בנושא מתווה הגז עד אחרי פרסום דו"ח המבקר על המשק. טיוטת הדו"ח אמורה להיות מוכנה עוד השבוע.

המבקר הודיע לשטייניץ כי בכוונתו לקדם את פרסום הדו"ח מהר ככל הניתן. לאחר העברת הדו"ח למבוקרים אמורים להינתן להם שלושה שבועות למסירת תגובות ולאחריהן יוכן הדו"ח הסופי.

מוקדם יותר אתמול הופיע מנכ"ל משרד המבקר אלי מרזל בוועדה לביקורת המדינה של הכנסת ואמר: "לפי הממצאים המסתמנים של דו"ח המבקר על משק הגז, נמצאו ליקויים מהותיים בנושאים מהותיים הנוגעים לאסדרה, הפוגעים ביכולת לפתח את משק הגז בהיבטים של תחרות, מחיר וזמינות".

חלק משמעותי בדיון הוקדש לעובדה שלא נרשמו פרוטוקולים בישיבות הצוות הממשלתי. סגן הממונה על התקציבים אודי אדירי הסביר כי לדעתו תמלול השיחות המלא היה מפריע לדיונים, "כי אנחנו רוצים דיון פתוח". מנכ"ל משרד המבקר הגיב לכך בחריפות: "בנושא כל כך עקרוני, עם כל כך הרבה כסף, מן הראוי שיהיה פרוטוקול מפורט מאוד כי היעדרו פוגע ביכולת שלנו לבדוק את קבלת ההחלטות". ח"כ סתיו שפיר הזכירה כי בדיון בוועדת הכספים הבטיח סגנו של קנדל, מוריס דורפמן, לפרסם פרוטוקולים מפורטים.