הון אנושי: זווית ראייה מוגבלת

חלונות מרכז יצחק רבין, הממוקם על גבעה בסמוך לאוניברסיטת תל אביב, נשקף נוף מרהיב. אתה מתבונן ונדהם למראה כמות המגדלים שנבנו לאחרונה לטובת מגוריהם של עשירי־העשירים. הפער שמייצגים המגדלים מהדהד ביתר שאת כשהאירוע שלכבודו התכנסנו ביום שני היה ערב גאלה חגיגי שציין 35 שנה לבית איזי שפירא. בית איזי שפירא פועל למען שיפור איכות חייהם של אנשים עם מוגבלויות, ויש מה לשפר. שיעור קצבת הנכות המלאה לנכה יחיד בישראל, שאותה מקבלים 65% מאוכלוסיית הנכים, נעה בין כ־2,200 שקל לכ־2,600 שקל, מה שהופך את רוב נכי הביטוח הלאומי למועדים לעוני. גם מעבר לכך, מצבם הכלכלי של בעלי מוגבלויות בישראל הוא הקשה ביותר במדינות המערב.

הנתונים המחפירים האלה חלפו במוחי כשנתקלתי בפרופ' שלמה מור יוסף, מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי. מור יוסף שוחח עם השרה האירית לענייני מוגבלויות ושוויון קתלין לינץ', ושיתפתי אותם במחשבותיי. מור יוסף אמר שתחת שלטון בנימין נתניהו יש קיצוץ מתמיד בכספי הרווחה. "יש עדיפות לצורכי הביטחון", הסביר, ופרט לכך "המדינה מצמצמת כמה שיותר בשירותי הרווחה כחלק מתפיסתה הניאו־ליברלית".

בין האורחים הבחנתי בג'ייסון אריסון, בנה של שרי אריסון, המכהן גם כיו"ר הקרן המשפחתית על שם תד אריסון שתורמת רבות לבית שפירא. "אנחנו עושים כמה שיותר כדי לסייע לאנשים עם מוגבלויות", אמר אריסון, "אבל אני מסכים שהמצב של נכים בארץ מחפיר והמדינה צריכה להגדיל את הקצבה".

המקום החל להתמלא במוזמנים. ביניהם פגשתי את בוריס קרסני, בעל משרד הלוביסטים האימתני פוליסי, והשיחה נדדה למתווה להסדרת שוק הגז. "בזמן ועדת ששינסקי הבנו שאין אפשרות להשפיע על הממשלה", הסביר לי קרסני למה משרדו לא מייצג את חברות הגז. וחוץ מזה, הוסיף, "אני לא יכול להתחרות מול משרד הלובי הגדול ביותר בעולם שנקרא ממשלת ארצות הברית. בוא נאמר שלה יש השפעה גדולה יותר מזו שיש למשרד שלי, ואנחנו רואים היום את התוצאות".

שאלתי אותו מה הוא חושב על ההתערבות הבוטה של הממשל וחברי קונגרס אמריקאים בנושאים פנים־ישראליים אבל קרסני לא נשמע נסער: "לגיטימי לחלוטין שכך תנהג ארצות הברית. גם צרפת התערבה כשחברה שלה אמורה היתה לחתום על חוזה רכבות גדול מאוד במדינה מסוימת".

מה בכל זאת מכעיס את קרסני? הרפורמה שמעוניין לערוך שר האוצר משה כחלון בבנקים, שכוללת הפרדה בינם לבין חברות האשראי. בעניין הזה קרסני נשמע טרוד הרבה יותר, והוא חובש כהרף עין את כובע הלוביסט: "אני חוזר כרגע מפגישה עם שר האוצר של קרואטיה, שסיפר לי ששם חברות האשראי מצאו את עצמן עם חוב עצום. למה? כי נתנו לאנשים כסף בלי לדעת אם יש להם יכולת להחזיר". תמיד מפעימה אותי המקריות שמביאה לכך שממש רגע לפני הפגישה איתי, בן שיחי פגש את שר האוצר של איזו מדינה. בעוד אני מתפעם המשיך קרסני, שאיגוד הבנקים הוא לקוח שלו, לדקלם את דף המסרים: "האם זאת הרפורמה שאנחנו רוצים לעשות כשאנחנו רוצים לקחת את חברות האשראי מהבנקים?", שאל רטורית, וענה לעצמו בשאלה נוספת: "לא מספיק מה שקרה עם רפורמת בכר, שהיום כולם מבינים את הטעות שנעשתה שם?".

עוד אני מעכל נתקלתי בצבי זיו, המנכ"ל הקודם של בנק הפועלים. שלא במפתיע, זיו רואה עין בעין עם קרסני את רפורמת בכר, שהוציא את קופות הגמל וקרנות הנאמנות מידי הבנקים. ומה לדעתו דרוש כדי ליצור תחרות? "להקים עוד בנק זה חסר היגיון", אמר זיו. "מה שצריך זה לתת לחברות שמעוניינות להלוות כספים את בסיס הנתונים שקיים בבנקים בנוגע ליכולת ההחזר של הלווים. כך יותר חברות יוכלו להעניק הלוואות בצורה בטוחה ותגדל התחרות".

מי שתרם את חסותו לאירוע היה המיליונר היהודי אדי טראמפ, שעם אחיו ג'ולס שולט בחיפה כימיקלים.

שאלתי את טראמפ אם הוא סבור, כאיש עסקים אמריקאי שפועל כאן, שפרשיית הגז תרחיק אנשי עסקים, כפי שטוענות חברות הגז. טראמפ הפתיע אותי: "הטענה הזאת כלל לא נכונה. בישראל יש רגולציה די חלשה. בכל העולם אנשי עסקים אמריקאים נתקלים ברגולציה ממשית. הטענה שעל רקע עסקי הגז אמריקאים לא יעשו כאן עסקים אינה נכונה, היא נשמעת יותר כמו לחץ שמנסות להפעיל חברות הגז. אני, כאיש עסקים אמריקאי, מאוד מרוצה מהיחס של הרגולטור שאני מקבל כאן".