צילום: כפיר בולוטין
ביקורת תיאטרון: כמו בצרפת
ארוחת פרידה שעלתה בבית לסין היא פרודיה משעשעת עם שיק צרפתי
מה: תיאטרון בית ליסין מעלה את המחזה מאת מתיה דלאפורט ואלכסנדר דה לה פאטלייר בבימוי ועריכה מוזיקלית של אלון אופיר ובהשתתפות מורדי גרשון, יעל לבנטל ויובל סגל.
דבר המבקרת: פייר וקלוטילד (גרשון ולבנטל) מאסו במפגשים הזוגיים המשעממים עם כמה מחבריהם, שכבר לא מספקים או מרגשים אותם וגם לא משאירים להם זמן פנוי לעצמם. הם מאמצים עצה של חבר קרוב: להיפטר מחברים מסוימים כדי לפנות מקום לאחרים ("כדי שהעץ יחזור לצמוח, צריך לפעמים לגדוע את הענפים המתים"). לשם כך עליהם לערוך ארוחת פרידה מושקעת ומפנקת שאחריה ינתקו את הקשר סופית. הראשונים בתור הם חברם הוותיק אנטואן (סגל) ורעייתו האמנית, והערב שמתחיל בכיוון הנכון מקבל תפנית בעלילה.
זוהי הקומדיה השנייה של דלאפורט ודה לה פאטלייר אחרי "שם פרטי", שזכה להצלחה עולמית ולעיבוד קולנועי. הם מצליחים לקחת רעיון פשוט, במקרה הזה חברות, ולהביא אותו למסכת של סיטואציות משעשעות ואבסורדיות עם הרבה אמירה ומחשבה מאחורי המילים.
תזמון קומי וקצב נכון הם המפתח להצלחת הצגה מסוג זה, והבמאי ושלושת השחקנים הנפלאים התברכו בהם בשפע. הבחירות המוזיקליות של אופיר תיבלו את ההצגה בניחוח צרפתי עליז במינון הנכון, והבימוי שלו מדויק ומלא כבוד לטקסט. נטע הקר על התפאורה ועדי שימרוני על התאורה יצרו אווירה נעימה של בית פריזאי בורגני מעוצב, והתרגום של פרנס מצוין.
שורה תחתונה: קומדיה שנונה ומשעשעת עם שיק צרפתי.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה