חוזה שעומד במרכז מחלוקת משפטית בין אחת מקבוצות הכדורגל הטובות ביותר וחברת השקעות, חושף את ההשפעה שיש לחלק מהקרנות על שוק העברות השחקנים שמגלגל 4 מיליארד דולר.
בית המשפט הגבוה לערעורים בספורט (CAS) יפסוק כבר בחודש הבא במחלוקת בין ספורטינג קלאב דה פורטוגל ודויאן ספורטס אינווסטמנט סביב המכירה בשווי 20 מיליון יורו של המגן מרקוס רוחו למנצ'סטר יונייטד. ספורטינג, שזכתה 18 פעמים באליפות פורטוגל, שמרה לעצמה את ההכנסות מהמכירה בטענה שדויאן, שרשומה במלטה ויתרה על 75% מהשכר מכיוון שעודדה את ההעברה בניגוד לאינטרס של המועדון. בחברה דוחים את הטענה ודורשים את מלוא התשלום.
פסק הדין עשוי להשפיע על הליטיגציה סביב ההחלטה של פיפ"א לאסור על משקיעים לרכוש אחזקות בזכויות ההעברה העתידיות של שחקנים. התופעה, שנקראת בעלות צד שלישי (TPO), החלה בדרום אמריקה ומתפשטת לאירופה, במסגרתה הקבוצות משתמשות בכספי המשקיעים כדי לרכוש שחקנים שאחרת לא היו יכולים להרשות לעצמן.
אם ההחלטה תפרט את תנאי החוזה "זה עשוי לשפוך אור על מה שבדרך כלל הוא הליך עמום", אומר דניאל ג'י, עורך דין המתמחה בספורט מלונדון, שאינו קשור למקרה.
ספורטינג העבירה ב-2012 את רוחו מספרטק מוסקבה תמורת 4 מיליון יורו והחתימה אותו לחוזה לחמש שנים. היא הסכימה לשלם מיליון יורו נוספים לקבוצה הרוסית אם השחקן הארגנטינאי יישאר בספורטינג עד סוף החודש הנוכחי.
דויאן שילמה 3 מיליון יורו מדמי העברה בתמורה ל-75% מזכויות העברה העתידיות של רוחו. דויאן הוסיפה לחוזה סעיפים שנועדו להבטיח שהיא תקבל את התשלום "אם הצעת העברה נדחית, אם השחקן הופך לשחקן חופשי או אם הוא חותם מחדש בקבוצה".
על פי החוזה, הקרן הייתה אמורה לקבל ריבית מ"דמי העברה" בגובה 4.2 מיליון יורו, או אחוז מהמכירה אם השחקן, שמלאו לו 25 שנים, עובר קבוצה. ספורטינג ודויאן הסכימו ש-8 מיליון יורו מייצגים את ההצעה המינימאלית עבור מעבר של רוחו. הקבוצה הייתה רשאית להסכים להצעה בגובה הזה או לשלם לדויאן 75% מדמי העברה אם ידחו את ההצעה.
לדבריו של ג'י, סעיפים מסוג זה שכיחים בחוזים של בעלות צד שלישי. החוזים האלה נהגו "לעקוף" את גבולות המותר לפי החוקים של פיפ"א, לפני הטלת האיסור הגורף. בהצהרה שפרסמה דויאן בשבוע שעבר נמסר כי אין בכוונתם להגיב על המקרה לפני שתתקבל החלטה.
סעיף נוסף מציין כי אם רוחו יחדש את החוזה שלו עם ספורטינג בלי לקבל את ההסכמה של דויאן, הקבוצה תחויב לשלם את דמי הריבית בתוך שלושה ימים מרגע החתימה על ההסכם החדש. החוקים הקודמים של פיפ"א בנוגע להסכמים עם משקיעים גורסים כי אסור לקבוצה לחתום על חוזה שמאפשר "לצד שלישי לרכוש את היכולת להשפיע על העצמאות של הקבוצה בנושאים של תעסוקה והעברה , במדיניות או בהרכבים". כך שעולה שאלה לגבי החוקיות של החוזה.
"אנשים רבים יתקשו להשלים עם סעיפים מסוג זה, שהם בעלי השפעה ישירה" על מדיניות העברה של קבוצה, מוסיף ג'י.
רוחו עבר למנצ'סטר יונייטד לאחר שהיה בעל תפקיד מרכזי במסע של נבחרת ארגנטינה לגמר המונדיאל ב-2014. הוא היה חלק מהגנה שספגה 4 שערים בלבד בשבעה משחקים, ואף הבקיע במשחק נגד ניגריה בשלב הבתים. רוחו היה יכול לעבור מספורטינג לו קבוצה הייתה מציעה עבורו 30 מיליון יורו.
ספורטינג סירבה לשלם לדויאן את מלוא האחוזים שדרשו, והציעו להחזיר רק את ההשקעה הראשונית, זאת לאחר שנשיא הקבוצה ברונו דה קרובליו האשים כי מנכ"ל דויאן נליו לוקאס הפר את החוזה כששלח לו הודעות מאיימות. לוקאס אמר כי רוחו "יעורר בעיות" אם לא ירשו לו לעזוב, כך לפי ספורטינג. לוקאס הכחיש את האשמות.
אף שבדויאן לא רצו להגיב על המקרה עצמו, הם מסרו כי זוהי המחלוקת הראשונה שלהם עם קבוצה והם ערכו כבר מעל 80 חוזים ברחבי העולם. באתר הם מפרטים השקעות ב-26 שחקנים, כולל אליקים מנגאלה ממנצ'סטר סיטי, רדמאל פלאקו מצ'לסי ורוחו.
"החוזה הסטנדרטי שלנו מציית לכל החוקים של פיפ"א", מסרו בתגובה.
מרקוס מוטא, עורך דין מברזיל שתומך בבעלות צד שלישי, הוסיף כי בית המשפט לגישור צידד בחוזים בכל אחד מחמשת המקרים בנושא שבהם דן.
צילום: רויטרס
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה