המהפכה הצילומית

בעידן בו הצילום הוא נחלת הכלל והוויז'ואלים תופסים יותר ויותר מקום בתוכן אותו אנחנו צורכים, ישנה חשיבות עליונה ליכולת היצירה ולהעברת מסרים מדויקים. נראה כי דווקא בזכות הפופולריות הרבה לצילום ברשתות החברתיות, התקשורת הצילומית הפכה למקצוע מבוקש בתחום התקשורת והמדיה. למעשה, ארגונים רבים החלו לראות את ההתמחות התקשורתית בעין שונה לחלוטין בניגוד לדרך הסתכלותם על המקצוע כמספר שנים בודדות לפני כן.

"מצד אחד הצילום זוכה היום לעדנה שלא היתה כדוגמתה ב-175 שנות קיומו", טוען פרופ' משה קן, שלאחרונה מונה לעמוד בראש החוג לתקשורת צילומית וניו- מדיה במכללה האקדמית הדסה בירושלים. "כמות הצילומים שמיוצרים ברחבי העולם מרקיעה שחקים. מאות מיליוני תמונות מצולמות כל יום והמספרים רק עולים ועולים. הפכנו לעולם שמדבר בתמונות. אינסטגרם, פינטרסט, פייסבוק, יו טיוב, ושלא לדבר על שיגעון הסלפי. אפשר אולי לומר שהצילום הופך היום לשפה האוניברסלית, ומבחינה זו חשיבות הצילום עצומה". עם זאת, מוסיף פרופ' קן, "אולי דווקא הפופולריות העצומה הזו היא בבחינת גול עצמי למקצוע הצילום. ואני מדגיש 'למקצוע', לא לתחביב או ל'צילום כשפת רחוב'."

אבל אם כל אחד יכול אז מה בעצם הבעיה?

"זו שאלה גדולה. אמנם כל אחד ״יכול לצלם״, ונכון שאיכות המצלמות הדיגיטליות היא היום די מדהימה, אפילו בטלפונים, אך מדובר במקצוע לכל דבר. זהו תחום הדורש עומק, מחשבה וידע נרחב עד כדי כך שלעיתים המושג ״צילום״ אפילו לא מבטא בצורה שלמה מספיק את מה שאנחנו מקיפים ומלמדים במכללה האקדמית הדסה".

החיים המודרניים והתזזיתיים הפכו את הוויז'ואל לשיטה הנוחה ביותר לקריאה והפנמה של טקסט. מספיק לצפות בז'אנר האינפוגרפיקות המתפתח וברשתות החברתיות המהירות כדוגמת Snapchat ו-Vine בכדי להבין שהמילה הכתובה מאבדת מערכה עבור הדור הדיגיטלי החדש, דור ה-Z. למרות טענות רבות הגורסות כי התקשורת במאה ה-21 לא יכולה להתקיים ללא צילום, פרופ' קן מסתייג מאמירה חד משמעית ומציין כי גם הצילום לא יכול לפעול בעולם לבדו. "הצילום הפך ללא ספק למרכיב חשוב בתקשורת המהירה של ימינו, אך אינו יכול לפעול ללא רכיבי התקשורת האחרים: המילה הכתובה, המילה המדוברת, הצליל, המדיה הדינמית (וידאו ואנימציה), עולם התלת מימד, כמובן עולם האינטרנט, עולם האפליקציות והמובילים, המציאות המדומה והמציאות המועשרת."

אם כך, מדוע נוטה השוק דווקא לתקשורת צילומית?

"אני רק יכול לתת דוגמה אישית מהחוג בהדסה. כחוג השואב את מקורותיו והשראתו מתולדות הצילום, מקצוע הצילום הוא רכיב חשוב. העוגן שסביבו אנו בונים את עולמנו. מסביבו נרקמים מעגלים בנושאי תקשורת, תקשורת חזותית, וידיאו, אנימציה, מציאות מדומה ופיתוח טכנולוגיות בתחום. המקצוע הפך למבוקש בגלל המעטפת העיונית והמעשית שאנחנו מעניקים לסטודנטים שלנו. השוק דורש ביצוע מתוך איכויות והבנת הדרישות. ממש כמו שמנצח על תזמורת יודע למצוא את האיכויות ולאבחן נקודות תורפה. זהו היתרון של בוגרינו".

מהן אפשרויות השוק לבוגרי החוג?

"מעטים התחומים והמקצועות שבהם בוגרי המכללות האקדמיות והאוניברסיטאות נחטפים לשוק העבודה. זה לא סוד שעולם העבודה בחוץ הוא עולם אכזר עבור המוסדות האקדמיים שאינם נוטים לכיוונו. זוהי הסיבה שהנהגנו בשנה הרביעית והאחרונה לתואר תכנית סטאז׳ שבה כל סטודנט מבלה יום בשבוע למשך כחצי שנה במקום עבודה לפי בחירתו. כמובן בתיאום עם אותו מקום. זה יכול להיות סטודיו לצילום בתחומים כגון אופנה, מזון, תעשייה וכו'. זה יכול להיות צילום תיעודי, עיתונות, סטודיו לעיצוב אינטרנט, זה יכול להיות גם במוסד תרבות, מוזיאון או כל מקום אחר שבו מיומנויות התקשורת החזותית נדרשים היום. באופן טבעי סטודנטים רבים כבר נקלטים במקום בו עושים סטאז' כי נוצר חיבור טוב. בעקבות שיטה זו בוגרינו עובדים היום באולפני הצילום המובילים בארץ- בעולם המסחרי והתיעודי ואף בחברות היי טק ובאינטרנט".

אנחנו מדברים עכשיו על 'מהפכה צילומית', מה צופן לנו העתיד?

"אני יכול לומר לסיכום שאם יש משהו אחד שאני די בטוח בו, הוא שתלמיד שנכנס היום ללימודים, ייצא מהם לקראת 2020 לעולם שהוא מאוד שונה מזה של היום. בוודאי מבחינת המדיום, הטכנולוגיות הדיגיטליות ויכולות התקשורת. אנחנו יכולים להכשיר רק למה שקיים היום, אבל אני מאמין שאם נצליח לתת להם את כלי החשיבה, הניתוח, הביקורת והלמידה העצמית, הם יצליחו להמשיך מנקודת הזינוק הזו".

נראה כי מעבר להשפעה הדיגיטלית על הרגלי השימוש שלנו בכל הנוגע לצריכת תוכן, השוק כולו מתכוונן בהתאם. השוק מתאים את עצמו לצרכנים והאקדמיה מתאימה עצמה לדרישות השוק. אם בעבר אוניברסיטאות סירבו לרדת ממגדל השן שלהן ולשנות תכניות לימוד בהתאם לשוק המשתנה, נראה כי כיום המהפכה הצילומית דורשת מהאקדמיה לשנות הרגליה. הסטודנטים, כמו גם השוק, נוהרים לעבר התחום היחסית בתולי עבור השקעה ארוכת טווח. מהפכה צילומית או מהפכה אקדמית? זו השאלה.