איך יוצאים מהברוך של מתווה הגז? מאיימים על דרעי

איך שלא מסתכלים על זה, אישור מתווה הגז תקוע. ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע אתמול שלא יעלה את המתווה להצבעה בממשלה מחר, לאחר ששר הכלכלה אריה דרעי הודיע כי לא יפעיל את סמכותו לעקוף את הממונה על הגבלים עסקיים (סעיף 52 לחוק). בהיעדר חתימה כזו, לאישור הצהרת ראש הממשלה ממילא אין תכלית. דרעי היה מעדיף לחכות לממונה החדש, אלא שנתניהו ממש לא רוצה להגיע לשם. לכן בוחנים בלשכת נתניהו אם קיימות אופציות נוספות לעקוף את דרעי, למשל נטילת סמכויותיו לעקוף את הממונה.

גם בתסריט הזה נתניהו בבעיה, שכן רק הכנסת יכולה לאשר העברת סמכויות משר לשר ושם אין לנתניהו רוב לעניין זה. ישראל ביתנו אמנם הודיעה כי תתמוך במתווה הגז, אך היא לא צפויה לתמוך בנטילת הסמכויות מדרעי. גילוי הגז המצרי רק סיבך את התמונה עוד יותר. נתניהו ניסה להשפיע על דרעי לחתום כשהוא משתמש בחוזי היצוא למצרים שעשויים להתבטל, אולם דרעי מתמיד בסירובו. הסירוב הזה מרתיח את נתניהו עד כדי כך שהוא בוחן כיצד יוכל לפגוע בבטן הרכה של דרעי - למשל ההישג המרכזי של דרעי בהסכמים הקואליציוניים ובתקציב - תוכנית הפטור ממע"מ על התחבורה הציבורית לכל האוכלוסייה, ועל מים וחשמל לעשירונים הנמוכים. ראש הממשלה יודע שגם הוא מוגבל, ואם ימתח את החבל עם דרעי הוא עלול להישאר בלי ממשלה. בסביבת דרעי, על כל פנים, לא מודאגים מאפשרות שנתניהו יטרפד את התוכנית.

סכנה ליציבות הממשלה

דרעי נכנס כאן מבחירה, ותוך שהוא משנה את עמדתו כמה פעמים, לעימות ישיר עם ראש הממשלה - מה שמדגיש את הקושי שלו לחתום על סעיף 52. ההסבר של דרעי הוא שאינו רוצה להיות הראשון בתולדות המדינה שמפעיל את הסעיף. אם בתחילת הדרך ביקש שהממשלה תיקח את מקומו, כעת הוא ממתין לממונה הבא. "חיכינו כל כך הרבה זמן לאישור המתווה, עוד כמה שבועות לא ישנו", אמר בשבוע שעבר, אף שלפי מומחים בענף החלטתו של הממונה הבא עלולה להתקבל רק בעוד שנה.

גורמים המקורבים ללשכת לראש הממשלה טוענים בתוקף כי ההחלטה לדחות את הבאת המתווה לכנסת אינה קשורה כלל לתגלית הגז הגדולה מול חופי מצרים שדווחה שלשום. "הסיבה היחידה לעיכוב היא דרעי. תגלית הגז המצרית, אם תמומש, תתחיל להשפיע עוד 10–15 שנה, ומעמדו של לווייתן לא ייפגע", אמרו הגורמים. "מבחינה זאת, המתווה רבלנטי ודחוף".

מלבד להמתין לממונה החדש עומדות בפני נתניהו כמה אפשרויות לעקוף את דרעי, כולן מסובכות. האפשרות הנוחה ביותר מבחינה מעשית היא לשכנע את אביגדור ליברמן לסייע לממשלה בנטילת הסמכויות של שר הכלכלה, אולם נכון לאתמול ליברמן לא התכוון לשנות את דעתו לא לסייע בנושא, למרות תמיכתו במתווה באופן מהותי.

אפשרויות אחרות הן להזיז את דרעי ממקומו – אם על ידי פיטורים, התפטרות זמנית או שינוי תפקיד בממשלה. אולם כל האפשרויות האלה טומנות בחובן סכנה של ממש ליציבות הממשלה וייתכן שגם לא יעמדו במבחן בג"ץ.

נתניהו ודרעי. ישר לבטן הרכה | צילום: אלכס קולומויסקי

שותפויות הגז הוכו קשות

ההודעה על גילוי מאגר גז חדש מצפון למצרים הכתה אתמול קשות בחברות הגז הישראליות. לא מדובר רק בעצם הגילוי, אלא גם בהצהרות שיצאו ממצרים, לרבות זו של דובר משרד הנפט המצרי חמדי עבד־אל־עזיז, שמיהר להכריז שבתוך חמש שנים תפסיק מצרים לחלוטין לייבא גז. במקביל קלאודיו דסקלצי, מנכ"ל eni האיטלקית שמצאה את הגז, התראיין לערוץ CNBC האמריקאי ואמר שהגילוי "משנה את חוקי המשחק לטובת מצרים. הגילוי במצרים הוא חלק מהאסטרטגיה שלנו להתמקד בפעילות באיזורים גיאוגרפיים שאנחנו מכירים, ושאנחנו יכולים לנצל את המתקנים שלנו בהם. זה הופך את העלויות למשתלמות מאוד עבורנו", סיכם.

בתוך יום המסחר מניות חברות הגז צנחו בשיעורים חדים. גם בבורסה של ניו יורק מניית נובל אנרג'י פתחה בירידה גדולה. רגע לפני שמתווה הגז נקבר סופית, הנה תשובות לשאלות הבוערות במשק הגז בעקבות גילוי המאגר במצרים.

מי נפגע ממציאת המאגר המצרי?

ההכרזה האיטלקית משנה את חוקי המשחק, ולו בשל העובדה שחברות הגז המקומיות עלולות לאבד את המונופול האזורי שיש להן על מכירת גז. אם נבחן את כל מזכרי ההבנות והחוזים שנחתמו עד היום, נגלה ששותפות תמר־לווייתן השתלטו לא רק על השוק המקומי אלא גם על כל מדינות האזור שמסוגלות פוליטית לרכוש מישראל גז - מצרים, ירדן ואפילו הרשות הפלסטינית (החוזה בוטל השנה).

ולכן מציאת מקור גז משני, אולי פחות מסובך רגולטורית ובלי התנגדות אופוזיציה, יכול לספק גז מהר ובזול יותר. לא מדובר באובדן לקוחות רק של מאגר לווייתן, שכן מאגר אפרודיטה הקפריסאי, גם הוא בבעלות נובל ודלק, היה אמור לייצא גז למדינות שכנות. השדה האיטלקי־מצרי החדש עלול לייתר גם אותו.

מי שעוד עלול להיפגע הם אזרחי ישראל. ב־2011 ועדת ששינסקי קבעה שתקרת המס החדשה למכירת גז היא עד 62% (במקום עד 37% לפני כן). הבעיה היא שכדי שהמדינה תקבל הכנסות ממסים, צריך למכור גז. השוק המקומי לא רק רוויי אלא אף נמצא בנסיגה מבחינת הביקושים (2 מיליארד מ"ק ברבעון הראשון של 2015, רק 1.8 מיליארד מ"ק ברבעון השני - לפי דו"חות חברות הגז), ועיקר ההכנסות היו אמורות להגיע מחוזי יצוא. בהיעדרן, האוצר יצטרך להעריך מחדש את היקף ההכנסות הללו, שפעם עמד על טריליון שקל, ירד למחצית הסכום בשל צניחת מחירי הנפט בעולם (מחיר הגז צמוד אליהן) ועכשיו עלול להגיע לאפס. לשם אומדן, שלושת מזכרי ההבנות הגדולים ליצוא הם בעלי היקף משוער של כ־70 מיליארד דולר.

האם מתווה הגז עדיין רלבנטי?

שאלת השאלות, וכדאי לחלק אותה לשני צדדים - היזמים והמדינה. היזמים, כצפוי, מבכים את הזמן שחלף מבלי שאושר המתווה, מה גם שבשלב זה לא ברור אם נובל אנרג'י תרוץ להשקיע מיליארדי דולרים במאגר גז שלא בטוח שיש לו לקוחות.

במשרדי ראש הממשלה, האנרגיה והאוצר סירבו להגיב רשמית, אך לכולם ברור שכללי המשחק השתנו, ולא ממש לטובה. חלק מהשרים טוענים שלוחות הזמנים התקצרו משמעותית, וכל עיכוב כרגע עלול למוסס את הסיכוי הקטן שעוד נותר למכור גז למצרים. הסיכוי הזה הוא חוזה שטרם נחתם ליצוא ממאגר תמר ליוניון פנוסה הספרדית, ושאמור לספק גז כבר עד סוף 2017. הספרדים מצדם נוטים לחכות, אבל לא הרבה: eni האיטלקית מחזיקה 40% במתקן היצוא שממוקם במצרים, והיא תעדיף רכישה עצמית. הבעיה היא שלשדה החדש ייקח לפי הערכות לפחות ארבע שנים לצאת מהאדמה.

אפשרות אחרת היא להכריז שפג תוקפו של המתווה, או שהוא רק בסיס לשינויים. אם הוא בסיס לשינויים אז חברות הגז צריכות להסכים במהירות האפשרית על שינוי בלו"ז הפיתוח תוך קבלת ערבות מדינה לרכישה מסוימת, אולי עבור חברת החשמל. אם המתווה פג תוקף, השאלה היא מה עושים ביום שאחרי.

לכל הצדדים ברור שאם המתווה לא רלבנטי, אזי ההסכמות לא רלבנטיות ולכן מעמדו של מונופול הגז מונצח עד להודעה חדשה, כולל חוזי הגז שלו. המדינה לא תרוץ לטפל בו גם בגלל ההתדיינות המשפטית וגם בגלל שזה יהיה המסמר האחרון בארון הקבורה של פיתוח מאגרי הגז הקטנים שעוד נותרו באדמה. השלב הבא יהיה פיקוח מחירים ואולי החזרה של מאגרי שונים לידי המדינה, שלא תדע מה לעשות איתם - הרי המדינה כבר קיבלה לידיה חזרה שני מאגרים - אור וערן - שבהם גז מוכח, אבל עם אור בחרה לא לעשות דבר, ואת ערן העדיפה להשאיר בידי נובל ולהתחלק ברווחים. ומשק הגז ימשיך להתנהל כחולה במוות קליני, בלי אופק פיתוח ובלי השקעות, עם הסתמכות על צנרת הולכה בודדת שהוקמה בכלל על ידי חברות הגז. מה יקרה אם המתווה בכל זאת יאושר?

אם בכל זאת יקרה נס ומתווה הגז יאושר כפי שהוא, המדינה תצטרך לפקוח שבע עיניים ושבע אוזניים כדי לוודא שמאגר לווייתן יוצא מהאדמה ומתחבר לחוף, ועם לוחות זמנים מאוד ברורים שבצידם סנקציות לחברות הגז. אפשרות ראשונה שעלתה כבר אתמול היא לשנות את המתווה, להבין ששוק היצוא נחתך ולכן פיתוח לווייתן לא יחייב צנרת כל כך רחבה וגדולה. מה שנותר הוא פיתוח מינימלי עם חוזה לירדן ועוד כמה חוזים מקומיים של תחנות כוח פרטיות, כאלו שיספקו את המינימום הנדרש לפיתוח המאגר.

מה יקרה אם המתווה לא יאושר?

ברמת המשק המקומי אין סכנה לאספקה המיידית, אלא רק כזו שעלולה לפגוע בנו בשעות שיא הביקוש, כגון בקיץ או בחורף. כל עוד המשק נשען על צנרת בודדת אין בעיית אספקה, כי נפח הגז במאגר תמר יכול לספק את צורכי המשק ל־20 השנים הקרובות. מה שכן, ישנה בעיה של אספקה בשעות השיא. מי שכבר חזה אולי את הנולד היה יו"ר חברת החשמל יפתח רון טל, שקרא להקים מצוף גז נוזלי שני בארץ, נוסף על זה שבחדרה. במשק מתוקן זה ייראה כמו השקעה מיותרת, אבל ישראל לא יכולה להישען לעולמים על צינור בודד, אלא אם תקים אותו בעצמה ובהשקעה של כמיליארד שקל.

באופק הרחוק יותר מאגר גז ענק שיתחרה בשוק המקומי עלול לגנוב חוזים גם למאגר תמר ביום שבו ימכור בזול יותר ממה שתמר מוכרת היום. האם ישראל תרכוש גז ממצרים אחרי מה שקרה ב־2011, עם פיצוץ צנרת הגז המצרית? ימים יגידו.

ולגבי גורלו של מאגר לווייתן, גם מתנגדי המתווה יסכימו שלהשאיר אותו לעולמים מתחת לאדמה זו איוולת. ולכן צריך לייצר יש מאין ביקושים בשוק המקומי לפיתוח שלו, כולל חיבור כל מפעלי התעשייה, התחבורה הכבדה ובתי התושבים (חימום). זה ידרוש מתיחת צנרת שתארך שנים, אבל לפחות ייתן אופק תכנוני שאולי ישכנע גוף פיננסי לתת מימון לפיתוח לוויתן בעלות של כ־6—7 מיליארד דולר. ואם זה לא יקרה, המדינה תצטרך להחליט אם היא רוצה לפתח בעצמה.

האם כמות הגז שפורסמה היא סופית?

התשובה היא לא, עם כוכבית. האיטלקים לא מסבירים מה גודל המאגר ורק מציינים שהוא התגלה אחרי קידוח בודד שבו נמצאה שכבת גז של כ־600 מטר. בעולם הגז זה המון, והרבה יותר ממה שמצאו בתמר או בלווייתן בשלבי החיפוש הראשוניים. למזלה של שותפות לווייתן, האיטלקים צריכים לבצע עוד 3–4 קידוחי אימות (150 מיליון דולר לקידוח, שנה עד שנה וחצי עבודה), ואז לבצע הפקה מסחרית ולבנות צנרת הולכה למצרים. כל זה יקח 3–4 שנים מינימום.

בנוסף, קידוחי האימות הנוספים עלולים מצד אחד להקטין את המאגר בעד מחצית מנפחו או בדיוק להפך, כמו שקרה עם לווייתן, שדווח כמכיל 453 מיליארד מ"ק ב־2010, וכיום לאחר קידוחי משנה הוא מכיל כ־620 מיליארד מ"ק.

בכירים בשותפות לווייתן טוענים שהבעיה היא לא במצרים אלא בירושלים. עם אישור מתווה הגז ניתן יהיה לפתח את לווייתן, לדבריהם, והתוכנית היא לנצל את השפל בענף האנרגיה כדי לחתוך עלויות הפקה. כך למשל, אם אסדת הפקה ללווייתן עלתה לפני כמה שנים 3 מיליארד דולר, היום מחירה יכול להגיע לחצי מזה, וכך גם במקרה של צנרת או שכירת כוח אדם לתחום. שילוב זה יאפשר להוריד את מחיר הגז ולהיות תחרותיים. נושא שני שמציינים הבכירים בשותפות לווייתן הוא שחוזה הגז הגדול של בריטיש גז, שהיה אמור לממן את פיתוח לווויתן, לא מת. הסיבה - BG היא המתחרה העיקרית של eni, ושתיהן מחזיקות בנפרד מתקנים ליצוא גז ששוכנים במצרים. לפיכך, ההערכות הן ש־BG לא תרכוש גז מ־eni בכל תרחיש, ולכן החוזה עם לווייתן חי וקיים, ותלוי באישור המתווה.