גורי חפרפרת

את ספר הילדים "העכבר והסנאי" כתב מישקה בן דוד עוד לפני 25 שנה לילדיו, כששהו עמו בשליחות בבריסל. הוא ואשתו אפילו הציגו אותו בתיאטרון בובות במסיבת יום ההולדת של בנם, ואולם רק בימים אלה הוא רואה אור עם איוריו של מישל קישקה (הוצאת כתר).

"בכלל לא חשבתי להוציא אותו, אבל כשנולדו נכדיי והתחלתי להקריא להם סיפורים, אמרתי לעצמי שאולי זה הזמן לעשות איתו משהו", מספר בן דוד, איש המוסד לשעבר ומחברם של כמעט 20 רומנים וספרי מתח ועיון. "את שמות ילדיי החלפתי בשמות נכדיי והסיפור השתנה מעט, משום שבזמנו הוא נכתב כולו בחרוזים ואמרו לי שזה כבר לא 'אין'. התפשרנו והשארתי רק את העכבר בחרוזים".

ההבדל בזנב

העכבר החורז חי עם משפחתו במרתף חשוך, מתחת לביתם של הילדים ארבל וגפן. בחצר גר סנאי בעל זנב פרוותי ויפה. הילדים אוהבים את הסנאי ומשחקים איתו, ואילו מהעכבר הם פוחדים. העכבר והסנאי אינם מבינים למה הם זוכים ליחס שונה, אף שהם דומים כל כך ועיקר ההבדל ביניהם נעוץ בזנב. לכן הם מחליטים להחליף את זנבותיהם ליום אחד, כדי לבחון עד כמה משפיע המראה החיצוני על האהבה.

"כשפרשתי מהמוסד למדתי פילוסופיה של המדע ועסקתי באפיון האדם על רקע הדמיון והשוני בינינו ובין החיות האחרות, דבר שבא לידי ביטוי בפרקים רבים של ספרי 'החיים, האהבה, המוות', שבו עמדתי על הדמיון הגנטי והדמיון בהתנהגות החברתית והמשפחתית של היונקים", מסביר בן דוד. "רציתי להעביר זאת בצורה מזוקקת ובשפת ילדים, והדבר הצטמצם בספר לדף אחד שבו העכבר והסנאי מבחינים שלבני האדם, כמו להם, יש שתי עיניים, שתי אוזניים, אף אחד, שתי ידיים ושתי רגליים - כלומר קיים דמיון רב, ובעצם אנחנו 'רקמה ביולוגית אחת".

בן דוד. "אני ער לזה שגם הרווחתי מהתואר 'האיש שהציל את חאלד משעל'" | צילום: דניאל צ'יצק

עובר במוסד

בן דוד (63) כבר היה דוקטור לספרות וכתב חמישה ספרים לפני שהתגייס למוסד, שם בין השאר מסר לירדנים את סם הנגד שהציל את חייו של חאלד משעל אחרי ניסיון ההתנקשות הכושל. "חשבתי שאצליח לכתוב במקביל", הוא מספר.

"כשהתקבלתי אמר לי ראש מחלקת הגיוס 'אצלנו לא תוכל לפרסם, אבל אני לא דואג כי גם לא תרצה לכתוב, המציאות תהיה מרתקת יותר ממה שהדמיון שלך ימציא'. חייכתי לעצמי כי חשבתי שהוא לא יודע הרבה על הדמיון שלי, אבל גיליתי שהוא כן יודע הרבה על המציאות הדינמית מאוד במוסד. באמת לא התחשק לי לכתוב. רק אחר כך יצאו לי חמישה ספרי ריגול".

איך כותבים עלילות ריגול כשצריך להיזהר שלא לחשוף דברים?

"אני עושה לעצמי צנזורה, אבל לא סומך רק על עצמי. אם יש רעיון, הרצון לכתוב אותו חזק יותר מהצנזורה העצמית, ולכן ספריי עוברים צנזורה של ועדת השרים למתן היתר לפרסומים של עובדי ציבור. אני גם מעביר אותם למוסד, ועד היום פסלו רק דברים קטנים".

הספר של בן דוד, "העכבר והסנאי"

גם בספר הילדים יש רמיזה קטנה לעולמו הקודם של בן דוד, שכותב "זה כלל לא פשוט לחדור בתחפושת מעבר לקווי האויב כדי להבין מה הוא חושב". "זה אולי לא היה צריך להיות שם", הוא צוחק, "אבל זה נחמד".

איך זה לשאת את התואר "האיש שהציל את חאלד משעל"?

"לא טוב. אני שלם עם מה שעשיתי, אבל אני קצת על הגבול העליון של כמה אני מוכן להיות מוכר. קניתי עכשיו אוטו ולקחתי אותו לבדיקה, והבוחן אמר לי בצד שכל החבר'ה מהמוסך זיהו אותי ושאלו למה לכל הרוחות נתתי לו את זה. זה היה אירוע חד־פעמי בקריירה של 12 שנים והיחיד שהתפרסם. הוא לא מעיד על הקריירה שלי במוסד, אבל אני גם יודע שהוא פרנס אותי תקשורתית וער לכך ש'הרווחתי' מהמקרה".