צילום: אוראל כהן
דנינו הוא רק הסימפטום
משך החיים הממוצע של שני הבכירים שעזבו את מגדל בתקופתו של שלמה אליהו עומד על 8 חודשים. כשבעל השליטה יושב בדירקטוריון והמנכ"ל הוא הבן שלו - זה לא באמת משנה מי מתמנה לתפקיד יושב הראש
משך החיים הממוצע של שני הבכירים שעזבו את מגדל בתקופתו של שלמה אליהו עומד על 8 חודשים. כשבעל השליטה יושב בדירקטוריון והמנכ"ל הוא הבן שלו - זה לא באמת משנה מי מתמנה לתפקיד יושב הראש
האמת היא שלא צריך להיות מופתעים מהמינוי הצפוי של מפכ"ל המשטרה הפורש יוחנן דנינו ליו"ר חברת הביטוח מגדל. גם לא מהתגובה שבוודאי תגיע בימים הקרובים שלפיה הבעלים של מגדל ייאבק בעד המינוי הזה בכל הערכאות המשפטיות העומדות לרשותו. מי שעומד בראש מגדל הוא אדם שחובב מאבקים. הוא נאבק בבנק ישראל כשהבין שזה לא ייתן לו את האפשרות לרכוש עוד נתחים מבנק לאומי; הוא נאבק במפקחת על הביטוח כשזו לא ששה לאשר את מינויו של עודד שריג, המפקח על הביטוח לשעבר, ליו"ר מגדל - תפקיד שאליו מיועד דנינו - והוא כנראה לא יירתע ממאבק מתוקשר למען המינוי הנוכחי.אבל לאליהו יש בעיה עם המח"מ - משך החיים הממוצע שלו זוכים הבכירים בחברה שאינם נמנים עם בני משפחתו. ענת לוין, שמכירה את עולם ההשקעות מלפני ולפנים, מצאה את עצמה מחוץ למגדל אחרי 9 חודשים בתפקיד מנכ"לית ועודד שריג מפנה את מקומו לאחר כמעט 7 חודשים בתפקיד.
לכל העזיבות יש הסברים, אבל מעל לכולם מרחפת שאלה אחת: האם בעל השליטה במגדל שלמה אליהו הוא גם מי שמנהל אותה. אם התשובה לכך חיובית, אז יש לשאול האם הוא עושה זאת בשים לב לכך שזו חברה שאחראית ליותר מ־200 מיליארד שקל של כספי ציבור. אם גם כאן התשובה חיובית, נשאלת השאלה איך זה ששני אנשים שתחום מומחיותם הוא בתחום הביטוח מפנים את מקומם למפכ"ל משטרה בדימוס שכל קשר בינו לבין תחום הביטוח מקרי בהחלט.
השאלה המטרידה באמת
אבל דנינו הוא לא הסיפור. לכל היותר הוא הסימפטום. אפשר לחזור לראיון שנתן דנינו ל"גלובס" עם פרישתו ולגלות שם עד כמה הוא מאמין בכך שהמפכ"ל הבא חייב לבוא מהארגון, ורק לדמיין באילו ארגומנטים משעשעים הוא ישתמש כשיסביר למה במגדל זה שונה; למה כאן אין שום צורך במישהו שמכיר את הענף המסובך הזה ומספיקות יכולות ניהול של ארגון גדול. אפשר גם לתהות אם דנינו הוא האיש המתאים לעמוד בראש חברת הביטוח הגדולה בישראל כשזו נמצאת בצומת דרכים קריטי וכשעליה להיערך לקראת עולם ביטוחי חדש. למשל, כזה שצריך לבטח מכוניות ללא נהג, או כזה שצריך להתמודד עם כך שבעוד 5 שנים כבר תהיה תרופה לסרטן. ועל כך יש להוסיף תקנות רגולציה חדשות שרק ללמוד אותן ייקח חודשים רבים.
אבל השאלה המטרידה היא אם בעל השליטה מנהל את מגדל לפי כללי ממשל תאגידי שמתאימים לחברה גדולה כל כך.
הנה דוגמא: על אליהו נאסר לעמוד בראש הדירקטוריון מכיוון שבנו עופר מכהן כמנכ"ל של חברת הביטוח. אלא שאליהו מכהן כדירקטור במגדל. האם העובדה שהוא אינו היו"ר משנה כהוא זה את העובדה שכל יושבי החדר מבינים בדיוק מי היו"ר בפועל? האם במצב שכזה שבו האבא הוא היו"ר בפועל והבן הוא המנכ"ל יכול להתקיים ממשל תאגידי תקין? אלו שאלות שהפיקוח על הביטוח צריך לתת עליהן את הדעת.
ומה לגבי השאלות הקשות?
דירקטוריון מגדל מונה אנשים מכובדים שענייני ממשל תאגידי אינם זרים להם והוא יידרש לאשר את מינויו של דנינו. זה ייקרה כשברור לכולם מה רוצה בעל השליטה.
מעניין למשל, איך יצביע אייל בן שלוש המפקח על הביטוח לשעבר שמכהן כדירקטור חיצוני במגדל - האם המפקח לשעבר יעז לשאול שאלות נוקבות בטרם ירים את ידו בעד מינויו המפכ"ל לשעבר, או שהוא יעדיף להישען לאחור בכיסא הדירקטור, למלא פיו מים ולא להסתכן בכך שירגיז את בעל השליטה הידוע בקיצור המח"מים לבעלי תפקידים בכירים בחברה?
באוצר מחכים תחילה להגשת הבקשה של מגדל למינוי דנינו. משזו תוגש תיערך בדיקה בשני מישורים: האם העבר של דנינו בכל הנוגע ליושר ויושרה הוא ללא רבב והאם הוא מתאים לתפקיד. לכאורה, לפי החוק היבש, לדנינו יש את דרישות המינימום. ככל הידוע אין לו בעיות בתחום היושר, והתואר שלו במשפטים עם הניסיון שהוא מביא בניהול ארגון ציבורי גדול עונה על הדרישות.
זה לא צריך להדאיג את הציבור. מה שצריך להדאיג הוא ההתנהלות של בעל השליטה בחברה ובעיקר השאלה מי יעמוד בראשה ביום שאחריו.
3 תגובות לכתיבת תגובה