למה אין לנו סקייטבורד מעופף?

הולוגרמות בכל מקום, רובוטים-מלצרים, מכוניות מרחפות, נעליים ששורכות את עצמן ומקורות אנרגיה נקיים ואינסופיים. העתיד המלהיב הזה, שהציג סרט הפולחן "בחזרה לעתיד 2" ב-1989, היה אמור להגיע אלינו ממש היום - 21 באוקטובר 2015, היום שאליו נסעו הנער מרטי מק'פליי והמדען המטורף דוק בראון.

חלק מהתחזיות שהציג הסרט היו מדויקות למדי: ההולוגרמות תופסות תאוצה ממש בימים אלה, והרובוטים המלצרים כבר מככבים במסעדות בטוקיו. אחרות היו אופטימיות או פסימיות מדי, כמו זו שמציגה פיטורים באמצעות פקס - למרבה המזל, חוץ ממשרדי ממשלה איש כבר לא משתמש בפקס. ואולם, המצאה אחת בולטת מעל כולן, וכש"בחזרה לעתיד 2" (ואחריו 3) הציג אותה, הוא לא חזה את העתיד. הוא שינה אותו.

הסקייטבורד המעופף שעליו גלש מרטי נחרט בלבבות מיליוני צופים וגרם להם לחכות לרגע שהם יוכלו להחזיק אותו בבית. קשה להאמין שלולא הסרט היה מישהו מעלה על דעתו לפתח מוצר מופרך כל כך, אך כמו שאמר מוריס דוראנד, דובר לקסוס שמנסה את מזלה בתחום, למגזין Wired: "בחזרה לעתיד הרס את העתיד לכל הדור שלי. העולם רעב למישהו שיצליח ליצור סקייטבורד מעופף".

טוני הוק מתבדח

השמועות על הגעתו הקרובה של הסקייטבורד הנכסף לחנויות החלו מיד אחרי יציאת הסרט למסכים. הבמאי רוברט זמאקיס התבדח שהמוצר כבר קיים במציאות, אבל ענקית הצעצועים מאטל מסרבת למכור אותו בגלל התנגדות ארגוני הורים. התוצאה המיידית: אלפי שיחות טלפון זועמות למאטל מצד לקוחות מאוכזבים.

גל הדיווחים הבא הגיע ב-2001: עוד לפני שהתפרסם בזכות המצאת הסגוויי, היה הממציא דין קיימן אדם מוכר היטב בעולם ההנדסה והפיתוח. בחודשים שלפני השקת הסגוויי היה ההייפ סביב ההמצאה כה גדול, שרבים חשבו שמדובר בסקייטבורד מעופף. ואולם, גם הפעם לא קיבלו מעריצי "בחזרה לעתיד" את מבוקשם.

ואז, בשנה שעברה, הדהים סרטון יוטיוב את העולם כשהציג את טוני הוק, אלוף העולם בסקייטבורד תחרותי, מדגים רכיבה על דגם מעופף. כמו שיכולתם לנחש התברר שגם עתה מדובר במתיחה, הפעם מבית ערוץ ההומור Funny or Die.

ואולם, לא מדובר רק בשמועות ומתיחות: לאורך השנים הציגו ממציאים שונים, רציניים יותר ופחות, בפומבי סקייטבורד מעופף אמיתי... בערך. אלו היו המצאות הרפתקניות ולא ממש בטיחותיות, המבוססות על פרופלורים או אפילו על מפוחי עלים רבי־עוצמה. במקרים אחרים חובר זרנוק לגלשן כדי ליצור סקייטבורד שיכול לעוף, אבל רק מעל המים. האחרון מבין הממציאים הללו הוא הקנדי־רומני קאטלין אלכסנדרו דורו, שריחף השנה בגובה חמישה מטרים מעל אגם אוריו בקוויבק בעזרת אומני, סקייטבורד שצויד בפרופלורים מתקדמים. אומני שבר את שיא גינס כשגלש למרחק של 275 מטרים, אך הוא רחוק מלהיות מוצר מסחרי: הוא נע במהירות מרבית של 11 קמ"ש, והסוללות שלו נגמרות אחרי דקה וחצי.

הסקייטבורד מהסרט, לעומת כל ההמצאות האלה, אינו זקוק כלל לפרופלורים או לזרם מים. הוא יכול לעבוד בכל מצב, בכל מקום, וללא צורך בכבלים או במקור אנרגיה חיצוני ניכר. הוא אמור להתבסס על מגנטים, כמו רכבות Mag Lev המרחפות בגובה של כמה סנטימטרים בעזרת מגנטים בקרונות וסלילים מגנטיים על הפסים. בתיאוריה, שדה מגנטי יכול להרים כל משקל וכל מטען, אבל כדי לעשות זאת מעל רצפה שאינה כוללת סלילים מגנטיים דרושות כמויות אנרגיה אדירות. "כל הבעיות ניתנות לפתרון, חוץ מזאת", אומר החוקר פטריק טאקר לאתר USNews. ייתכן שנגזר עלינו לחכות להמצאות פיזיקליות פורצות דרך שיאפשרו לרעיון השאפתני לצאת לפועל.

הדגמה עם טריק

הבעיות האלה אינן מונעות מחברות וממציאים לנסות ולפתח סקייטבורד מעופף מגנטי כבר היום. ב-2010 יצר נילס גואדגנין, מהנדס ואמן מצרפת, לוח שמעוצב כמו הסקייטבורד הוורוד האגדי מהסרט וצייד אותו במערך של אלקטרו־מגנטים שאפשרו לו לרחף מעט מעל פני האדמה. היתה רק בעיה קטנה אחת: הסקייטבורד לא היה יכול לשאת משקל מעבר למשקלו.

החברה הקנדית-אמריקאית הנדו נראתה רצינית מגואדגנין. בסוף השנה שעברה היא השיקה קמפיין קיקסטארטר לפיתוח סקייטבורד מעופף שגם יכול לתמרן ולפנות באוויר, ושלא כמו ההמצאה של גואדגנין גם יכול לשאת משקל אדם. יותר מ־3,000 גולשים נתנו לה כחצי מיליון דולר, ובהם 11 ששילמו 10,000 דולר כדי לקבל את אבות־הטיפוס הראשונים מהמפעל. הם אמורים להגיע עוד השבוע. בכל זאת, חשוב לעמוד בדדליין.

ואולם, קשה להאמין שהרוכשים ייהנו יותר מדי. הסקייטבורד של הנדו הציג את הקשיים הפיזיקליים האמיתיים שבפיתוח הזה: הוא איטי, רועש, כולל סוללה שמחזיקה 8 דקות בלבד, והכי גרוע - יכול לרחף רק מעל משטחים מתכתיים.

הנדו אמנם הציגה גרסה משודרגת בעת האחרונה, אבל בהתחשב באתגרים הטכניים ובתגית המחיר, הדרך למוצר מסחרי עובד עדיין רחוקה. הסקייטבורד הזה גם לא ממש מעניין את גרג הנדרסון, ממציא מערך המגנטים שמפעיל אותו, שהודה ב"ניו יורק טיימס" כי מדובר בעיקר בגימיק שנועד לקדם את המערכת המגנטית שמאחוריו.

התקווה החדשה של המעופפים הנועזים היא חברת הרכב לקסוס. ביוני השנה היא הציגה סרטון מרשים שמדגים את סלייד, הסקייטבורד המעופף שפיתחה בשקט בשנים האחרונות.

לפחות לפי וסרטונים, סלייד נראה עמיד ומהיר מאב הטיפוס של הנדו והצליח לכאורה לרחף גם מעל בטון ומים בסקייט פארק מקצועי. שלא כמו הנדו, סלייד מתבסס על מוליך־על שאינו זקוק להזרמת אנרגיה ניכרת כדי לתחזק את האפקט המגנטי. הבעיה היא שהטריק הזה עובד רק בטמפרטורות נמוכות מאוד, קרוב למינוס 200 מעלות צלזיוס. על מנת לשמור על הקירור, לקסוס נעזרת בחנקן נוזלי.

ההדגמות היו כה מרשימות שעד מהרה החלו רבים להטיל ספק באמינותן. בשל כך החלה לקסוס לחשוף פרטים ראשונים על תהליך הפיתוח של המכשיר ונאלצה להודות שהיא שילבה לוחות מתכת ברצפת הבטון. עד שיתברר אם מדובר בפריצת דרך או בעוד אכזבה, אנחנו, שלא כמו מרטי ודוק, עדיין נזדקק לכבישים.