הבנק יגזור קופון, הפנסיה תקבל תשואה ומקורות האשראי יגוונו. אולי

בסוף השבוע פורסם דו"ח של אחת הוועדות החשובות ביותר שפעלו כאן בעשור האחרון - ועדת האיגוח. אם יאושרו המלצות הוועדה ומשרד המשפטים יחוקק חוקים בעקבותיהן, כספי הפנסיה שלכם עומדים להיכנס להרתפקה חסרת ודאות.

לפי ההמלצות יוכלו גופי הפנסיה להלוות כספים לגופים שונים ולמטרות שונות כדי להרחיב את שוק האשראי - פעולות שאסור להם לעשות כיום.

בשוק הפנסיה שולטות חמש חברות שמלוות את הכספים לגופים העסקיים הגדולים במשק. כדי לאפשר את השקעת הכספים האלה במטרות אחרות, כמו הלוואות לעסקי בינוניים וקטנים שמחזיקים ב־51% מהתוצר, יש ליצור מכשירי השקעה נוספים כמו מנגנון האיגוח שהמליצה עליו הוועדה.

המנגנון אמור לעבוד כך: גוף פיננסי, בנק או גוף אחר שמחלק משכנתאות, יוכל להקים חברה בת, להעביר לידיה את המשכנתאות האלה, והיא תעביר אותן לגוף הפנסיה שלכם באמצעות איגרות חוב. באופן זה ייתן לכם הבנק משכנתא, וההחזר החודשי שתשלמו יועבר לקרן הפנסיה שלכם במקום לבנק. הבנק ירוויח את הכסף שגוף הפנסיה שלכם — כלומר, אתם - ישלם לו תמורת הזכות לקנות את ההלוואות האלה. בקיצור, קופון תיווך. בסופו של דבר אתם תשלמו גם משכנתא, גם קופון תיווך לבנק וגם דמי ניהול לגוף הפנסיה שלכם על כך שנתן לכם משכנתא מהכסף שלכם.

המטרה המוצהרת

 שכלול שוק ההון

המטרה המוצהרת של האיגוח הוא לשכלל את שוק ההון הישראלי ולגרום לכסף הגדול של הפנסיה להיות מושקע היכן שהוא אינו קיים היום ולמנוע ממנו להגיע, בלית ברירה, לאותן קבוצות עסקיות גדולות.

המטרה הלא מוצהרת של האיגוח, או לפחות פועל יוצא שלו, היא לרוקן את מאזן הבנקים מפצצת המשכנתאות. בשנים האחרונות, בגלל עליית מחירי הדיור, הבנקים מחלקים משכנתאות בקצב מוגבר של כ־5 מיליארד שקל בחודש. גובה המשכנתאות רק הולך ועולה, ולא בטוח שכושר ההחזר של הלוקחים עומד בקצב העלייה הזאת. בנק ישראל עמד על כך שפסטיבל המשכנתאות הזה מתחיל לסכן את הבנקים עצמם.

נגידת בנק ישראל קרנית פלוג | צילום: עמית שעל

ייתכן שהבנקים יתחילו להשתמש באיגוח כדי להיפטר מהמשכנתאות האלה ולצמצם חשיפה. ממילא המשכנתאות עצמן אינן מנוע רווח של ממש לבנקים, בגלל התחרות הגדולה והריביות שנמצאות בשפל, אלא הן כלי פוטנציאלי לגיוס לקוחות לפעילות עובר ושב והלוואות אחרות. לבנקים יש תמריץ לתת לכם משכנתא, ואז להעביר את המשכנתא הזאת לגוף פנסיה כלשהו שייקח אותה ממנו. וכאן גם טמון הסיכון הגדול.

הסיכון הגדול

צניחת מחירי הבתים

מחירי הדיור בישראל כמעט הוכפלו בשמונה השנים האחרונות (עלייה של 95% מיולי 2007). אם אכן תצליח הממשלה בניסיונותיה לבלום את עליות המחירים ואולי אפילו להוריד אותם מעט, ואם ייקלע המשק למשבר כלכלי קשה עם אבטלה גבוהה וממושכת, מחירי הדירות והבתים עלולים לצנוח, והבנקים ייתקעו עם לווים שמתקשים לעמוד בהחזר ועם בתים ששווים הרבה פחות ממה שהיו קודם לכן, כך שלא יוכלו לשמש בטוחה טובה מספיק בעת הצורך. לכן, הסיכון הגדול הוא שהבנקים ייפטרו מכל השווי המנופח הזה ויעבירו אותו לתיקי הפנסיה שלכם. מלבד זה, הדבר עלול להגדיל עוד יותר את היצע המשכנתאות, דבר שעלול בתורו להעלות עוד יותר את מחירי הדירות.

כדי למנוע מהמצב הזה להתרחש, בנק ישראל מגדיר כי לעת עתה יאפשר לבנקים להעביר לגופי הפנסיה רק 6% מהיקף המשכנתאות שחילקו (כ־18 מיליארד שקל נכון לסוף אוגוסט). כך, לפחות תיאורטית, יוגבל התמריץ של הבנקים להיפטר מכל המשכנתאות האלה במידה ניכרת. הם עדיין יישארו תקועים עם 94% מהן.

מלבד הסיכון הספציפי של בועת משכנתאות, במכירת הלוואות לגופי הפנסיה שלכם יש סיכונים נוספים. הסיכון הגדול ביותר קרוי סיכון מוסרי (moral hazard) והוא עובד כך: אם גוף כמו בנק או חברת מימון יודע שאחרי שהוא ייתן את ההלוואה הוא יוכל למכור אותה למישהו אחר, הוא עלול לתת הלוואות בלי ניתוח טוב מספיק ובלי הערכת הסיכונים של מי שלוקח את ההלוואה, שכן בעוד רגע ההלוואה כבר לא תהיה הבעיה שלו.

נוסף על כך, ברגע שתתחיל חגיגת האיגוח, החשש הוא כי הגופים שמוכרים את ההלוואות יתחילו לעשות זאת בדרכים מורכבות מדי, כאלה שקשה לזהות ולהבין את הסיכון שכרוך בהן, למשל, איגוח על איגוח, או, למשל, שיצוצו קרנות נאמנות שמשקיעות את הכסף בסל שלם של מוצרי איגוח (למשל, 50% באיגוח משכנתאות, 15% באיגוח תשלומי ארנונה של עיריות, 15% באיגוח הלוואות של כרטיסי אשראי ועוד 20% באיגוח הלוואות לעסקים קטנים), ולכו תדעו איך מתמחרים את הסיכון של סלי איגוח כאלה.

מנגנוני הביטחון

פיקוח ושקיפות

כדי למנוע מסיכון ה־moral hazard להתממש, בבנק ישראל ממליצים על כמה מנגנוני ביטחון. כדי שהגוף המחלק את ההלוואות לא יעשה זאת בדרך מסוכנת, הוא יצטרך להשאיר אצלו 10% מהסיכון ולא יוכל למכור את ההלוואות במלואן, בשעה שבארה"ב ההמלצה היא על 5% בלבד. חלק מהטיעונים שהושמעו בשלב השימוע הציבורי של עבודת הוועדה היו שהיה אפשר לנקוט מנגנוני ביטחון אחרים כמו קביעה שבמקרה של הפסד יהיה הגוף שיישא בו אותו הגוף שנתן את ההלוואה מלכתחילה.

מנגנונים נוספים שבנק ישראל ממליץ עליהם הם פיקוח של הרשות לני"ע על האיגוח כדי לייצר שקיפות, הגבלת האיגוח כך שהבנקים לא יוכלו לשמור לעצמם את ההלוואות הטובות ולמכור רק את הרעות ותלות בחברות דירוג האשראי שיבחנו ויקבעו את מידת הסיכונים של האיגוחים השונים. חברות הדירוג אמנם לא חפות מטעויות ולא פעם שוגות בהערכת הסיכונים, אבל לצורך כך מציע בנק ישראל הצעת חוק שתפקח על חברות הדירוג.

ואם לא די בכל זה, בבנק ישראל מבטיחים מעקב הדוק מצד הפיקוח על הבנקים מחד גיסא, ומצד הפיקוח על שוק ההון (על גופי הפנסיה) מאידך גיסא, כדי לוודא שלא מתפתחת כאן בועת איגוח כמו שהיה בארה"ב ערב משבר 2008.

בשורה התחתונה, לאיגוח תועלות כלכליות וחברתיות לא מבוטלות. הכסף הפנסיוני יכול לפתח את המשק על ידי מתן הלוואות לעסקים קטנים ובינוניים, לאפשר השקעה גדולה יותר בתשתיות פיזיות, להגביר את התחרות של הבנקים הקטנים בבנקים הגדולים ועוד. עם זאת, הממשלה כבר נוקטת צעדים שמאפשרים מינוף של כספי הפנסיה, כך שלא ברור אם האיגוח, עם כל הסיכונים ואי־הודאויות הגלומים בו, הוא צעד נחוץ.

בנק ישראל נקט בשלב זה סדרה של אמצעי זהירות, אבל השאלה היא אם זה יספיק. התשובה תלויה באופן יישום הרפורמה ובהיצמדות לפרטים הקטנים.