דיני קיזוז ההפסדים: נישום יקר – כך תימנע מתסכול
עד לאחרונה רשות המסים לא התירה קיזוז של הפסדים עסקיים כנגד הכנסות מעסקה אקראית וכך נדרשו אנשים רבים לשלם מס למרות שלא הרוויחו ואפילו הפסידו כסף. פסק דין חדש שם קץ לאבסורד
לא יהיה קשה לדמיין את התסכול העובר על נישום והכעס הנצבר, ברגע שהוא נדרש לשלם מס למרות שהוא לא הרוויח ולא התעשר. למרות ההשלכות השליליות של תוצאות לא צודקות מעין אלו, אנו ממשיכים להיתקל בהן מדי יום, הן בהוראות חקיקה לא עדכניות והן בפרשנויות לא תכליתיות של הוראות הדין.
אחת הדוגמאות הבולטות הינה בסוגיית קיזוז ההפסדים. בשנים האחרונה ניכרת מגמה ברורה בפסיקת בתי המשפט, להרחיב את יכולת קיזוז ההפסדים. זאת ניתן לראות, בין היתר, גם בפסקי הדין של בית המשפט העליון בפרשת מודול בטון (ע"א 2895/08) ובפרשת הירשזון ודמארי (ע"א 4157/13) בהם נדחתה גישתה המחמירה של רשויות המס בשאלת הזכאות לקיזוז הפסדים.
אחד העיוותים הקשים שנגרמו בשל הפרשנות המצמצמת של רשות המיסים נוגע לאי התרת קיזוז הפסד עסקי מועבר כנגד הכנסה מעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי, או היעדר היכולת לקזז הפסד מעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי כנגד הכנסה חייבת אחרת. פרשנות זו, שהתבססה על פרשנות לשונית של הוראות הפקודה, ואשר אומצה במידה מסוימת בפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בשנות התשעים (ע"מ 155/97 ברנר נ' פ"ש גוש דן), הביאה למקרים קשים שבהם בוצעה פעילות עסקית מסוגים שונים, שהפסד מסוג אחד לא ניתן היה לקיזוז כנגד רווח מסוג אחר.
זו הייתה המחלוקת שעמדה בבסיס פרשת ספידי לינק (ע"מ 46960-07-13). באותו מקרה לא התיר פקיד השומה לקזז הפסדים עסקיים מועברים כנגד רווחים מעסקאות אקראי בעלות אופי מסחרי. כלומר, החברה נדרשה לשלם מס על רווח שנוצר, ללא יכולת לקזז הפסדים שנוצרו, וזאת למרות שבתמונה הכללית היא כלל לא התעשרה.
באותו מקרה דובר בחברה שהיה לה הפסד עסקי מועבר משנים קודמות, ואשר מקורו היה בעסקים כושלים בתחום "האינטרנט קפה". החברה ביקשה לקזז את ההפסד העסקי המועבר כנגד הכנסה שנוצרה לה בשנים מאוחרות יותר בעסקאות של תיווך במקרקעין שבוצעו על ידי בעל השליטה. פקיד השומה שלל את קיזוז ההפסד כנגד הכנסות התיווך, וזאת מהטעם שהכנסות התיווך לא עלו כדי עסק, אלא היוו לכל היותר עסקאות אקראי, ולפיכך לא ניתנו לקיזוז כנגד הפסדי עסקי מועבר.
למען שלמות התמונה נציין, כי החברה הוחזקה קודם לכן על ידי בעל השליטה הנ"ל יחד עם בעלי מניות נוספים אשר יצאו לאחר מכן, טרם ביצוע עסקאות התיווך. פקיד השומה לא טען כנגד הזכאות להעביר הפסדים שנוצרו בעבר טרם שינוי בעלי המניות, וכן לא טען כי ההכנסה אינה שייכת לחברה או כי הפעולה היא מלאכותית, ולכן התמקד הדיון בבית המשפט סביב שאלת הזכאות לקיזוז הפסדים.
ביום 5.7.2015 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מפיו של כב' השופט קירש אשר דן במחלוקת בין החברה לבין פקיד השומה. כב' השופט קירש קבע כי אכן אין מדובר בעסק, כי אם בעסקה בעלת אופי מסחרי, וזאת לאור מספר העסקאות הקטן, משך הזמן הקצר של הפעילות והיעדר הוכחה לניסיון התבססות הפעילות.
עם זאת, פסק כב' השופט, כי הפסד עסקי מועבר ניתן לקיזוז גם כנגד עסקה בעלת אופי מסחרי. בפסק דין ארוך, ענייני ומנומק כדבעי, קבע השופט קירש כי אין בסיס מוצק לאבחנה שנוצרה בין עסק, משלח יד, עסקת אקראי או עסק אקראי בעלי אופי מסחרי. כולם חלק מהמונח "עסק או משלח יד" ואין להבחין ביניהם. נוסח החקיקה הקיים שעליו התבססה האבחנה הוא תוצאה של חוסר תשומת לב ולא של כוונה מפורשת. מסקנה זו מתיישבת עם פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת פלומין (ע"א 490/13).
ויוסבר- בהלכת א.ח.א. גולדשטיין (ע"א 615/85), שנפסקה על ידי בית המשפט העליון לפני בשנות השמונים, נקבע כי הפסד עסקי מועבר ניתן לקיזוז כנגד עסק אקראי בעל אופי מסחרי. החידוש שיצא מבית מדרשו של השופט קירש הינו איפוא כי הפסד עסקי מועבר ניתן לקיזוז לא רק כנגד הכנסה מעסק, משלח יד ועסק אקראי, אלא אף כנגד הכנסה מעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי.
זאת ועוד, מעבר לנדרש לצורכי פסק הדין, קבע השופט קירש כי לדעתו גם בסוגיה ההפוכה של הפסד מועבר מעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי, שלא עלתה לכדי עסק, יש להתיר לקזז הפסד מועבר זה כנגד רווח עסקי שנוצר בשנים הבאות. בהקשר זה שנשוב ונזכיר את פסק הדין בפרשת חיים קרן (עמ"ה 1109/04) שבו ציין בית המשפט כי גם בעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי ייתכן הפסד (כגון תביעה ייצוגית שלא צלחה, הרפתקה מסחרית כושלת וכדומה).
מדובר בפסק דין חשוב שהשלכותיו רחבות. אמנם, בית המשפט ביקש לצמצם את תחולתו לעניין קיזוז ההפסדים בלבד, אך תוצאותיו עשויות להשליך על עניינים נוספים, כגון שינויי ייעוד, ניהול פנקסים, מועדי דיווח על רווחים והפסדים ועוד.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה