איך זה שהצניחה הדרמטית במחיר הנפט לא עוצרת?

ההשלכות המנוגדות על המזרח התיכון ירידת מחירי הנפט פוגעת בדאעש, אך גם מחלישה את מי שיכול לעצור אותו הכנסות הארגון ממכירת הנפט אינן ידועות אך מוערכות בכמיליון דולר ביום. צניחת ההכנסות מסבירה גם את הדיווחים הכמעט יומיומיים על הפחתת שכר חמושי דאעש בעשרות אחוזים שכיום מגיע לכ־100 דולר בחודש דורון פסקין, תגובה אחתלכתבה המלאה

שלושה אנשים שמשחקים תפקיד מרכזי בטלטלה שעוברת על כלכלת העולם ושהתגברה מתחילת השנה קיימו שתי פגישות ביומיים האחרונים, ממש לא רחוק מכאן. מדובר בנשיא סין שי ג'ינפינג, שנפגש במהלך ביקור במזרח התיכון עם עמיתיו מלך סעודיה סלמן ונשיא איראן חסן רוחאני. הראשון מנסה לנווט את מדינתו העצומה לעידן חדש ומתון כלכלית אחרי שני עשורים כמעט של צמיחה בקצב דו־ספרתי מטורף; השני דחף מהלך להצפת השוק בנפט כדי לחסל את תעשיית האנרגיה בארה"ב; והשלישי חייך את דרכה של ארצו בחזרה לכלכלה הגלובלית, ולא מתכוון לוותר על האפשרות למכור לעולם נפט, גם אם במחיר נמוך משציפה.

סין היא נקודת התחלה טובה. לאחר פרוץ המשבר הכלכלי העולמי ב־2008 נתפסה סין כמושיעה של הכלכלה העולמית. הבנק המרכזי הסיני, מצדו, נקט מדיניות שהציפה את השוק באשראי זול, ששימר את קצב הצמיחה הגבוה במדינה. הכלכלות המתעוררות כמו ברזיל, רוסיה ודרום אפריקה המשיכו לייצא חומרי גלם לתעשייה הסינית — בית החרושת של העולם. באותו זמן הריביות במערב החלו לרדת, והכסף הזול שהמשקיעים לוו נדד למקום שבו התשואה עליו תהיה גבוהה יותר: הכלכלות המתעוררות. זרימת ההון אליהן דחפה את שערי המטבע כלפי מעלה, והתמורה לסחורות שהן ייצאו עלתה. השווקים המתעוררים מעולם לא היו ערים יותר.

אלא שבכלכלה גלובלית דבר לא קורה בחלל ריק. המשבר במדינות המפותחות הוריד את הביקוש למוצרים שסין מייצאת, והיא מייצאת הכל. שי, שנכנס לתפקידו כנשיא ב־2013, החליט להוציא לפועל מהלך בלתי נמנע — להעביר את כובד המשקל של הכלכלה הסינית לצריכה פנימית, שתחליף את ההתבססות המסיבית על השקעות בתשתיות וביצוא. העניין הוא שבמדינה בסדר גודל של סין תהליך כזה יכול לקחת שנים, ובינתיים הביקושים הפנימיים במדינה הענקית לא מפצים על הביקושים החיצוניים שדעכו ועל ההשקעות הממשלתיות שהצטמצמו.

ההאטה בפעילות הכלכלית בסין הביאה לירידה במחירי הסחורות, אלו שמייצאות אליה מדינות כמו ברזיל, דרום אפריקה ורוסיה. ירידת הביקוש למוצרים שמייצאות הכלכלות המתעוררות הבולטות הדביקה אותן בהאטה שהחלה בסין וההשקעות הזרות בהן הלכו והתמעטו. שערי המטבעות, בהתאם, הלכו ונשחקו — בתהליך הפוך לזה שהתרחש כשסין והכלכלות המתעוררות תפקדו בתור קרש ההצלה של הכלכלה העולמית. בסין נשאר בינתיים האשראי שהציף את השוק בסוף העשור הקודם. בתחילה הוא הלך לשוק הנדל"ן, וכשזה התחמם יתר על המידה, הממשלה עשתה הכל כדי לנתב אותו הרחק משם, אל שוקי המניות.

חסאן רוחאני | צילום: בלומברג ורויטרס

הסעודים נגד הרוסים והאמריקאים

בזמן שבעולם לא הבינו אם סין והכלכלות המתעוררות שוקעות לתנומה קלה או לתרדמת של ממש, בסעודיה יצאו למלחמה. בקיץ 2014 החלו מחירי הנפט לרדת בעקבות החלטה שהתקבלה בריאד להציף את השוק, כשהמטרה היתה לשים קץ לשגשוג של תעשיית הנפט והגז בארה"ב — שזכתה לפריחה חסרת תקדים בזכות שילוב טכנולוגית הפקה חדשות. האיום היה ברור ומיידי. לא רק שארה"ב התקרבה לעצמאות אנרגטית, כלומר היתה קרובה להפסיק ולייבא נפט, היא גם עשויה היתה לחזור ולייצא נפט, דבר שלא עשתה מאז שנות ה־70 של המאה שעברה.

תעשיית אנרגיה אחרת שהחרב הסעודית כוונה כלפיה היא זו של רוסיה. לירידה בביקוש לסחורות שהיא מייצאת ולירידת מחיר הנפט בגלל ההצפה הסעודית הצטרפה צלע שלישית בדמות סנקציות שהשיתו עליה ארה"ב והאיחוד האירופי בשל סיפוח קרים ופלישתה למזרח אוקראינה. הרובל הפך למטבע ששערו נשחק במהירות הגדולה ביותר מבין מטבעות הכלכלות המתעוררות.

אל חגיגת ייצור הנפט של הממלכה הסעודית הצטרפה איראן. מאז החתימה על הסכם הגרעין בינה לבין המעצמות ביולי האחרון היא רמזה לא פעם כי למרות ירידת המחירים, היא לא מתכוונת לקלקל את חזרתה לשוק הנפט העולמי עם הגבלה של הייצור. אם היה סיכוי כלשהו שהיא תסכים לכך במסגרת מאמץ משותף של קרטל המדינות המייצרות נפט אופ"ק, הוא חוסל כשסעודיה הוציאה להורג החודש את איש הדת השיעי נימר אל נימר. בתגובה פשט המון איראני זועם על שגרירות סעודיה בטהראן וזרע בה הרס. הסעודים מצדם לא נשארו חייבים והודיעו על ניתוק היחסים הדיפלומטיים עם השכנה מהצד השני של המפרץ הערבי, או הפרסי, תלוי את מי שואלים. הסרת הסנקציות הכלכליות של המערב מעל איראן בשבת סימנה שלב נוסף בצניחת הנפט, שעל מחירו העיבו גם כך הביקושים הנמוכים לאנרגיה בכלכלות המתעוררות.

נשיא סין שי ג'ינפינג | צילום: בלומברג

הרעות החולות של הכלכלה הסינית מתגלות

ביוני אשתקד, בערך שנה אחרי שסעודיה החליטה להטביע את העולם בנפט, הכסף שטייל בסין ומצא בית בשוק המניות התחיל לברוח. הבורסות בכלכלת הענק, שטיפסו בכ־54% בחצי השנה שקדמה לכך, החלו בתיקון. הבועה התפוצצה וחוליי הכלכלה הסינית שהסתתרו בתוכה נחשפו. בייג'ינג הגיבה בפאניקה וניסתה למנוע את צניחת המניות בדרכים שונות ומשונות, החל מהגבלות על המסחר, דרך הזרמת כספים לשווקים וכלה במעצרים והשפלות קבל עם ומסך של אנשי שוק ההון שהציתו לכאורה את המפולת. הגלישה של שוק המניות הסיני אל הקרקע הקשה העלתה תהיות באשר לעומק ההאטה בכלכלה הסינית, וההון החל במנוסה אל המקלט הקבוע — הדולר האמריקאי.

למשקיעים היו סיבות טובות לברוח אליו. הסימנים החיוביים בכלכלת ארה"ב הלכו והתרבו, והתכונה לקראת העלאת ריבית צפויה של הבנק המרכזי האמריקאי, הפדרל ריזרב, גברה. בדצמבר האחרון זה קרה. אחרי שמונה שנים של ריבית אפסית הכריזה יו"ר הפד ג'נט ילן על העלאה מינורית של 0.25% בשיעור הריבית. אף שהצעד היה מתון מאוד, האיתות היה ברור — עידן הכסף הזול בארה"ב החל לחשב את קיצו לאחור והעלאות ריבית נוספות צפויות להתרחש.

אלא שבערך שבועיים אחר כך הגיעה 2016 והביאה עמה רוחות צורבות, שהחלו לנשב בסין אי אז ב־2008. הדרך של חזרה אל חיק הנורמליות כבר לא נראית בטוחה כל כך, וקרש ההצלה שבו אחז העולם בסוף העשור הקודם מרגיש כעת כמו זרד פריך.