חקר ביצועים: השבוע של יהודה וינשטיין ומחירי הדיור

הצעת חוק נגד דמי שמירה

בשבוע שעבר נאלצתי להפקיד 600 יורו בחשבון מט"ח. לא להמיר לשקלים, רק להפקיד. "זה יעלה לך 40 שקלים", אמרה לי הפקידה. המום, ביקשתי הסברים. "אני צריכה להזמין עכשיו רכב של ברינקס שייקח את המזומן הזה ויפקיד אותו בבנק המרכזי שלנו, זה זמן טיפול, זה עלויות, זה 40 שקל", היא השיבה. "מה ברינקס", שאלתי, "זה 600 יורו". "טוב", היא סיכמה בקוצר רוח, "אתה רוצה סבבה, אתה לא רוצה גם בסדר". הפקדתי, שילמתי; למי יש כוח עכשיו להתחיל לחפש אלטרנטיבה לפעולה כל כך פשוטה. בדיוק בגלל עמלות מופרעות מהסוג הזה (1.5% מהעסקה) חשוב שיצוצו כאן עוד ועוד הצעות חוק כמו זו לביטול עמלות על דמי שמירת ניירות ערך, שהשיקו השבוע הח"כים אלי כהן ומיקי לוי. יש אינספור עמלות שאין מאחוריהן דבר, וגם אם יש להן סיבות, הן בטוח לא מצדיקות את גובהן המופרך. הגיע הזמן להוציא את האוויר מכל תירוצי הברינקס.

גולן פרידנפלד

סניף של בנק | צילום: יריב כץ

התנגדות להורדת התעריפים

איגוד חברות הביטוח הצטייד השבוע בעורך דין הצמרת אלקס הרטמן ובתצהיר של אמיל וינשל, עד לאחרונה מנכ"ל חברת הביטוח איילון, ועתר לבג"ץ כדי לטרפד רפורמה מבורכת שיצאה לדרך החודש ואמורה לחסוך לציבור עשרות אחוזים בתשלום ביטוח החובה לרכב. "תחרות אינה מילת קסם", "הרפורמה תביא לקריסת חברות ביטוח קטנות" ו"ההפסד של חברות הביטוח יגולגל למבוטחים" היו רק חלק מהטיעונים החצופים ששולבו בעתירה, והתעלמו מהעובדה שמדובר בביטוח שהחוק מחייב לקנות, בדיוק כמו ביטוח לאומי, ואין שום סיבה שחברות הביטוח יגזרו עליו קופון. המאמצים האדירים של החברות לטרפד את היוזמה הם רק הוכחה שאין מוצדקת ממנה.

רחלי בינדמן 

משבר הנדל"ן לא בר השוואה

כשארגון המדינות לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD) פרסם השבוע את הסקירה שלו על כלכלת ישראל, את הכותרות תפס הגרף שמתאר את הזינוק במחירי הדיור בארץ בעשור האחרון לעומת השינוי במחירים בגוש היורו, בארצות הברית וב־24 מדינות שחברות ב־OECD וכונסו לממוצע אחד. אבל חלק גדול מהמדינות האלה התמודדו בעשור האחרון עם משבר נדל"ן חריף, ורק בשנתיים האחרונות מתחילות להתאושש ממנו. במילים אחרות, ההשוואה הזאת היא לא הכלי הנכון להבין ממנו את עומקו של משבר הנדל"ן בישראל. המשבר הזה ממשי, ומחייב טיפול. אבל כדי לטפל בו צריך להתמקד בנתונים הנכונים ולהיזהר מההקשרים הלא נכונים, שעלולים להחליש את הקריאה החשובה לפתרון ממשלתי של בעיית הדיור הלאומית.

רן אברמסון

צילום: שאטרסטוק

משלחות המדינה למי יש יותר

בשבוע שעבר, אחרי שפרסמנו את גובה שכר הדירה של ראש משלחת הרכש של משרד הביטחון בניו יורק (12 אלף דולר בחודש), מישהו המליץ לי לבדוק את מספר השליחים של משלחות הרכש, אלה שקונים ציוד עבור צה"ל, ולהשוות אותם למספר הנספחים המסחריים של משרד הכלכלה, אלה שמקדמים יחסים כלכליים, יצוא, יבוא, שיתופי פעולה אסטרטגיים. ובכן, למשרד הכלכלה יש 41 נספחים מסחריים ברחבי העולם, במזרח הרחוק, באפריקה, במערב. למשלחות הרכש של משרד הביטחון יש 68 נציגים (כולל קציני צה"ל), חצי מהם בניו יורק. סתם עוד משל לסדרי העדיפויות האמיתי של הממשלה בישראל, שתופר חרדה קיומית לחיים עצמם עם מנגנון משומן לסידור ג'ובים, והכל באדיבות משלם המסים הישראלי.

שאול אמסטרדמסקי

וינשטיין מחליף מהלומות

טקס חילופי היועצים המשפטיים לממשלה התקיים השבוע, ואִפשר ליועץ היוצא יהודה וינשטיין לקבל את מחליפו אביחי מנדלבליט בחיבוק חם, אחרי חודשים שבהם עשה ככל יכולתו כדי להשחיר את פניו ולמנוע את מינויו. זה היופי בטקסים האלה: בסוף קוברים את גרזני המלחמה ומשחררים פרגון ואהבה. חלק מהנוכחים הצמידו לוינשטיין, מתאגרף חובב, את האמירה הנודעת של מוחמד עלי, "אני פורש מפני שיש דברים יותר נעימים לעשות מאשר להרביץ לאנשים". ואולי וינשטיין חש הקלה גדולה כשהוא יכול סוף סוף להעביר למישהו אחר כמה עניינים שממש לא נעים להרביץ להם, ובראשם חקירת שרה נתניהו בפרשת מעונות ראש הממשלה. מנדלבליט, מצדו, יודע שהמכות שחטף בדרך לתפקיד הן כלום לעומת מה שיחטוף מכאן והלאה.

משה גורלי

יהודה וינשטיין

זיקה משבר מתרחב

ארגון הבריאות העולמי הכריז השבוע על מצב חירום עקב התפשטות נגיף הזיקה באפריקה ובדרום אמריקה, לאחר שאלפי תינוקות ברזילאים נולדו עם פגם נוירולוגי כנראה לאחר שאמם נעקצה בידי יתוש שנשא את הנגיף. הדי המשבר מגוונים: חברות ביטוח אמריקאיות דיווחו על זינוק של עשרות אחוזים במכירות פוליסה "נגד ביטולים מכל סיבה" למטיילים בחו"ל; חברות תעופה הודיעו כי יזכו נוסעים שקנו כרטיסי טיסה לאזורים נגועים; נשיא הוועד האולימפי ניסה להרגיע ואמר כי אולימפיאדת ריו מתקיימת בחורף הברזילאי, ובטח הטמפרטורות הנמוכות יחסלו את היתוש. אבל הכי פרקטית היתה יצרנית המכוניות ההודית טאטא מוטורס, שהשיקה באחרונה את דגם זיקה בקמפיין מושקע בכיכובו של מסי — ועכשיו פשוט הודיעה שתשנה את השם. גם זו שיטה להתמודד עם משבר שמתחולל בצד האחר של העולם.

תמר טוניק

רוביו בשירות ההון

ההצבעות על מועמדי המפלגות לנשיאות ארצות הברית רק החלו השבוע, ולפתע לא מופרך לחזות התמודדות של מרקו רוביו, הסנטור הרפובליקני מפלורידה, מול הילרי קלינטון. בהתמודדות כזאת, רוביו הוא זה שיחזיק בעמדת המועמד הרענן. אבל בכל הנוגע ליחסי הון־שלטון, רוביו מבין איך המשחק עובד לא פחות טוב מקלינטון הוותיקה. לאחרונה, למשל, הוא זוכה לתמיכתו של המיליארדר פול סינגר, מהפיננסיירים הנודעים בוול סטריט והמנהל של אליוט, שמוכרת כקרן גידור טורפת. סינגר, שתרם לרוביו 2.5 מיליון דולר בחצי השנה האחרונה, התפרסם כשקנה אג"ח של ארגנטינה, בזול ואחרי חדלות פירעון, ומאז מנסה לכפות עליה תשלום מלא של חובותיה. רוביו כבר התגייס לנושא, כשתקף את ארגנטינה בסנאט על כך שהיא "לא משלמת למחזיקי האג"ח שלה". לפחות באמריקה, הכל על השולחן.

אורי פסובסקי

המוזיקה של אמזון - מי ישמע

לפי הדיווחים הטריים, אמזון עומדת להיכנס לענף הצומח של הזרמת מוזיקה ברשת, ותשיק שירות שיתחרה בספוטיפיי ובאפל מיוזיק. הפרטים עוד לא ידועים, אבל הרשו לנו להמר: הוא לא יגיע לישראל. לא רק שאמזון נוטה להתעלם מהמשתמשים המקומיים, גם תעשיית הזרמת המוזיקה כולה עושה זאת. כל ניסיון להבין למה — גודל השוק? בעיות זכויות יוצרים? — נתקל עד כה בתשובות לא ברורות של חברות הטכנולוגיה הזרות וחברות המוזיקה כאן. בעניינים הנוגעים לכלכלה, חברה ושחיתות, הישראלים נושאים את עיניהם לדו"חות של ה־OECD וגופים אחרים בניסיון להבין איפה אנחנו ביחס לעולם. בעניינים תרבותיים, אין לנו דו"חות כאלה. אבל אנחנו לא צריכים, מצבנו ברור מאוד: אנחנו מאחור, הרחק מאחור, מסתפקים בגרסה מאוחרת ודלילה מאוד של נטפליקס.

דור צח