דמיון מפותח: המציאות המדומה מחליפה את השבבים כתקוות ענף החומרה

תעשיית האשליות בישראל פורחת. זאת אולי נשמעת כמו ביקורת פוליטית מטפורית, אלא שמדובר דווקא במגמה טכנולוגית חשובה שצוברת תאוצה בחודשים האחרונים, ומציבה במרכז מפת החומרה המקומית תחום חדש ומסקרן על רקע היחלשותו של ענף השבבים.

עוד ועוד סטארט־אפים מקומיים, לצד מרכזי פיתוח של ענקיות זרות, עוסקים בטכנולוגיות מציאות מדומה (VRׂ) או מוגברת (AR). פיתוחים אלה מכניסים את המשתמשים לעולמות מדומים שבהם הם משחקים נגד חבריהם או מדברים איתם, או מלבישים על המציאות האפרורית דמויות צבעוניות ויצורים בדיוניים.

הדור הראשון של החברות הישראליות בתחום, כמו 3DV ופריימסנס, לא עסק בו ישירות אלא התמקד בזיהוי תנועות הידיים או הגוף. אחר כך קמה חבורת משקפי המציאות המוגברת, שבה בולטות לומוס, Wakingapp ולאחרונה גם אבריסייט — שגייסה לשורותיה משקיעים כמו עידן עופר, חיים סבן ואלביט. ואם כבר משקפי מציאות מדומה, חטיבת אוקולוס של פייסבוק, שרכשה ביולי את פבלס והעבירה את רוב עובדיה לעמק הסיליקון, נעזרת בצוות הישראלי כדי לספק למשתמש תמונה בזמן אמת של ידיו בתוך המציאות הווירטואלית, דבר שיקל עליו לפעול בתוכה.

מגי'ק ליפ. המרכז בתל אביב תופס תאוצה

בימים האחרונים נחשפו הפטנטים שמפתחים בפריימסנס עבור אפל, ובהם מיפוי תלת־ממדי של החדר לצורכי מציאות מדומה, מה שיאפשר לחובש קסדת ה־VR להתנייד בחדר בחופשיות. כמו כן, חברת המציאות המוגברת המבטיחה מג'יק ליפ, שרק השבוע גייסה קרוב ל־800 מיליון דולר בהובלת עליבאבא, הופכת אט אט את משרדיה בתל אביב למרכז פיתוח אסטרטגי. ואם זה לא מספיק, אינטרלוד של יוני בלוך הפכה לחלוצה בהפקת סרטי מציאות מדומה אינטראקטיביים באמצעות שותפות עם MGM וסמסונג.

ההתפתחויות המשמחות האלה מתרחשות במקביל לתהליך עגום בהרבה. בחודש שעבר נמכרה אלטייר, אחרונת חברות השבבים הגדולות בישראל, לסוני בתמורה לכ־200 מיליון דולר. רוב הסטארט־אפים הצומחים כיום מגיעים מענפי התוכנה הארגונית, הענן וטכנולוגיות הפרסום. בעזרת המציאות המדומה מקווים אנשי החומרה המקומיים ליצור מציאות קצת יותר מעודדת עבורם.