ליקויים חמורים במצלמות המהירות: העבריינים המשיכו לטוס

מבקר המדינה יוסף שפירא מצביע על ליקויים רבים בפרויקט מצלמות המהירות ובהבאת הנהגים האשמים לדין, כך עולה מדו"ח חמור בנושא שפורסם בשעה זו.

על פי הדו"ח, בשנת 2005 אישרה הממשלה את הצבתן של מאות מצלמות מהירות, במטרה להפחית את מספר תאונות הדרכים, אלא שהטיפול בנושא היה לקוי מיסודו. כך לדוגמה קובע הדו"ח כי במהלך 3 שנות הפעלת המצלמות הועלה רף האכיפה (המהירות שבה המצלמות תופסות את כלי הרכב) באופן בלתי סביר, כדי למנוע הצטברות של כתבי אישום רבים.  

המהירות שבה יכלו רכבים, לשון הדו"ח, לחלוף על פני המצלמות היתה לעתים פי שניים מן המהירות המותרת. בנוסף, אלפי כתבי אישום של נהגים שנסעו במהירות מופרזת נמחקו מחמת התיישנות. לפי לשון מבקר המדינה, מועדים למשפט לנהגים הוקצו באופן לא יעיל ועברייני תנועה לא אותרו ולא טופלו. עוד עולה מן הדו"ח שבמשטרה העניקו טיפול סלחני במיוחד לשוטרים: עד פברואר 2015 לא הושלם הטיפול ב-53% מהדו"חות שניתנו לכלי רכב משטרתיים שמחציתם בוצעו עוד ב-2013. מאות מעבירות התנועה שביצעו השוטרים נמחקו, מכיוון שהמשטרה לא הצליחה לשייך את העבירות ליחידות המשטרה המתאימות.

מחדל מצלמות המהירות | צילום: תומר הדר

במחוז מרכז, למשל, נהג הקצין המחוזי להחזיר את הדו"חות ליחידת המצלמות, שם הם נותרו ללא טיפול ורבים מהם התיישנו ונמחקו. במחוז ירושלים בוטלו דו"חות וכתבי אישום מחוסר ראיות ומחוסר עניין לציבור, בניגוד לנוהלי המשטרה. שוטרים בדרגות בכירות - נצ"מ ומעלה, שקיבלו דו"חות וכתבי אישום בגין מהירות מופרזת, דיווחו כי הדו"חות נרשמו להם בעת השתתפותם בפעילות מבצעית, ולכן בוטלו רוב הדוחות וכתבי האישום לקצינים אלה. אולם בביקורת נמצא שלא היה אפשר לקשור את האירועים המבצעיים שציינו הקצינים לנסיבות שבהן תועדו נוהגים במהירות מופרזת.

דוחו"ת של השב"ס טופלו גם הם ברשלנות במקרים רבים מאחר והשב"ס סירב להעביר למשטרת ישראל את פרטי הנוהגים ברכבים. מן הדו"ח עולה שורה של ליקויים נוספים הנוגעת להתקשרות המדינה עם החברה שזכתה במכרז להפעלת מערך המצלמות: מלם תים: לפי הדו"ח, באוגוסט 2011 אישר ראש הפרויקט תשלום לחברה הזוכה בסך 2.3 מיליון שקל עבור הכנת 110 מצלמות ותשתיות, אף על פי שעד אותו מועד סופקו לשביעות רצון המשטרה 30 מצלמות בלבד בלבד.

באותו חודש אישר ראש הפרויקט תשלום נוסף לחברה בסך 5.6 מיליון שקל עבור השלמת שלב נוסף בפרויקט, שלב שטרם הושלם בפועל. בכך הקדימה המשטרה תשלומים לחברה בהיקף כספי של מיליוני שקל שלא בהתאם לשלבים שנקבעו בתנאי המכרז. ראש הפרויקט עדכן בדבר את יו"ר ועדת המכרזים ואת המשנה למנכ"ל במשרד לבט"פ, אולם הם לא דנו בחלופות - אישור התשלומים או דחייתם. בנוסף, בפברואר 2012 החליט השר לבטחון פנים להעביר את האחריות לפרויקט לידי המשטרה, אך נכון לפברואר 2015 לא נחתם שום מסמך המפרט את חלוקת התפקידים בנושא. גם העברת הכספים למימון הפרויקט לא הוסדרה עד תום.

יתרה מזאת, במסגרת הפרויקט השאפתני תוכנן מרכז בקרה ארצי ענק המשתרע על שטח של 1,603 מטרים ועוד 1,120 מטרים שטחי שירות שיאוישו על ידי 74 שוטרים. נכון לפברואר 2015 - פחות מ-20% ממספר השוטרים שתוכנן אכן הופעלו. דו"ח מבקר המדינה גם חושף לראשונה את עלויות הקמת הפרויקט: עד תחילת 2015 עמדה עלות הקמת הפרויקט על כ-40 מיליון שקל. עלות הקמה של עמדת מצלמה היא 100 אלף שקל. עלות מצלמה היא 185 אלף שקל ואילו הקמה של עמדת דמה, כלומר עמדה בה לא מותקנת מצלמה כלל- היא 28 אלף שקל. תקציב התחזוקה הוא 21 מיליון שקל בשנה להפעלת הפרויקט.

מהמשרד לביטחון הפנים נמסר: "כבר עם קבלת טיוטת דו"ח המבקר, לפני מס' חודשים, החל המשרד לפעול ברוח המלצות המבקר. כך למשל, לפי הנחיית השר ארדן, נוהל הטיפול בדו"חות תנועה של קצינים בכירים הוחמר.

בעניין פרויקט המצלמות יש להדגיש שקיים פער עצום בין כמות הדו"חות שמצלמות א3 מסוגלות לייצר אל מול היכולת של בתי המשפט לתעבורה להעמיד לדין נהגים שביצעו עבירות תנועה. מצלמות א3 מסוגלות להפיק מיליוני דו"חות בשנה, אך בפועל בתי המשפט מוגבלים בהיקף הדיונים ומסוגלים לקיים כ-90 אלף דיונים בלבד.

המחסור החמור בשופטי תעבורה ובמועדי משפט הוא גורם משמעותי המגביל את יכולת ההעמדה לדין. לכן, כל עוד לא יהיה מספר מספק של שופטי תעבורה המשטרה לא תוכל להפעיל את כל המצלמות שהותקנו, וזאת כיוון שהדו״חות שהן יפיקו צפויים להתיישן ולהתבטל בגלל מחסור במועדי משפט אותם קובעת מערכת המשפט".

דובר המשטרה מסר: "א-3 הינו פרוייקט תשתית לאומי הנמצא עדיין בשלבי התהוות והרחבה. זהו פרויקט משותף למשרדי ביטחון הפנים, האוצר והתחבורה.

במהלך השנה האחרונה וללא קשר לדו"ח מבקר המדינה, כחלק מתהליך תחקור ולמידה מתמידים, נערכו שינויים מרחיקי לכת בכל התחומים הנוגעים לפרוייקט, בין היתר, בדפוסי האכיפה ונהלי העבודה. בהקשר נציין זה כי, הרוב המכריע של המלצות המבקר נלמדו ויושמו כבר בשנת 2015. בפרוייקטים מסוג זה, התהליכים הינם ארוכי טווח ועל כן, הביקורת הינה חלק מתהליך הלמידה והשיפור המתמיד, תוך יישום הפרוייקט בשטח.

המשטרה מתייחסת לדוח באופן מעמיק ורציני, תוך שיתוף פעולה מלא עם המבקר אשר קיבל מידע על כלל השיפורים שבוצעו במהלך תהליך הביקורת.

המשטרה מסכימה עם עמדת המבקר, כפי שצויינה בדו"ח, אשר לפיה, המחסור במועדי משפט הוא הפקטור המשמעותי המונע אופטימיזציה של הפרוייקט".

במשטרה חזרו על טענת המשרד לביטחון פנים: "יודגש כי, פרוייקט א-3 לבדו (מבלי לקחת בחשבון את הדוחות הנוספים הניתנים על ידי שוטרי התנועה), מסוגל להפיק כחצי מיליון הזמנות לדין וכ-6 מיליון דוחות בשנה. זאת כאשר בתי המשפט מסוגלים לקיים כ-90 אלף 000 דיונים בלבד. כלומר, הבעיה היא מובנית – מחסור ניכר במועדי משפט. עקב מחסור חמור וממושך זה במועדי דיון בבית המשפט, המשטרה נאלצה להימנע מהפקת דו"חות ללא הבחנה, על מנת למנוע פגיעה בזכותו הבסיסית של האזרח להישפט, בגין דו"ח מצלמה".