סלינגר מגבילה ובצדק את התמריץ של החוסכים למשכן את הפנסיה

השבוע געש ענף הגמל כאשר קיבל לידיו חוזר כללי השקעה ששלחה המפקחת על הביטוח דורית סלינגר: החוזר טמן בחובו סעיף ששומט את הקרקע תחת תעשיית ההלוואות לעמיתים מתוך כספי הפנסיה – כלי שימור משמעותי עבור חברות הגמל.

סלינגר דרשה לראשונה מגופי הפנסיה להפעיל הליכי גבייה מול הלווה לפני שהם עושים את המהלך הקל ביותר – לקחת לו את יתרת הכספים הצבורה בחיסכון במקום החזר ההלוואה. מכיוון שחברות הגמל מעניקות את ההלוואות הללו אך ורק ככלי שימור שלא דורש מהן כל מאמץ, משמעות החוזר היא שהן יחדלו מלתת הלוואות מתוך הפנסיה לחוסכים שעשוי להיווצר להם קושי בהחזר ההלוואה או לחלופין יעלו משמעותית את הריבית. המהלך של סלינגר עמד בניגוד למסקנות ועדת שטרום שמבקשות לעודד תחרות על שוק האשראי בכלל ולפתח את תעשיית ההלוואות מתוך כספי הפנסיה בפרט. הן עומדות בניגוד לטענה של שטרום כי החלת פנסיה חובה על כלל הציבור ובדגש על ציבור החוסכים החלש מקשה עליהם "לסגור את החודש" ולהתמודד עם נטל ההוצאות החודשי ולכן יש להקל עליהם את הנגישות לאשראי זול.

אלא שבדרישה של סלינגר יש מידה רבה של צדק – הצורך של המדינה לעודד חיסכון פנסיוני במקום לבזבז אותו.

כיום נהוג שכאשר חוסך מתקשר ומבקש למשוך את כספי החיסכון חברת הגמל תנסה לשכנע אותו להימנע מכך כאשר תציע לו לקחת הלוואה מתוך החיסכון בתנאי ריבית מעולים, שתאפשר מצד אחד לפגוש את הכסף באופן מיידי ומצד שני להמשיך ליהנות מהתשואה שצובר החיסכון ואופציה להחזיר את ההלוואה בעתיד. לכאורה מדובר באופציה פנטסטית – הלא הלקוח ממילא תכנן למשוך את הכסף ולבזבז אותו ואם האפשרות לקחת הלוואה מתוך הפנסיה לא היתה פתוחה בפניו, סביר להניח שהיה משיג את הכסף ממקורות אשראי אחרים, שוודאי יגבו ריביות גבוהות משמעותית – כמו חברות כרטיסי האשראי או אפילו השוק האפור.

אלא שחברות הגמל נמצאות בסוגיה זו בניגוד עניינים מובנה. האינטרס שלהן לשמר כספי לקוחות דרך הצעת הלוואה זולה גורם להן להיות אדישות לשאלה האם הלקוח יחזיר את ההלוואה או לא שכן הן פשוט יכולות לקחת את החוב מתוך החיסכון שלו. עבור הלווה הדבר יוצר פתח נוח שלא להחזיר את ההלוואה. לו היה יודע שבדומה לבנק, חברת הגמל הייתה מפעילה נגדו הליכי גבייה, אולי היה מתאמץ להחזיר את החוב וצורך פחות כדי להציל את החיסכון הפנסיוני שלו. במקום זה, ברגע שהוא יודע שחברת הגמל ללא תתאמץ לגבות ממנו את הכסף, הדרך הנוחה ביותר היא לוותר על החיסכון הפנסיוני בבחינת 'אחרי המבול'.

אלא שהבעיה כאן חמורה אף יותר – ההלוואות שניתנות לחוסכים לא מגיעות מהכסף של חברת הגמל – אלא מכספי החוסכים האחרים כאפיק השקעה בדומה לאג"ח ומניות. כלומר כספי הפנסיה שלנו שמנהלי הגמל אמורים להשקיע במטרה להשיג תשואה, משמשים בחלקם לצורך מתן הלוואות זולות ולא רווחיות כלכלית לחוסכים אחרים. חברות הגמל בעצם משתמשות בכספי החוסכים לתת הלוואות לחוסכים אחרים בתור כלי שימור. כך, במקום לדרוש ריביות נאותות שיתמחרו את סיכון ההחזר של הלווה, לטובת התשואה של תיק הפנסיה, הן מסתפקות בריביות אפסיות ואף לא טורחות להתאמץ ולגבות את החוב והריביות שהוא נושא.

הרצון של ועדת שטרום להגדיל את התחרות בשוק האשראי ולהוזיל עלויות לאלו שמערכת הבנקאות סגורה בפניהם הוא מבורך, אבל אגף שוק ההון, המשמש כזרוע ארוכה של המדינה, צריך לשקול גם שיקולים אחרים – חינוך הציבור לחיסכון לגיל פרישה ועידוד החיסכון במקום עידוד הבזבוז ומשכון של החיסכון לטובת הצריכה העכשווית.