גרוסקופף מצא פטנט

איך נכון למנוע מחברות תרופות לעשות שימוש לרעה בדיני הפטנטים ולעכב כניסת מתחרות לשוק? מהי ההרתעה הטובה ביותר נגד פגיעה בתחרות? שאלות אלו עמדו במרכז דיון שהתנהל לאחרונה במחוזי לוד ושעסק בחברת סאנופי ובתרופה שפיתחה, פלויקס, המשמשת לטיפול ולמניעה של התקפי לב ושבץ. החברה התובעת, אוניפארם, טענה שסאנופי הטעתה את רשם הפטנטים כשביקשה להרחיב את הגנת הפטנט על החומר הפעיל בפלויקס ושמטרתה היתה לעכב את התחרות בתחום. השופט פרופ' עופר גרוסקופף קיבל את טענת ההטעיה אך עמד בפניו אתגר משום שחוק הפטנטים בארץ אינו מאפשר הטלת עיצום משמעותי על הטעיית הרשם.

סנקציה חדשה נולדה

 

כך הגיע השופט לקביעה שהטעיה אינה רק הפרת חוק הפטנטים אלא גם של חוק ההגבלים. לפי גרוסקופף, הבלעדיות שהעניק הפטנט לסאנופי מאפשרת לראות בה מונופול שנאסר עליו לנצל את מעמדו לרעה באופן שעלול לפגוע בתחרות. גרוסקופף קבע למעשה שחברה בעלת מעמד מונופוליסטי מכוח פטנט שברשותה, שמטעה את רשם הפטנטים כדי לחזק את מעמדה זה, עוברת על איסור ניצול המעמד לרעה. החידוש הוביל גם למסקנה שהפרה כזו מאפשרת לאוניפארם לא רק לתבוע נזקים, אלא גם "השבה", שמבוססת על רווחי סאנופי בתקופה הרלבנטית. כך "נולדה" סנקציה חדשה ומרתיעה.

לכאורה נראה שהשופט גרוסקופף השיג הכרעה צודקת ומרתיעה, אולם עיון מעמיק מגלה החלטה שאינה נקייה מספקות. תחילה, קל לראות שהשימוש בדיני מונופולין להרתעה מניב תוצאות חלקיות בלבד, שכן הוא מאפשר הטלת אחריות רק על חברה שכבר מחזיקה פטנט בנושא הרלבנטי ומבקשת להרחיבו. אך אם מדובר בחברה שעדיין אין לה פטנט בעת ההטעיה, או שהפטנטים שלה בנושא אחר, היא לא תיחשב מונופול וממילא לא ניתן לתבוע אותה על ניצול מעמד. למעשה, גם כשמדובר בחברה שמבקשת להרחיב פטנט קיים, האפשרות להיעזר בדיני הגבלים אינה מובנת מאליה. בניגוד לאינטואיציה, בעלות על פטנט אינה חופפת בהכרח למעמד מונופוליסטי. במילים אחרות, בעלת פטנט לא תיחשב מונופול כשבשוק יש מוצרים תחליפיים לשלה שאינם מבוססים על הפטנט המוגן. חברה כזו כמובן מוגנת מתביעה על ניצול מעמד לרעה.

 

האם לכך התכוון המחוקק?

 

עצם הקביעה שהטעיה של רשם הפטנטים היא ניצול לרעה של מעמד מונופוליסטי אינה טריוויאלית. ביסוד האיסור בחוק ההגבלים עומד "ניצול המעמד". כלומר, כדי שפעולה של מונופול תיחשב אסורה צריך להראות שבין היתר, היא כללה שימוש במעמדו הדומיננטי בשוק, ושהיא טומנת נזק תחרותי הקשור ישירות לכוחו ולשליטתו באספקת המוצר הרלבנטי. למשל, התניה של רכישת המוצר שבמונופולין ברכישת מוצרים נוספים; מכירת המוצר שבמונופולין במחירים טורפניים; מכירתו תוך אפליה בתנאי המכירה; וסירוב לספק את המוצר שבמונופולין.

לעומת זאת, הטעיה של רשם הפטנטים אינה קשורה בהכרח לשימוש בכוח מונופוליסטי. הצלחת ההטעיה והנזק הכרוך בה אינם תלויים בקיום מעמד מונופוליסטי בעת ביצועה. חשוב לציין שהטעיה אינה מתבצעת בשוק אלא ברמה משפטית מול הרשם, ולכן מתעוררת השאלה אם לכך התכוון המחוקק.

נדמה שהפתרון הנכון לבעיה הוא תיקון דחוף של חוק הפטנטים עצמו, כך שיכלול סנקציה מרתיעה נגד התנהלות פסולה בהליכי רישום פטנט, ושגם יבטיח פיצוי ראוי לחברות שעלולות להיפגע מכך. תיקון כזה של החוק יהלום היטב בין הפרת החוק לסנקציה, בין "המכה" ל"תרופה".

הכותב הוא עו"ד במחלקת הגבלים בפישר בכר חן וול אוריון ושות'