אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מדוע נתוני הצמיחה של 2015 לא צריכים לגרום למשק הישראלי לחייך צילום: אלכס קולומויסקי

מדוע נתוני הצמיחה של 2015 לא צריכים לגרום למשק הישראלי לחייך

התוצר לנפש תקוע, תפוקת העובד בישראל בצניחה, וההשקעה במפעלים חדשים קשורה בעיקר למיזמים של אינטל בדרום. ואם המדיניות הכלכלית לא תשונה במהרה, הציבור עוד יתגעגע לנתונים כאלה בעתיד

12.03.2016, 23:06 | מיקי פלד

לכאורה צריך למחוא כפיים למשק הישראלי ולפוליטיקאים שעומדים בראשו. בעוד רוב המדינות המפותחות שוקעות במדמנה של אבטלה, צמיחה אפסית ועתיד קודר, המשק הישראלי נע קדימה — למרות המצב הביטחוני, ואף שלא היה תקציב ברוב ימות השנה שעברה. על פי נתוני הלמ"ס שפורסמו ביום חמישי, המשק הישראלי צמח בשנה שעברה ב־2.5%, שזה בערך חצי אחוז יותר מממוצע מדינות ה־OECD.

אבל כשמסתכלים טוב על הנתונים מגלים שבפועל הפער בין ישראל למערב נובע לא מעט גם מהגידול הדמוגרפי העודף אצלנו. וכשיש יותר אנשים אז יש יותר צריכה ויותר הוצאה והתוצר גדל, בלי שום קשר לשיפור טכנולוגי, יצרני או דומה. לכן כאשר בוחנים את התוצר לנפש, שהוא באמת מודד את רמת החיים הכלכלית, מגלים שבישראל הוא גדל בשנה שעברה ב־0.5%, בעוד הממוצע ב־OECD הוא 1.4%. במילים אחרות, פער רמת החיים הכלכלית בין אזרח ישראל לתושב אחת המדינות המפותחות גדל בשנה שעברה כמעט פי שלושה, לטובת האחרון.

עכשיו נותר לשאול למה. בשביל זה צריך להבין שבטווח הארוך יכולת הצמיחה של משק נמדדת בעיקר על פי שני פרמטרים ששזורים זה בזה: האחד הוא מה שכלכלנים אוהבים לכנות כ"פריון העבודה" - התפוקה שעובד ישראלי ממוצע יודע לייצר בשעה אחת; והשני הוא ה"השקעה בנכסים קבועים" — כל הדברים שבעל עסק צריך לקנות כדי להקים מפעל חדש, סניף חדש, פס ייצור נוסף, בניין מגורים וכדומה. והנה מה שבאמת קרה למשק הישראלי: הפריון הממוצע של העובד הישראלי עמד בשנה שעברה על 146 שקל לשעה, ירידה של שש עשיריות האחוז לעומת 2014. בכלל, כשמסתכלים על המגמה בין 2011 ל־2015 רואים ששיעור השינוי בפריון לעובד עמד על ממוצע של 1% בלבד, לעומת 1.3% בשנים 2006–2010 שכללו גם משבר קשה ב־2009. העובד הישראלי הממוצע כמעט לא מצליח לייצר יותר בכל שנה לעומת קודמתה ורמת החיים נפגעת. קשה לתאר עד כמה הנתון הזה צריך להטריד. רק בשבוע שעבר אמר סגן יו"ר הפד סטנלי פישר, שמכיר את הכלכלה הישראלית, כי "אין הרבה סוגיות יותר חשובות מאשר האצה של הפריון לעובד".

אבל בשביל להגדיל את הפריון המדינה צריכה להכניס יד לכיס: לשפר את ההכשרות המקצועיות למובטלים, להשקיע בחינוך, בתשתיות תחבורה ותקשורת, לקצץ בירוקרטיה או להדק במקומות אחרים ולעודד מעסיקים להשקיע בציוד חדיש. כאן נכנס הפרמטר של השקעה בנכסים קבועים, מה קרה לו בשנה שעברה? הוא ירד ב־1.4%, כלומר בעלי עסקים ויזמים השקיעו 1.4% פחות ממה שהשקיעו ב־2014. גם סעיף ההשקעה במכונות וציוד, שעלה ב־3.2%, נוצר ככל הנראה בעיקר מהשקעה של מפעל אחד — אינטל בקריית גת.

מפעל אינטל בקרית גת, צילום: מאיר אזולאי מפעל אינטל בקרית גת | צילום: מאיר אזולאי מפעל אינטל בקרית גת, צילום: מאיר אזולאי

וכעת נותרה רק שאלה אחת. אם זה מה שקרה בשנה שעברה במשק הישראלי, אז איך בכל זאת נרשמה צמיחה כלשהי - התשובה היא בעיקר הצריכה הפרטית של משקי הבית בישראל, שגדלה בשנה שעברה ב־4.1% - יש מי שיגיד שלא מעט בזכות אשראי זול בחסות הריבית הנמוכה של בנק ישראל. גידול בתוצר בהסתמכות על צריכה פרטית הוא פשוט לא בר־קיימא לאורך זמן. בשורה התחתונה, ללא התערבות מהירה המצב ב־2015 - גידול כמעט אפסי בתוצר לנפש - עוד ייראה בעתיד כדבר שיש לשאוף אליו.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



8 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

8.
ל 7: היה רצוי שתפנים את האמירה הידועה: "הנבואה ניתנה לשוטים" ותתרכז בנתונים
ועובדות ולא ב"תחזיות",אחרי הכל,אתה מגיב באתר כלכלי. רק להזכירך,בתחילת 2009,לאחר המפולת הקשה של 2008,לא היה כלכלן אחד שאמר: אל תשנו מסלולי השקעה והכל יחזור תוך שנה,אפילו תהיו ברווח קל,(זה בדיוק מה שקרה לי לאחר הפסדי נייר של 43%). כל מומחי הכלכלה דברו על 5 עד 10 שנים להתאוששות. כך שעדיף שתזהר עם "נבואות" כלכליות. בבוא היום ,תוקם להערכתי וועדת חקירה ממלכתית, על הנסיבות שהביאו להשארת הגז מתחת לים, כנפיחה אחת גדולה, מחוסר כדאיות כלכלית להוצאתו ואז אולי יבואו חשבון עם "הסוציאליסטים" האווילים כמו שלי יחימוביץ,שידעו לומר בוודאות מה יקרה במשק האנרגיה העולמי בעוד 30 שנה ועם שפנתניהו שפעל בקצב של צב להתחלת פיתוח "לוויתן". אני מאמין גדול באמרה שאמי המנוחה אהבה לומר: "יותר טוב ציפור אחת ביד משתיים על העץ".
בני בנקר , תל אביב  |  14.03.16
לכל התגובות