הבנקים מעבירים סיכון לפנסיונרים

בשנתיים האחרונות קיבלו הגופים המוסדיים את הרוח הגבית החזקה ביותר לתחרות בתחום האשראי דווקא מהפיקוח על הבנקים, שהורה לבנקים להגדיל את הלימות ההון שלהם. הלימות הון היא היחס בין ההון העצמי של הבנק לנכסי הסיכון שלו, ובראשם האשראי שהוא מעניק.

כשבנקים נדרשים ליחס הלימות הון גבוה, הם בעצם נדרשים לאחד מהשניים: להזרים פנימה עוד הון עצמי או להפחית את האשראי (או לכל הפחות לא לצמוח).

ואכן, בשנים האחרונות הקטינו הבנקים בדרמטיות את החשיפה לאשראי העסקי, שבמונחי הון נחשב יקר יותר עבור הבנק - כלומר כזה שצריך לרתק מולו יותר הון מאשר אשראי לסוגי לווים אחרים. בפועל זה התבטא בכך שהבנקים לא היו אגרסיביים מאוד בתחרות על אשראי עסקי, וכדי לעמוד ביעדי הלימות ההון הם בחרו להותיר על השולחן שורת עסקאות.

חדוה בר. המפקחת על הבנקים | צילום: רון קדמי

מי שחטף בשמחה את העסקאות הללו היו המוסדיים. אלה, שבעשור האחרון שכללו את יכולותיהם בתחום האשראי העסקי, מנצלים את התקופה כדי לבסס דומיננטיות בתחום. למעשה, אם לפני עשור הבנקים הביטו בזלזול במוסדיים שהחלו להיכנס לתחום, כיום האחרונים מתחרים שווי ערך בעסקאות שנעשות בדרך של הלוואות ישירות לחברות (ולא בדרך של הנפקת אג"ח) - ונוכח מגבלות ההון של הבנקים, מעמד המוסדיים בעסקאות הולך ומתחזק. בשנה האחרונה החלו המוסדיים לתפוס את עמדת המוביל גם בארגון קבוצות אשראי, תפקיד שהיה שמור לבנקים. בעקבות מגבלות ההון חלק מהבנקים אף נאלצו למכור למוסדיים את תיקי הלוואות שהם נתנו.

דרך נוספת להעברת סיכונים מהגופים המוסדיים לבנקים היא איגוח - כלומר, הבנקים נותנים הלוואות ומוכרים אותן הלאה לגופים המוסדיים. בנק ישראל דחף באגרסיביות את המהלך לקיום מוסדר של איגוח בישראל; בטיוטה הראשונה של המלצות ועדה בנושא נקבע כי בראש ובראשונה המלצותיה יחולו על איגוחי משכנתאות, תחום שהיקפי האשראי בו שוברים שיאים ומדאיגים את בנק ישראל.

על פי המלצות הוועדה, 10% מההלוואות יישארו בידי הבנק כדי למנוע ממנו לקחת סיכונים גדולים יותר (שאותם הוא יגלגל הלאה). בפועל בגופים הפיננסיים מעריכים שלא די ב־10%, ועסקאות בין מוסדיים לבנקים נעשות כך שהיקף הלוואה גבוה יותר נשאר בידי הבנק.

עוד דרך להעברת הסיכון מהבנקים למוסדיים היא הנפקת אג"ח CoCo, שהפכו פופולריות גם בישראל בהנפקות שביצעו בנק מזרחי טפחות ובנק לאומי. אג"ח אלה כבר מגלמות בתוכן את שיעור התספורת שלה יזכו העמיתים כשהבנק ייקלע למצוקה. החשש העיקרי הוא כי המוסדיים לא יודעים לתמחר נכון את הסיכון הגלום באג"ח אלה, והם יופתעו לגלות כי כדי להציל את הבנקים ימחקו את החוב שלהם בקלות ובמהירות רבה יותר ממה שהם מעריכים (ומתמחרים).