השוורים משיקגו בתקופה דובית במיוחד

הסיכוי נכון לכתיבת שורות אלו שגולדן סטייט ווריירס תשבור את שיא הניצחונות לעונה של שיקגו בולס, 72 ניצחונות מול 10 הפסדים, עומד כרגע על 67%. אף אחד לא רואה את הווריירס מפסידים 10 משחקים העונה, כי פשוט אין להם למי. ובכלל, כל דבר שהיה באזור ה-67% העונה אצל הווריירס הפך ל-100% מהר מאוד. מעניין שבעונה ההיסטורית הזו, הקבוצה ההיא, זו ששיאה נשבר - גם אם מדובר רק בשם ובסמל - עוברת עונה מזעזעת.

שיקגו בולס כנראה תחמיץ העונה את הפלייאוף ב-NBA, לראשונה מזה שבע שנים. אם היא תסתנן אליו מהמקום האחרון, קשה לראות איזה סיכוי יש לה לעשות משהו מול קליבלנד, אותה קליבלנד שהייתה צריכה הרבה יכולת וגם לא מעט מזל כדי לעבור אותה בעונה שעברה בחצי גמר המזרח. ואם תיקחו את כל התרחישים סביב כל הקבוצות סביב כל העונה הזו, זה אולי התרחיש הכי הזוי - הבולס, שהיו מועמדים לגיטימיים למקום הראשון במזרח, יסיימו עם מאזן של 50% במקרה הטוב, ויתחילו את החופש כבר במאי.

"ברור שאני מופתע", אמר דרק רוז בתחילת השבוע, אחרי הפסד ביתי לאטלנטה הוקס (שסימן סוויפ מפתיע של ההוקס על שיקגו העונה), "מי לא מופתע? זה הסיפור של כל העונה הזו. נשב יחד ונחשוב מה אנחנו יכולים לעשות בזמן שנותר לנו".

הקשוח הוחלף במחבק

השינוי העיקרי ששיקגו עשתה בקיץ היה על הקווים. הבולס פיטרו את טים טיבודו, שההנהלה הניחה שהוא הגורם המעיק והמעקב, ומינו במקומו את פרד הויברג. הנימוק היה פשוט: טיבודו מאמן טוב, מוערך, שעשה הרבה (חמש עונות רצופות של פלייאוף, כולל הופעה בגמר המזרח ב-2011), אבל לא הצליח לעשות את קפיצת המדרגה מול לברון ג'יימס (שהדיח את שיקגו עם מיאמי וקליבלנד בשלוש עונות מתוך החמש של טיבודו), סוג של גאון הגנתי שלשחקנים קצת נמאס מהשיטות והתרגילים שלו, מהעובדה שסחט מהם את המיץ באימונים ובמשחקים, ללא התחשבות רבה בדקות משחק ומנוחה, ויחד עם התנהלות מעט קשוחה ולא מחבקת.

הויברג הוא טיפוס אחר לגמרי. ולכאורה כל מה שהשחקנים ביקשו. שחקן עבר (עם ארבע עונות בשיקגו), צעיר (בן 43), ואחרי כמה עונות מרשימות במכללות עם איווה סטייט הצנועה, שעזרו לו לקבל טייטל של גאון התקפי. סגנון האימון שלו הוא 180 מעלות משל "קואץ' טיבס": בלי צעקות, בחיוך, גישה הרבה יותר נינוחה. אבל לאורך כל העונה הזו הויברג לא הצליח להציב את השחקנים שלו באותו הדף. הקשיחות שהיתה משהו כמעט טבוע בד.נ.א של הבולס תמיד, בטח תחת טיבודו, נעלמה.

הטעות הראשונה של הויברג הייתה להעביר את יואכים נואה מהחמישייה לספסל. זה כבר לא עזר למרקם הנפיץ גם כך בקבוצה. ההבטחה ההתקפית לא הגיעה, ומשחקים חלפו וחלפו, והתסכול גבר. ואז החלו הפציעות להיערם: נואה גמר את העונה, ג'ימי באטלר הנהדר נעדר חודש וחצי, מייק דאנליבי החמיץ חצי עונה. מלבד זאת, הסגל נותר כמעט כשהיה. אפשר לומר שזה טוב, אבל אפשר לצפות לסגור איזה חור עם שחקן משלים, התאמה ספציפית שעושה את כל ההבדל.

הבולס גם סבלו מבחירות דראפט לא טובות, ובובי פורטיס הוא בטח לא הפורטיס הכי מפורסם שאתם מכירים (אבל לשיחות הסלון שלכם, אנא הקפידו לומר פורטיס עם פ' דגושה). כאן קל להפנות אצבע מאשימה לסגן הנשיא ג'ון פקסון והג'נרל מנג'ר גאר פורמן, שהחליטו שהסגל הזה טוב מספיק, ולא זקוק לשום דבר חוץ מלמאמן יצירתי ואחר על הקווים. ואחרי כל הדברים האלה, אפשר להזכיר גם את דרק רוז.

קצת מאוחר מדי

חובה להתעכב על רוז. האיש שהיה ה-MVP הצעיר והמרשים בהיסטוריה של הליגה באותה עונה ראשונה של טיבודו בקבוצה, ונאבק בעיקר בפציעות נוראיות אחר כך, מצליח - טפו טפו טפו - לסיים עונה נדירה על הרגליים. אבל הכישלון של הויברג, אפילו אם קשה להאשים מאמן רוקי על כך שלא הצליח לדבר עם הכוכב הגדול של המועדון שלו - הוא שרוז עדיין מהווה את הבסיס למשחק של הבולס ולוקח 20 זריקות ויותר למשחק, גם כשהוא מבקש הרבה יותר מנוחה (שיחק ב-85% מהמשחקים עד כה העונה), גם כשהוא קולע באחוזים נמוכים יותר, גם כשהתנועה שלו מעט מוגבלת, גם שהביטחון שלו ירד.

הבנייה להמשך לא תהיה משימה קלה. אם הויברג יישאר (יש לו חוזה לעוד ארבע עונות), השאלה היא אם פאו גאסול ונואה יישארו גם כן (שניהם שחקנים חופשיים בקיץ), וגם טאג' גיבסון ורוז ישתחררו מחוזיהם בקיץ הבא. לא בטוח שהחבר'ה האלה בכלל רוצים להישאר יחד, ולא בטוח שלהויברג יש מה שצריך כדי ללחוץ להם על הכפתורים הנכונים.

בתחילת השבוע עשו שחקני הבולס פגישה ללא המאמן, שבה כביכול ניסו להוציא הכול. לחזור לדף אחד.

"אני מרגיש שזו קבוצה אבודה קצת", אמר בכנות הסווינגמן של הבולס מייק דאנליבי, אחרי ההפסד המביש לאורלנדו ב-27 במרץ, משחק שבאמת חשף את עומק המשבר. שחקנים התחממו בחוסר חשק, צחקו, התבדחו, זרקו לסל מהספסל, ואחר כך עלו למשחק וחטפו 22 הפרש מאחת הקבוצות החלשות בליגה. "אנחנו לא ממש יודעים מה לעשות כדי לנצח. אנחנו עושים רושם של קבוצה כנועה, אני יודע שזה לא המצב, אבל אנחנו לא טובים מספיק". מאז חל שינוי קטן, אם בהפסד היותר צמוד לאטלנטה, שאחריו כבר הגיע ניצחון לא רע על אינדיאנה שמדורגת כרגע שמינית במזרח. יש מצב שזה מאוחר מדי. יש מצב ששיקגו בולס הזו צריכה אתחול קצת עמוק יותר.