בדרך לביטול קנסות על מחיר מופרז למונופולים

בפעם הראשונה מאז הכריזה רשות ההגבלים העסקיים שתפעל נגד מונופולים שמפקיעים מחירים, הכלכלן הראשי ד”ר אסף אילת מבקר זאת בגלוי. בכנס במשרד עורכי הדין הרצוג־פוקס־נאמן, הוא הטיל פצצה כשיצא נגד עמדתו של הממונה היוצא פרופסור דיויד גילה, שקבע בגילוי דעת שפרסם ב־2014 שגביית מחיר מופרז בידי מונופול תחשוף אותו לקנס ובהמשך לתביעות ייצוגיות.

אילת חולק על הבוס לשעבר ומרמז על עתידו של גילוי הדעת ההוא, שלא הוליד עד היום - למרות שורת בדיקות - אפילו קביעה אחת של תמחור מופרז. ייתכן שזו רוח חדשה ברשות שמצביעה על כוונה להתערב פחות במחירים.

”רשות ההגבלים מתעסקת בתחרות. תפקידה להתמקד במבנה השוק ולא לרדוף אחרי מונופולים שלא מתנהגים יפה - קרב חסר תוחלת. האכיפה שלנו היא על פגיעה במבנה השוק ודחיקת מתחרים. מאוד יוצא דופן שרשויות להגבלים אוכפות נצלנות של מונופול, שיכולה להופיע בהמון ממדים, לאו דווקא במחיר. יש ועדה לפיקוח מחירים והיא בוחרת על מה לפקח. להחיל נורמה של אי קביעת מחיר גבוה על אלפי מוצרים, זה יכול להיות משהו שהולך קצת רחוק”.

למרבה האירוניה

באותו יום שבו דיבר אילת על הבעיה שבעילת המחיר המופרז, פרסמה שופטת העליון אסתר חיות פסק דין במסגרת ערעור שהגישה תנובה נגד החלטה לחייב אותה למסור נתונים על תביעה בנושא מחיר מופרז של שמנת מתוקה וגבינה לבנה. תנובה טענה שמשום שעד היום לא הוכרע הנושא בפסיקה, יש לבטל את ההחלטה. חיות דחתה את הטענה בין היתר בהסתמך על גילוי הדעת של הממונה הקודם.

מימין: הממונה החדשה על הגבלים עסקיים מיכל הלפרין והכלכלן הראשי של הרשות אסף אילת | צילום: נמרוד גליקמן, רוני פרל

בגילוי הדעת נקבע “נמל מבטחים”, הגנה למונופול שלפיה “הפער בין מחיר המוצר לעלות ייצורו לא עולה על 20%” - מי שגובה יותר חשוף לקנסות מינהליים. “זה מספר שבא משום מקום”, אמר אילת. גילה סיפר בעבר שזה מהרמב”ם, שקבע שרווח מעל שישית זה גזל.

קו הגבול הזה הציף את השוק בתביעות ייצוגיות נגד מונופולים. בתביעה אקטואלית אחרת שהוגשה באמצעות עוה”ד גלעד ברנע ויצחק יערי, נטען כי המחזיקות במאגר תמר (נובל, דלק, ישראמקו ודור), מוכרות לחברת החשמל את הגז הטבעי במחיר שלטענתם הוא למעלה מכפול ממחירו ההוגן. תביעה נוספת, שכבר בשלה להכרעה, נוגעת לעליית מחירי הקוטג’ של תנובה מ-6 ל-7 שקלים, שאותה הגישו עוה”ד שחר בן מאיר ויצחק אבירם.

איך מוכיחים מחיר מופרז

הביקורת נגד עילת המחיר המופרז מתחלקת לשניים – הרמה העקרונית והרמה המעשית. “דיני התחרות צריכים לטפל בהסרת חסמים, ולא להפוך את הממונה למפקח על המחירים”, מסבירה עו”ד טליה סולומון, מנהלת מחלקת ההגבלים בהרצוג־פוקס־נאמן. “מחירים גבוהים מעודדים כניסת מתחרים חדשים, והתחרות שתיווצר היא זו שתוביל לירידת מחירים. אני מקווה שגילוי הדעת בעניין יבוטל, גם משום שהוא לא נכון מבחינה קונספטואלית, וגם מכיוון שהוא מעורר קשיים רבים ביישומו”.

לא כולם חושבים ככה. למשל השופט בדימוס בעז אוקון, במסגרת בוררות בין חיפה כימיקלים ומפעלי ים המלח, חשב שלשון החוק והפסיקה דווקא תומכות באיסור על גביית מחיר מופרז.

אלא שכאן נכנסת לתמונה הביקורת המעשית על הקושי להוכיח מהו מחיר מופרז. הבעיה מתחדדת למשל כשמדובר במוצרים מיובאים - לרשות אין יכולת לגלות מה עלות הייצור האמיתית של המוצר בחו”ל. תאגידים בינלאומיים עושים שימוש תדיר בפרקטיקה של העמסת ההכנסות והעלויות על המדינה שבה שיעורי המס נמוכים יותר.

כך למשל, בדיקה שערכה רשות ההגבלים כדי לברר אם יבואנית סכיני הגילוח ג’ילט מנצלת כוח מונופוליסטי כדי לגבות מחיר מופרז מצרכנים, הסתיימה ללא תוצאות. בבדיקה לא נשללה האפשרות שהמחיר בישראל גבוה, אלא שלרשות לא היתה סמכות משפטית או יכולת מעשית לבדוק את עלויות הייצור של פרוקטר אנד גמבל בחו”ל.

אילת עצמו הסביר בכנס את הקושי בקביעת עלות הייצור גם במקרה שמונופול מייצר בארץ בכמויות גדולות. למשל, הבדיקה שנעשתה במקרה של מעדני החלב של שטראוס - אילת הסביר שמונופול שיחויב לחשוף מסמכים להוכחת העלות, יעמיס על בית המשפט תחשיבים וחוות דעת ככל יכולתו. או במילים פשוטות יותר, לך תדע איזו עלות רלבנטית לכל מוצר.