בנק ישראל, תניחו כבר לשקל

מעבר להורדת הריבית לרמה הנמוכה בתולדות המדינה, בנק ישראל רכש כמות אדירה של מט"ח. משנת 2007 ועד היום יתרות המט"ח בבנק ישראל גדלו פי שלושה. למעשה, מבין מדינות המפותחות, רק שוויץ "עקפה" אותנו בגידול ביתרות המט"ח כאשר הגנה בחירוף נפש על שער הרצפה של הפרנק השוויצרי בשנים האחרונות. האם המדיניות הזו מוצדקת?

בספרות הכלכלית ישנו מספר גדול של מודלים, מאמרים ומחקרים אמפיריים על פני עשרות מדינות ברחבי העולם ובעשרות השנים האחרונות. אפקט סמואלסון-באלסה ומודל מוצרים סחירים-לא סחירים הם מהרעיונות הבולטים שבהם והם יכולים, אולי, לספר את הסיפור של ההתחזקות הריאלית של המטבע הישראלי.

משקל הסקטור הסחיר בתוצר בישראל

כלכלות רבות בעולם המערבי חוות תהליך של מעבר מכלכלה מבוססת תעשיה לכלכלה מבוססת שירותים, מהישענות על הסקטור הסחיר להישענות על הסקטור הלא-סחיר (לדוגמא – מִסְפָּרוֹת, ענף הפיננסים, רפואה וכו'), מהתבססות על היצוא (ניתן לייצא רק מוצרים סחירים כמובן) להתבססות על מנועי הצמיחה המקומיים.

כמובן שתהליך כזה לא מתרחש על ידי יד מכוונת אלא יותר על ידי יד נעלמת. כוח העבודה הזול בשווקים הלא-מפותחים הופך אותם לאטרקטיביים יותר כך שיותר תעשיות עוברות לשווקים אלו והכלכלות בעולם המפותח מתבססות יותר על הסקטור הלא-סחיר.

כשבוחנים את הסקטור הסחיר בארה"ב, ניתן לראות את הירידה במשקל סקטור זה בתוצר האמריקאי לאורך השנים.

בתהליך ההתאמה הזה קורים שני דברים חשובים, המחיר של המוצרים הלא סחירים עולה והמחיר של המוצרים הסחירים יורד (באופן יחסי). זו גם כנראה הסיבה שמכונת תספורת (מכיוון שזה מוצר סחיר) תעלה בניו-יורק כמעט אותו דבר כמו בניו-דלהי אבל תספורת לגבר (מוצר לא סחיר) בניו-יורק תעלה 120 שקלים ואילו בניו-דלהי 15 שקלים, לא יותר. ייתכן שהמשק הישראלי עובר תהליך דומה?

בחנו את משקל הסקטור הסחיר בכלכלה הישראלית וניתן לראות כי התהליך שעובר המשק הישראלי דומה באופיו למשקים רבים. בעשרות השנים האחרונות עבר המשק תהליך של פתיחה לייבוא וליברליזציה בשוקי ההון והמט"ח אשר הופכים את הייצור בתוך ישראל לפחות אטרקטיבי ביחס לייצור בחו"ל. בשורה התחתונה, על ידי ההתערבות של בנק ישראל בשוק המט"ח ועל ידי הורדות הריבית בנק ישראל מנסה להילחם במלחמה שבה אין לו סיכוי לנצח.

התחזקות השקל נמשכת כבר עשור, כנראה כחלק ממגמה ארוכת טווח אשר נובעת משינוי בסיסי שעוברת הכלכלה הישראלית – כלכלה המתבססת יותר על שירותים, חדשנות, מחקר ופיתוח, ופחות על תעשייה. פשוט מכיוון שהיתרון התחרותי של המשק הישראלי כבר מזמן אינו כוח עובדה זול, בטח ביחס לשווקים אחרים.

קרנית פלוג נגידת בנק ישראל | צילום: אלכס קולומויסקי

מדיניות הבנק לשים את השקל בראש סדרי העדיפויות שלו, גורמת לשער החליפין הריאלי להתרחק מנקודת שיווי המשקל וגורמת לשקל להיות מפוחת יותר מאיפה שהוא צריך להיות והעודף הגדול והמתמשך בחשבון השוטף מהווה עדות לכך.

למעשה, ההתערבות מעכבת את תהליך ההתאמה ומשאירה תעשיות שיש להן זכות קיום רק מכיוון שהשקל מפוחת יחסית ואלה מעסיקות עובדים שאמורים היו להיות רופאים, שוטרים, אחים או מהנדסי תוכנה. כלומר, בסופו של דבר, הסקטור הסחיר נהנה מכך שבנק ישראל עומד לצידו אך זה בא על חשבון על הסקטור הלא סחיר.

בבנק ישראל יטענו כי ללא ההתערבות שיעור האבטלה היה עולה והצמיחה הייתה נפגעת, האמנם?

התעשייה שאינה חשופה לייצוא (בנייה) ושאר ענפי השירותים מהווים 88% מהמשרות. כלומר, בנק ישראל "מגן" על חלק קטן מהעובדים וחלקם לפחות אמורים היו לעבוד במקום אשר מנצל את היתרון היחסי שלהם.

בנק ישראל צריך להפסיק את ההתערבות בשוק המט"ח ולהוציא את שיקול התחזקות השקל משיקולי קבלת ההחלטות כאשר הוא קובע את גובה הריבית.

ישנן שנים בהן ההתערבות הזו מוצדקת כמו ב-2011 כאשר תנועות הון פיננסיות וספקולטיביות של גופים זרים זרמו לישראל, חיזקו את השקל וניתקו אותו משיווי המשקל הריאלי שלו. כיום זה לא המצב ומשקל הזרים בשוקי ההון והמט"ח בישראל אינו חריג.

 

הפסקת ההתערבות עשויה להוביל לייסוף שער החליפין וסגירת תעשיות ומפעלים אשר אין להם למעשה זכות קיום וכאן נכנס תפקידה למזער את הנזק של תהליך ההתאמה, שעשוי לגבות עלויות כמו עלייה באבטלה וירידה בקצב הצמיחה אך עלויות אלה הן זמניות ובהסתכלות ארוכת טווח, גם בלתי נמנעות.

גיא יהודה הוא כלכלן בכיר במערך המחקר והאסטרטגיה בבית השקעות פסגות