תביעה נגד יזמית מגדלי אקרשטיין: המגדלים הוקמו באיחור

בתביעה שהגישה חברת אקרשטיין ב-2010 טענה החברה כי יזמית הבנייה "מבני תעשייה" הפרה הסכם קומבינציה להקמת פרויקט מגדלים בהרצליה פיתוח. הנתבעת טענה כי המשבר הכלכלי העולמי הצדיק את האיחור במסירת הפרויקט. לפני כשבוע התקבלה התביעה באופן חלקי.

ב-1995 היו בבעלותה של חברת אקרשטיין מספר חלקות בהרצליה פיתוח, והיא התקשרה עם היזמית "מבני תעשייה" לצורך הקמתו של פרויקט "מגדלי אקרשטיין". בהסכם קומבינציה היא העבירה לה את הבעלות בכ-60 אחוז מהשטח בתמורה להקמת הפרויקט על השטח כולו.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב טענה אקרשטיין כי היזמית סיימה לבנות את שלב ב' של הפרויקט באיחור של כשלוש שנים ודרשה ממנה פיצוי של מעל 50 מיליון שקלים. לדבריה, בספטמבר 2001 החליטה הנתבעת להפסיק את הבנייה משיקולים כלכליים והפרויקט "עמד שומם" שלוש שנים. כתוצאה מכך הבנייה הסתיימה רק בספטמבר 2006, שלוש שנים לאחר המועד המוסכם בחוזה.

הנתבעת התכחשה לאיחור וטענה כי "סיכום דברים" בין הצדדים מתחילת 2002 דחה את מועד המסירה לפברואר 2005. כמו כן הוסיפה כי גם אם ייקבע שהיה איחור במסירה הייתה לכך הצדקה לנוכח מספר אירועים וביניהם ניסיונותיהם המשותפים של צדדים להשיג היתר להקמת קומת מרתף נוספת לחנייה והמשבר הכלכלי העולמי שפרץ בשנת 2000 והיווה "כוח עליון" לדחיית לוח הזמנים. לדברי הנתבעת, המשך הבנייה באותה תקופה היה בבחינת "התאבדות" כלכלית.

.

אקרשטיין השיבה כי "סיכום הדברים" אינו מחייב שכן נקבע בו כי הוא מותנה בהכנת "נייר מסודר לסגירת הנושאים" שמעולם לא נחתם. כמו כן, הנתבעת לא התקדמה בבנייה גם כשתם המאבק מול הוועדה בנושא המרתפים והיא לא יכולה להיתלות בו כסיבה לעיכוב.

בחרה לא להמשיך בבנייה

השופט שאול שוחט קיבל את טענת הנתבעת כי "סיכום הדברים" מ-2002 הוא הסכם מחייב והמועד שנקבע בו החליף את מועד המסירה המקורי.

השופט ציין כי המסמך נחתם לאחר מספר פגישות משא ומתן המסמך, ונקבעו בו פרטים מהותיים כגון מועד המסירה החדש והפיצוי המוסכם בגין האיחור – שלושה מיליון שקלים אותם העבירה הנתבעת לתובעת. לכן, ועל אף ש"נייר מסודר" לא נחתם, שני הצדדים ראו במועד החדש כמחייב וניתן ללמוד זאת מפרוטוקולים של ישיבות שנערכו ביניהם.

עוד קיבל השופט את טענת הנתבעת כי המאבק בוועדה המקומית היה תוצאה של החלטה משותפת לנסות להגדיל את מספר קומות החנייה במגדלים. הוכח לדברי השופט כי בזמן ניהול המאבק לא ניתן היה להמשיך בבנייה ולכן יש להוסיף פרק זמן זה למועד המוסכם. עם זאת דחה השופט את טענת הנתבעת כי המשבר הכלכלי העולמי היווה "כוח עליון" והבהיר כי מנכ"ל הנתבעת הודה בעדותו כי למרות המשבר יכלה החברה לעמוד בלוח הזמנים אך בחרה שלא לעשות כן.

השופט הדגיש כי "סיכום הדברים" בו נקבע מועד הסיום החדש נערך בשיאו של המשבר הכלכלי אך הנתבעת חתמה עליו בכל זאת. השופט סיכם כי התובעת זכאית לפיצוי בגין איחור במסירה עבור פרק הזמן שבין סוף פברואר 2005 ועד למועד המסירה בפועל בספטמבר 2006. עוד קבע השופט כי יש לקזז מפרק זמן זה תקופה של כ-10 חודשים בגין המאבק המשותף של הצדדים בנושא קומות המרתף.

בהתאם להסכמה דיונית בין הצדדים נקבע כי סוגיית הנזק וסכום הפיצוי יידונו בהמשך.

לפסק הדין

• ב"כ התובעת: עו"ד נחושתן ספרן שרף ושות' עו"ד שלמה טיסונה ושות'

• ב"ע הנתבעת: עו"ד שמואל לכנר, עו"ד נעה פייט

* עורך דין יהושע הלחמי עוסק בדיני מקרקעין ועסקאות קומבינציה

** הכותב לא ייצג בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לוייר

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"