צילום: הראל עילם
בדיקת כלכליסט
Homeworld Deserts of Kharak: פרולוג קצר מדי לסדרה מיתולוגית
הפרק האחרון בסדרת Homeworld הוא משחק אסטרטגיה מצוין בפני עצמו, שאולי לא עומד בסטנדרטים הגבוהים שהציבו קודמיו אבל מעורר ציפיות לעתיד
כוחות הארטילריה שלי הגיעו סוף סוף לגבעה, אחרי מרוץ מטורף חזרה מהחזית, והם מתחילים לכתוש את האויב, שעד כה הצליח לאגף ולפגוע אנושות בקפיסי, הבסיס הנייד שלי והתקווה האחרונה של הקואליציה הצפונית. למשך דקה קצרה נראה כאילו אני עומד בפני הפסד בטוח, אבל האסטרטגיה הכללית מוכיחה את עצמה. בחזית, היחידות הקלות והכבדות שלי מפלגות את היריב ומשמידות את הבסיס שלו, בזמן שצוות הנחתים של קפיסי מסיים לחקור את המשחתת האבודה, וממשיך הלאה לאזור מבטחים. אני מסתכל על השעון, ורואה שאחרי 3 בלילה. "רק עוד משימה אחת", אני מבטיח לעצמי.
קראו עוד בכלכליסט
Homeworld: Deserts of Kharak הוא הרבה דברים להרבה אנשים. עבור שחקנים ותיקים, הוא ביקור חדש בעולם של Homeworld, שהמשחק הראשון בו יצא ב-1999. Homeworld, נחשב בזמנו למשחק אסטרטגיה בזמן-אמת פורץ דרך, שהמציא מחדש את הז'אנר בגרסת תלת-ממד. הוא היה אחד ממשחקי האסטרטגיה הטובים שיצאו אי פעם, זכה לאינספור פרסים והוגדר כמשחק השנה על ידי כמה מהאתרים והמגזינים המובילים בעולם, לא רק בזכות המשחקיות שלו, אלא גם בזכות הגרפיקה, המוזיקה והעלילה המרתקת.
Deserts of Kharak לא מתרחש בחלל אלא במדבר, והוא גם לא נועד להמשיך את העלילה המבריקה של Homeworld (שמאז 1999 קיבל שני המשכים רשמיים: Cataclysm, ב-2000, ו-Homeworld 2 ב-2003). במקום, הוא משמש כמעין פרולוג, ומתפקד כמשחק אסטרטגיה בזמן-אמת מעט סטנדרטי יותר, על הקרקע, במתכונת שתהיה מוכרת לשחקניCommand and Conquer.
לרשותכם עומד צבא קטן המורכב מיחידות מסוגים שונים, כאשר לכל סוג יתרונות וחסרונות מובהקים – היחידות המהירות, הזולות והקלות יותר, מתאימות לאיגוף וסיורים מהירים. היחידות הכבדות, מעיקר הכוח הצבאי ועד למשחתות, איטיות ומסורבלות אבל קטלניות בטווח קצר/בינוני. במעין משחק מורכב של אבן-נייר-מספריים, כל יחידה מצוינת נגד יחידה אחרת, והתפקיד של השחקן הוא למקסם את הכוחות המעטים שלרשותו. זאת נוסחה מוכרת היטב לגיימרים, שהגיעה לרמה כמעט מושלמת ב-Deserts of Kharak.
מספר אלמנטים במשחקיות נשמרו מהמשחקים הקודמים בסדרה, אבל מה שהופך את Kharak למשחק Homeworld הוא האווירה והעלילה. Homeworld המקורי היה סיפור טרגי של אובדן ותקווה, סיפור השיבה הביתה של עם שלם, מהמדבריות להיגארה, פלנטת הבית, ארץ זבת חלב ודבש. בתחילת המשחק המקורי מצאתם את עצמכם לפתע לבד בגלקסיה סבוכה ומלאת איומים מסתוריים. הפלנטה שלכם הושמדה עד היסוד על ידי צי עצום בגודלו שהגיח משום מקום. נותר לכם רק צי קטן של ספינות, שעכשיו צריך למצוא את דרכו לבית חדש, בצד השני של הגלקסיה.
Kharak לוקח אותנו בחזרה לפלנטה שהושמדה בתחילת Homeworld, עולם של מדבריות נצחיות, שבו ספינות החלל שלנו הן בעצם ספינות קרב יבשתיות השטות מעל חולות. משלחת מדעית/צבאית של כוחות הקואליציה הצפונית יוצאת לחקור חפץ מסתורי שנמצא קבור בלב המדבריות של קארהק, בעיצומה של מלחמה עקובה מדם בין כל עמי קארהק ובצורת שמתפשטת על פני הפלנטה כולה.
האלגוריה בין המשחקים, אומרים יוצרי המשחק החדש, היא הבדידות – בין אם אלה מרחבי החלל או המדבריות האינסופיות. בשני המקרים אתם מגלמים צי קטן שמנסה לשרוד את המסע הארוך שלו. זהו אלמנט תמתי שחברת Blackbird, שמורכבת מיוצאי Relic, יוצרי המשחק המקורי, חוזרת אליו שוב ושוב.
על כתפי ענקים
ראוי לציין ש-Kharak הוא משחק שעומד בפני עצמו. המשחקיות שלו מוכרת ונגישה לשחקני אסטרטגיה. יש לו לא מעט מעלות – האיזון בין היחידות השונות, למשל, הוא כמעט מושלם. החברה גם השכילה להתמקד במספר קטן יותר של יחידות, בניגוד למשחקים אחרים בתחום, ומזכיר בכך את Dune 2 המקורי והנוסטלגי, אבל כזה שבו יש יותר חשיבות למיקום היחידות, תנועה, מרחק ומהירות, שדות ראיה וגובה. Kharak, עם המפות הגדולות והיחידות שנעות לרוחבן באיטיות יחסית, הוא כמעט משחק של ניהול גייסות איטי ומתודי, וכזה שמאפשר לך מספיק זמן להתמודד עם טעויות, משחק אסטרטגי יותר וטקטי פחות, בניגוד, למשל, למשחק כמו Starcraft 2.
ולמרות כל זאת יצאתי עם תחושת אכזבה מ-Kharak. יתכן וזה לא הוגן להשוות את המשחק החדש, שמבחינת תקציב הוא כמעט משחק אינדי ופותח על ידי צוות קטן יחסית, לאחד המשחקים החשובים ביותר שנוצרו אי פעם. Kharak גם לא נועד במקור להיות משחק Homeworld, אלא הותאם לעולם הזה ברגע האחרון, לאחר שהחברה קיבלה לידיה את המותג. Blackbird רק שינתה מעט את המשחקיות של משחק אסטרטגיה בזמן-אמת סטנדרטי יחסית, והלבישה עליה את הסיפור והתמה של Homeworld. בהתחשב בכך, מדובר בהישג מדהים למדי – Homeworld היה עולם מבריק, ולהצליח ליצור סיפור חדש בעולם הזה הוא הישג לא מבוטל.
אבל אפשר גם להעריך שללא המותג המוכר, Blackbird היה שוקע לתהום הנשייה ולא יוצא ממנה. גם Gray Goo, אחד ממשחקי האסטרטגיה בזמן-אמת היותר מוצלחים שיצאו לאחרונה, ונוצר על ידי מפתחי Command and Conquer לשעבר, היה צריך תקציב שיווק ענק כדי להצליח להתרומם. Kharak מתיימר להיות משחק Homeworld וככזה יש לשפוט אותו.
וכאן Kharak נכשל, לפחות לטעמי. הסיפור אכן כתוב היטב ומועבר דרך משימות מתוסרטות, פס קול מצוין וקטעי אנימציה שאינם נופלים מאלו של המשחק המקורי, אבל משהו מהקסם של העולם האקזוטי והביזארי של Homeworld לא הצליח לעבור והרגיש מאולץ. הניסיון להשוות את הקפיסי, נחתת מטוסים מרחפת, קטנה ומשעממת, לספינת האם הענקית ב-Homeworld, הוא מגוחך.
סיפור הרקע עצמו חלש ותלוש: במשחק המקורי הכוחות של השחקן היו מורכבים מהספינות הבודדות ששרדו את ההתקפה, אבל כאן אנחנו צריכים לקבל כנתון את העובדה שמשימת מדע כה חשובה, המגובה על ידי הכוח הצבאי החזק בעולם של קארהק, מורכבת מכמה ספינות בודדות. המשימות שמגבילות בהתחלה את היכולות הטכנולוגיות של הקפיסי על מנת לחשוף את המשתמש בהדרגה לנושאים כמו שדה ראיה וטווח חיישנים ולחזק עוד את הדמיון עם Homeworld, היו, גם הן, מאולצות. בסופו של דבר Kharak פשוט מנסה יותר מדי, ולא מצליח למצוא את הנישה שלו.
ובכל זאת הצלחתי ליהנות מהמשחק, מה שמביא אותנו לבעיה אחרת – מדובר במשחק קצר מדי, שתוכלו לסיים בתוך עשור שעות. גם Homeworld הראשון היה משחק קצר, אבל היה קשה מספיק כדי להעניק שעות של משחק. נוכל רק לקוות שחברת Blackbird למדה מספיק מ-Kharak, ותוכל לקחת אותנו לחלל במשחק הבא.
תגובה אחת לכתיבת תגובה