הגיש ייצוגית וחויב בהוצאות 100 אלף שקל

מגמה חדשה מסתמנת בבתי המשפט אחרי שנדחתה תביעה ייצוגית נוספת נגד חברה ציבורית, ובית המשפט חייב את התובע בהוצאות משפט בהיקף של 100 אלף שקל צמודים למדד. זאת לאחר שבשבוע שעבר נפסקו הוצאות של 120 אלף שקל לתובע שהגיש בקשה לתביעה ייצוגית נגד אי.די.בי, בטענה שהליך הצעת הרכש היה פגום. התובע חויב במקור בהוצאות בהיקף של 1.2 מיליון שקל, אך אלה הופחתו ל־120 אלף שקל אחרי ערעור. 

רשות ני"ע דרשה הערכת שווי לתנובה בדו"ח מבטח

השופטת דניה קרת מאיר פסקה נגד אליק בראון, בעל מניות במבטח שמיר שבשליטת מאיר שמיר, שמניותיה הושעו מהמסחר בבורסת ת"א באפריל 2010 בעקבות רכישת תנובה בידי קרן אייפקס ומבטח שמיר. בראון, שרכש 300 מניות של מבטח שמיר בשנים 2006–2005, טען באמצעות עוה"ד עמית מנור ויוקי שמש, כי ההשעיה מהמסחר היתה הטריגר לירידה של 4.8% ביום המסחר האחרון של המניה לפני ההשעיה, וכי היות שמדד ת"א־100 ירד באותו יום ב־0.9%, הרי שהשעיית המניה היא שגרמה לפער — 3.9%. בראון טען כי הירידה הסבה נזק לו ולגופים מוסדיים שהחזיקו במניה, וכי ההשעיה למשך שנה וחצי וחוסר היכולת לסחור במניה הביאו לשחיקת ערכה ב־20%–30% נוספים.

רשות ני"ע דרשה ממבטח שמיר לפרסם את דו"חות תנובה המאוחדים בתוך הדו"חות השנתיים שלה ולצרף הערכת שווי לתנובה, אולם החברה טענה כי הנתונים הדרושים אינם בידיה, מאחר שאייפקס לא העבירה לה אותם. על רקע זה החליטה הבורסה להשעות את מניותיה מהמסחר.

שמיר טען באמצעות עוה"ד ניר כהן ואמיר בן־ארצי ממשרד ניר כהן לשם, ועו"ד רם כספי, כי עוד לפני חתימת העסקה לרכישת תנובה בחנה החברה עם בכירים ברשות ני"ע את סוגיית הגילוי וחשיפת המידע על מצבה העסקי של תנובה, וקיבלה מהם את ברכת הדרך להשלמת הרכישה. "אייפקס ותנובה סירבו נמרצות למסור את הנתונים של קבוצת תנובה, גם כשמבטח איימה בנקיטת הליכים משפטיים נגד אייפקס, ואף הגישה בקשה לבית המשפט נגדן. סמוך לקבלת ההחלטה לגבי פרסום הדו"חות נאותה אייפקס לפרסם לראשונה את דו"חותיה הכספיים ל־2010. מבטח טענה כי בראון מיהר להגיש את התביעה חודש לאחר ההשעיה מהמסחר, כשהחברה היתה עסוקה בניסיון למצוא פתרון למצב.

השופטת קיבלה את טענות מבטח כי בראון לא צירף חוות דעת מומחה חשבונאי שתטען כי הדו"חות הכספיים של החברה נערכו בניגוד לכללי החשבונאות המקובלים, וכי הוא יכול היה למכור את המניות בפרק הזמן שבין הודעת מבטח על מחיקה עתידית מהמסחר לבין ההשעיה בפועל, וברווח גדול בהרבה. החברה האשימה את בראון בהסתכנות מרצון, השתק וחוסר תום לב. השופטת ציינה את העדות של שמיר כמי שלא ניסה להתחמק מעצם קיומה של המחלוקת עם הרשות וטען כי "היו פגישות עם אייפקס והרשות כדי לראות אילו נתונים אפשר לתת כדי שכולם יהיו מבסוטים. ניסינו למצוא פתרון".

בהחלטה מופיעים קטעים נוספים מעדותו של שמיר, לגבי התנהלות הרשות, כשבית המשפט העניק צו ארעי לאי־השעיית המניה מהמסחר: "שלושה ימים לאחר מכן הודענו שאנחנו מושכים את הבקשה מבית המשפט ומנסים לפתור את הבעיה בדרך עסקית. באותם שלושה ימים קיבלתי מסרים משני אנשים שמחוברים אליי וליו"ר רשות ני"ע באותה תקופה (זוהר גושן — ג"ח) על כך שאם מבטח רוצה להתעסק בעבודה ולא בדברים לא נעימים, לא כדאי לה לנצח את הרשות". שמיר נשאל: "למה זה לא כתוב בתצהיר שלך?", וענה: "ייתכן שעדיף לא להגיד את זה עכשיו. המקרה שלי חזק גם ללא האמירה הזו. זו החלטה לגיטימית לגמרי לחברה לא לפתוח חזית עם הרשות". עוד העיד שמיר כי "לכתוב בתצהיר שקיבלתי טלפון מיו"ר הרשות שבו הוא מאיים על החברה ועליי, העדפתי שלא להוציא את זה. זו פעם ראשונה שאני מוציא את זה. אז כתבתי שאפתור זאת בדרך עסקית".

מאיר שמיר | צילום: אוראל כהן

התובע הודה כי הוא מחזיק במניות מבטח עד היום

השופטת התייחסה להסדר האכיפה של מבטח עם הרשות וטענה כי אין בהסדר משום הכרעה במחלוקת החשבונאית בין הרשות למבטח, או קביעה כי מבטח הפרה את תקנות הרשות. גם בעדות יו"ר הרשות לשעבר משה טרי לא נמצאה תמיכה בטענות של בראון, ציינה השופטת.

בראון הודה כי הוא מחזיק במניות עד היום, והשופטת קיבלה את הטענה כי למרות שיכול היה למכור את המניות ברווח לאחר שנודע כי המסחר במניות יופסק, לא עשה כן. "קשה לא לקשור את ההחלטה המודעת של המבקש להמשיך להחזיק במניות לדרך הגשת בקשת האישור" (לתביעה ייצוגית — ג"ח), ציינה השופטת, "המבקש לא הוכיח קיומו של כל נזק, ולא קמה לו עילת תביעה אישית".