אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
חקר ביצועים: השבוע של סלינגר ויצרניות המזון צילום: ישראל הדרי

חקר ביצועים: השבוע של סלינגר ויצרניות המזון

וגם: בעלי אי.די.בי מזרים עוד כסף, קרן סיוע לחייבי הוצל"פ, מותג היוקרה ברברי מקצץ, נורבגיה עשויה להיות המדינה הראשונה בעולם שתאסור שימוש בכלי רכב שנוסעים על דלקים מזהמים

09.06.2016, 09:42 | כתבי כלכליסט

מתקפת בג"צים נגד המפקחת

לא פחות מ־19 בג"צים הוגשו בשלוש השנים האחרונות נגד המפקחת על הביטוח דורית סלינגר. 19 בג"צים הם אינדיקציה לרגולטור ערני ופעלתן יותר מקודמיו, שמזהה את בורות השומן אצל חברות הביטוח ואינו חושש להתעמת איתן לטובת הציבור. והם גם אינדיקציה לחברות ביטוח ציניות שיש להן המון כסף לשלם להמון עורכי דין כדי להגן על בורות השומן שלהן. אבל 19 בג"צים הם גם אינדיקציה לרגולטור קצת טוב מדי. כזה שאין חולק על כוונותיו המצוינות, אבל הוא יורה בבת אחת ליותר מדי כיוונים במקום לבחור יותר בקפידה את המלחמות שהכי חשוב לנהל. 19 חזיתות משפטיות צורכות יותר מדי זמן ותשומת לב ניהולית בשביל רגולטור יחיד. התוצאה עלולה להיות פשרות שייכפו בידי בית המשפט, אבל בעיקר רגולטור שפורק מכוח ההרתעה שלו. ורגולטור מרוט נוצות הוא כבר צרה גדולה מבחינת הציבור.

אמיר זיו

דורית סלינגר, צילום: עמית שאבי דורית סלינגר | צילום: עמית שאבי דורית סלינגר, צילום: עמית שאבי

היצרנים יסמנו המזון בעצמם?

חברות המזון הציעו השבוע לסמן בעצמן את הרכיבים הבעייתיים־משהו באוכל שהן מוכרות. זה נקרא רגולציה וולונטרית: כשענף מסוים מריח סופה ציבורית מתקרבת או התערבות רגולטורית שנראית לו מוגזמת, הוא מתנדב לשנות בעצמו, לבחון את עצמו, רק שלא יקומו עליו. אפשר לראות את זה בעוד תחומים, מפתיעים אפילו יותר; סוכני הביטוח, למשל, הקימו ועדה בראשות גדעון סער שתבחן את עתיד הענף, לפני שכוחות השוק פשוט יעלימו אותם, אם או בלי עזרת הרגולטור. מצד אחד, צריך לברך על כל נכונות להתעדכן, לבחון, להפנים את רוח השינוי, להקל קצת את העומס על הרגולטור. מצד אחר, אסור להתבלבל. גם חברות המזון וגם סוכני הביטוח ישמחו אם שום דבר לא ישתנה. כל יוזמה כזאת נועדה להשתיק את הביקורת, לבלבל את הרגולטור ולשנות את המינימום האפשרי אגב פגיעה מזערית בשורת הרווח. עם כל הכבוד ליוזמות האלה, הציבור הוא לא האג'נדה המרכזית שלהן.

גולן פרידנפלד

בעלי אי.די.בי מזרים עוד כסף

אדוארדו אלשטיין יצא פראייר. מנתונים שהתפרסמו השבוע עולה כי אלשטיין נמנה עם התורמים המרכזיים לזינוק של 140% בהיקף ההשקעות הזרות בישראל בין פברואר לאפריל. בעל השליטה באי.די.בי הזרים חצי מיליארד שקל לחברה, שהתווספו לכמעט 2 מיליארד שקל שכבר העביר לקונצרן המקרטע והצמא למזומנים. למעשה, הזרמותיו הבלתי פוסקות של אלשטיין מאז היה לבעל השליטה באי.די.בי הופכות אותו לאחד התורמים הגדולים שידעה ישראל. ומה הוא מקבל בתמורה? חברות מקרטעות שמצליחות בקושי להראות ניצני שיפור ובעלי אג"ח לוחמניים שרוצים פירוק. אילו אלשטיין היה מסתכל סביבו, הוא היה רואה שבעבור תרומה קטנה בהרבה הוא היה זוכה שתיקרא פקולטה על שמו, או אפילו אגף חדש בבית חולים. גם כולם היו מריעים לו, וגם לו עצמו היה נשאר הרבה יותר בכיס.

סופי שולמן

אדוארדו אלשטיין, צילום: אוראל כהן אדוארדו אלשטיין | צילום: אוראל כהן אדוארדו אלשטיין, צילום: אוראל כהן

קרן סיוע לחייבי הוצל"פ

בצל החקירה הנמשכת ברשות לניירות ערך, צריך לומר גם מילה טובה לשר הרווחה חיים כץ. השבוע הודיע משרד הרווחה שסוף כל סוף הוא נוקט יוזמה לפתרון אחת המצוקות הקשות ביותר של הציבור העני בישראל: החובות להוצאה לפועל. קרן הלוואות ייעודית תנסה לשקם משפחות שנקלעו למצוקה באמצעות הלוואות, ייעוץ פיננסי וליווי אישי. המחשבה נכונה, גם אם בשלב הראשון הביצוע יהיה חלקי בלבד: הקרן תסייע ל־300 משפחות שיקבלו הלוואות של עד 20 אלף שקל כדי להשיג הסדר על החוב; זו טיפה בים של מאות אלפי משפחות עם חובות עתק. טיפול ראוי יותר מחייב מיליוני שקלים רבים. והוא ממש הכרחי, כי במצב הנוכחי אף אחד לא מרוויח: לא המשפחות המשועבדות, לא בעלי החוב, לא החברה והמדינה.

מיקי פלד

מותג היוקרה מקצץ

מותג היוקרה ברברי רשם ב־2015 ירידה של 7% ברווח הנקי, בעיקר בשל ההאטה במכירות בסין ובהונג קונג, ששם נרשמות כ־40% ממכירות המותג. במקביל ירדה המניה ב־35%, ובאופן כללי התוצאות היו רחוקות מהיעדים. בתגובה הודיעה השבוע החברה על קיצוצים של עשרות אחוזים בחבילות השכר של בכיריה: שכרו של המנכ"ל ומנהל הקריאייטיב כריסטופר ביילי קוצץ ב־75%, ל־1.9 מיליון ליש"ט, ושכרם של סמנכ"לית הכספים וסמנכ"ל התפעול קוצץ ב־59% וב־47% בהתאמה. לצד ההידוק הזה, אנשי המותג נלחמים להגדיל את המכירות, ולשם שינוי מציעים את הדגמים החדשים למכירה מיד אחרי חשיפתם בתצוגות האופנה. זה העולם הנוכחי: גם מותגים קלאסיים שכל השנים התאפיינו בשמרנות עיצובית ובאיפוק ניהולי ושיווקי מבינים שהם תלויים בשווקים שאינם מספיק מובנים להם, ושצריך להתחיל להוריד את הכפפות. אין מקום לאיפוק, הגיע הזמן לקיצוצים אגרסיביים ולשיווקים אגרסיביים (יחסית, יחסית).

תמר טוניק

דוגמנית של ברברי, צילום: אימג דוגמנית של ברברי | צילום: אימג'בנק, Gettyimages דוגמנית של ברברי, צילום: אימג

מכוניות על דלק ייאסרו

נורבגיה עשויה להיות המדינה הראשונה בעולם שתאסור שימוש בכלי רכב שנוסעים על דלקים מזהמים, לאחר שהשבוע דווח כי ארבע המפלגות הגדולות במדינה סיכמו כי מ־2025 לא יוכלו להימכר במדינה מכוניות ממונעות בבנזין או בסולר. במילים אחרות, יש כאן שיתוף פעולה פוליטי רחב למען תוכנית עבודה ארוכת טווח (אבל גם לא מורחת, רק עוד תשע שנים) שמציגה סדר עדיפויות מובהק לטובת הציבור ולא בשם הרווח. כי נורבגיה היא גם אחת מיצואניות הנפט הגדולות בעולם. יש לה הרבה מה להפסיד מהירידה הצפויה בשימוש בדלק עם התרחבות ההנעה בגז ובחשמל. אבל הנה, כל השחקנים הפוליטיים במדינה מבינים שעדיף לדאוג לאזרחים ולאקלים לטווח הארוך מלקופת המסים בטווח הקצר. כן, זו פריבילגיה שאין להרבה מדינות מלבד נורבגיה. וזו עדיין מנהיגות מעוררת השראה.

גיל קליאן

המלצות לגיבוש החברה הישראלית

ועדת היגוי מיוחדת הגישה השבוע לנשיא ראובן ריבלין את המלצותיה לבניית חברה מלוכדת יותר. נפל בחלקי הכבוד להיות חלק ממנה, לצד גברים ונשים מרשימים מאוד מתחומים שונים. גיבוש ההמלצות היה מסע מורכב שנמשך שנה, שבו ניסינו לחשוב איך אפשר לכונן חברה ישראלית אחת שמבינה שהיא מורכבת מארבעה שבטים -

יהודי חילוני, יהודי דתי, יהודי חרדי וערבי — ובכל זאת חותרת לשותפות. בדרך למדתי שגם אם כולם מגויסים למען המטרה הזאת ומאמינים בה, היא קשה מאוד. הפערים היו עצומים, בין הערבים ליהודים, בין החילונים לדתיים, ובין כולם לכולם בעצם. ובכל זאת, הצלחנו. ואז שמתי לב שמסביב, מחוץ לוועדה, אין בישראל אפילו פוליטיקאי רם דרג אחד שמנסה. יש ראש ממשלה שמחלק תקציבים למגזר הערבי ביום אבל מסית נגדו בלילה, ומשמש דוגמה טובה מאוד לאיך לא יוצרים חברה משותפת. נתנחם בריבלין, ונקווה לטוב.

שאול אמסטרדמסקי

ראובן ריבלין , צילום: נמרוד גליקמן ראובן ריבלין | צילום: נמרוד גליקמן ראובן ריבלין , צילום: נמרוד גליקמן

חג שמח

לוח השנה היהודי המקורי שלפני חז"ל (כלומר הלוח של התורה) קבע לנו את חגי תשרי בסתיו, את חג האביב, ושבעה שבועות אחריו את חג השבועות, בתחילת הקיץ. בין לבין — שממה. את החורף מילאו חז"ל מילאו בחנוכה ובפורים, אבל הקיץ הכנעני המעיק נותר חשוף. לא רק שלא שברו אותו בהפוגה מהשמש הקופחת, אף העמיסו עליו שני צומות. שלושה חודשים קשים, בלי אף חג למנוחה. בקיצור, קחו אוויר בחג הקרוב, הפעם הבאה תגיע רק בראש השנה.

אורי רוזביץ

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות