אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
אמני האשלייה צילום: אימג'בנק, Gettyimages

אמני האשלייה

איטליה חלשה? לא יצירתית? לא חזקה כמו פעם? אל תתפלאו אם איטליה תהיה ההפתעה הגדולה של אליפות אירופה

13.06.2016, 08:52 | אוריאל דסקל

סטטיסטית, הבלם הישראלי גבוה יותר מהכדורגלן הישראלי. הוא חזק יותר ותפקידו העיקרי, מגיל צעיר זה "להרחיק את הכדור". "תעיף ת'כדור קבינימט!" זו צרחת מאמן שנשמעת ברחבי מגרשי הילדים והנוער בישראל מדי שבת. זו צרחה שמיועדת לבלם, בדרך כלל. לאנגלים יש ביטוי דומה, אם כי מנומס יותר "כשבספק, תבעט את זה החוצה" (When in doubt, kick it out). כלומר בלם? תפטר מהכדור מהר, זו לא העבודה שלך לנסות משהו אחר.

קראו עוד בכלכליסט

אנטוניו קונטה. לא בא לתת הגנה?, צילום: רויטרס אנטוניו קונטה. לא בא לתת הגנה? | צילום: רויטרס אנטוניו קונטה. לא בא לתת הגנה?, צילום: רויטרס

אלו ביטויים שפשוט לא תשמעו בכדורגל האיטלקי. לא ברמת הילדים שמשחקים בחוג ולא ברמת הנבחרת האיטלקית. באיטליה לא עושים הרחקות סתמיות. הבלם האיטלקי צריך לדעת להשתלט על הכדור, לכדרר, למסור. הוא צריך לנחש לאן הכדור התוהה מגיע לפני התוקף וצריך לדעת באיזו רגל התוקף אוהב לבעוט. הבלם האיטלקי, בניגוד לבלמים במקומות אחרים, גם יודע להתחיל התקפה, לשחק כמגן אם צריך והוא בחיים לא ירחיק באופן סתמי את הכדור - כי זה לתת לקבוצה היריבה את הכדור בקלות. הקהל באיטליה שורק בוז להרחקות חסרות חשיבה, מסירות ארוכות אינן פופולאריות (מכונות campanili - פעמון על מגדל) אם הן לשום מקום והבלמים המוערכים ביותר הם אלו שמסיימים את המשחק עם המכנסיים הנקיות ביותר - כלומר, אלו שלא היו צריכים לרדת לתאקלים כדי למנוע ברגע האחרון מהחלוץ להבקיע.

התפיסה על הכדורגל האיטלקי היא שהאיטלקים משחקים בונקר או "כדורגל הגנתי" אבל זה לא בהכרח נכון, האיטלקים משחקים הגנה הכי טוב - אבל זה לא אומר שהם הגנתיים.

לא רק מנעול

. . .

קאטנצ'ו זו מילה שמתארת כיום כדורגל אגריסיבי וציני. "כדורגל הגנתי ומשעמם" או "בונקר מפואר". אך המילה הזו מתארת השיטה הרבה יותר מורכבת. מקור השיטה נמצא בשווייץ בשנות ה־30' של המאה הקודמת. מאמן אוסטרי בשם קרל ראפן אימן את נבחרת שווייץ והגיע למסקנה שאם הוא יקח אחד משחקני ההתקפה שלו ויחליף אותו בשחקן הגנה, יזכה ליתרון משמעותי. בכדורגל השתמשו אז בעיקר בשמירות אישיות וכששחקן התקפה היה עובר את המגן שלו, הוא היה מגיע במהירות לשער היריבה. ראפן הכניס בלם נוסף למערך שהיה מחפה על שחקני ההגנה האחרים. הבלם הנוסף היה משחק מאחורי קו ההגנה - ונקרא סוויפר (כלומר מטאטא אחרי שחקני ההגנה האחרים) או ליברו (כלומר חופשי, ללא משימות הגנה ספיציפיות). בדרך כלל הבלם הזה היה צריך להיות יותר גבוה מאחרים, כדי לראות מעבר לקו ההגנה וגם הרבה יותר אלגנטי בתאקל שלו - מאחר שרוב החילוצים שלו נעשו בתוך הרחבה שלו. בקיצור, השיטה של ראפן, שקיבלה את הכינוי verrou בצרפתית (מנעול) היתה הצלחה כבירה. שווייץ שלו ניצחה עם השיטה את גרמניה ואוסטריה במונדיאל 1938, מונדיאל שאיטליה זכתה בו.

באיטלקית, השיטה הזו כונתה מנעול גם כן - קאטנצ'ו. "השיטה הזו שינתה לחלוטין את הקרבות האישיים בין שומר לנשמר בכדורגל ונתנה לקבוצות תבנית הגנתית חדשה", לפי ג'יאני בררה, כתב הכדורגל האגדי מאיטליה.

הקאטנצ'ו הגיע לאיטליה דרך ג'יפו ויאני, מאמן איטלקי משנות ה־40' שלפיו קיבל את הרעיון כשישב בנמל אחרי לילה לבן בו חשב על איך הוא משפר את ההגנה של קבוצתו, ואז ראה דייגים תופסים דגים עם שתי רשתות שונות - אחת ראשית ואחת שתתפוס את הדגים שהצליחו לברוח מהרשת הראשית. אבל זה כנראה רק סיפור שהמציא ־ הוא נהג להמציא סיפורים. סאלרניטאנה שלו לא היתה קבוצה הגנתית משובחת כלל וכלל. המאמן האיטלקי שהפך את הקטאנצ'יו לטקטיקה משוכללת הרבה יותר, שכוללת גם יציאה להתקפות מתפרצות היה נרו רוקו שרשם הצלחות בטריסטינה ופאדובה הקטנות ולאחר מכן הגיע למילאן עימה זכה באליפויות אירופה בשנות השישים. אינטר של הלניו הררה לקחה את הקאטנצ'ו לרמה אחרת של קבוצה הגנתית עם התקפה מסוכנת והציגה לעולם גם את המגן התוקף והליברו מארגן המשחק. הררה, אגב, טען שהוא המציא את הקטנאצ'ו וניסה לקרוא לשיטה "הבטון". זה לא עבד לו.

"קאטנצ'ו נהפך גם לתפיסת עולם, שמשפיעה גם על ההתמודדות שלפני המשחק", לפי ג'ון פוט, סופר אנגלי שמסקר את הכדורגל האיטלקי. "טקטיקות שלפני משחק" כפי שאומרים באיטליה. לעבוד על המאמן עם הצהרות מבלבלות, דיווחים על פציעות או בימוי משבר."

דיון נוקב

מאז ומתמיד היה דיון נוקב בקשר לקאטנצ'ו מול "כדורגל התקפי" באיטליה. בשנות ה־40' המאוחרות טורינו הגדולה שברה שיאי הבקעה וחיסלה בונקרים מפוארים על בסיס קבוע - מה ששינה למאמנים רבים את התפיסה לגבי איך אמור להיראות הכדורגל. אחרי הסוף הטראגי של טורינו הגדולה (אסון סופרגה), התפיסה ההגנתית השתלטה על הכדורגל האיטלקית. בכל מקרה, גם לקבוצות התקפיות יותר וכאלו התקפיות פחות - שחקני ההגנה והקישור ההגנתי תמיד היו בעלי אותו אופי משחק. ועל האופי הזה נבנו קבוצות הכדורגל והנבחרות הלאומיות החזקות ביותר.

בשנות התשעים הכדורגל האיטלקי היה בקרב שבטי, כמעט תיאולוגי, בין התפיסה של אריגו סאקי ־ מאמן מילאן ששינה את פני המשחק והכניס אלמנטים הולנדים של טוטאל-פוטבול (לחץ, מלכודות נבדל וכדורגל התקפי שמבוסס על מסירות קצרות) לתוך הכדורגל האיטלקי ־ למאמנים, שכמו ג'יאני בררה, האמינו שזה רק טבעי שהאיטלקים ישחקו הגנתי. בררה, האמין ש"משחק מושלם נגמר ב־0־0" וטען שכגזע האיטלקים, לא חזקים כמו המערב אירופים בגלל דיאטה נטולת חלבונים יחסית. ולכן יש להם הזכות המוסרית לשחק Difenssivista - משחק הגנתי, כי "אין להם הכוח הפיזי לשחק בצורה התקפית".

מריו סקונצ'רטי, חבר של בררה וכתב בקוריירה דלה סרה, טען ש"סאקי לכדורגל האיטלקי הוא כמו עמנואל קאנט לפילוספיה: היה כדורגל איטלקי לפני סאקי וכדורגל אילקי אחרי סאקי". לפי סקונצ'רטי "סאקי השאיל דברים מהכדורגל ההולנדי וגרם לאיטלקים לדמיין שהם יכולים לשחק טוטאל פוטבול". הכדורגל האיטלקי, מאז, נמצא במלחמת אזרחים של ממש. מצד אחד יש מאמנים שחושבים כמו סאקי ומאמינים בכדורגל יותר מערב אירופי שמבוסס על תנועה התקפית - ע"ע קרלו אנצ'לוטי, לוצ'יאנו ספאלטי ואחרים. מצד שני, יש מאמנים וכתבים איטלקים שבזים לכדורגל ההתקפי של הספרדים או הגרמנים. לפני מספר שנים עיתונאי בשם מישל דלאי הוציא ספר על כמה הוא שונא את ברצלונה "נגד הטיקי טאקה" (Contro il Tiqui-Taca). דלאי כתב שהוא חושב שברצלונה משחקת "כדורגל שהוא אוננות" - מסירה אחרי מסירה בלי שום משמעות.

הקטאנצ'ו האיטלקי כבר אינו אותו קטאנצ'ו. אבל המאבק הטקטי-פילוסופי-תיאולוגי הזה הפך את איטליה לקבוצה שמאוד קשה לנחש מה תעשה בכל טורניר. "הם מגיעים כזאבים בעורות של כבשים" הסביר יואכים לב, מאמן נבחרת גרמניה. "פשוט אי אפשר לדעת למה לצפות איתם. אין נבחרת שיכולה להתאים את עצמה ליריבה כמו האיטלקים. הם עושים קסמים".

נבחרת איטליה. לא אופנתית על פי גולדמן זאקס, צילום: אימג נבחרת איטליה. לא אופנתית על פי גולדמן זאקס | צילום: אימג'בנק, Gettyimages נבחרת איטליה. לא אופנתית על פי גולדמן זאקס, צילום: אימג

קונטה מפתיע

לקראת המשחק הראשון של איטליה ביורו נגד בלגיה, קשה להעריך איך איטליה של אנטוניו קונטה תיראה. "כשזה מגיע לטקטיקה, אני עושה הכל מלבד התקפות מתפרצות", קונטה הפתיע. "אני לא אגיע לשחק על התקפות מתפרצות, זה אף פעם לא קורה - ככה אני לא תופס את הכדורגל. אנחנו רוצים שיהיו לנו רעיונות כשאנחנו עם המשחק, כשאנחנו מאבדים את הכדור, אנחנו צריכים להישאר קומפקטים וללחוץ את היריבה כדי להרוויח את הכדור בחזרה ובמהירות. אל תצפו שנשחק משחק הגנתי".

ייתכן מאוד שקוטנה עושה עוד משהו מאוד קלאסי למאמנים איטלקים: לתעתע במאמנים היריבים עם "טקטיקה שלפני המשחק" - כלומר, קאטנצ'ו מחוץ למשחק. להגיד שלא תעשה משהו שתעשה, לזייף פציעות וחוסר ביטחון, להעניק אשלייה שאיטליה חלשה וכו'. בסוכנויות ההימורים לא מאמינים באיטליה. גם הפרשנים טוענים שמדובר בנבחרת חלשה עם סיכויים קלושים להצליח. אבל אם יש נבחרת שיכולה "לעשות יוון" ולנצח כל נבחרת בזכות עליונות טקטית עד הגמר, זו נבחרת איטליה.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות