"כשאני שר אני הזוי"

"נראה לי שתמיד היה חלק אחד בכתיבה שלי שהוא יותר מתקשר, וחלק אחד שפחות", אומר המוזיקאי איתי פרל, "כשאני כותב למישהו אחר אז השיר בהגדרה הוא כבר יותר פרינדלי וכנראה זו הסיבה שאלה זוכים ליותר שיתוף ברדיו. לעומת זאת, בשירים שאני שר בעצמי מותר לי להיות חידתי והזוי ונישתי ובלוזיסטי וכל מיני דברים שלא בהכרח מיינסטרים". פרל מודה שכשהוא המבצע, הוא לוקח לעצמו את החופש הזה: "להיות משהו, להיות שוליים, להיות אחר. והלוואי שגם יהיה להיט".

פרל (37) חובק אמנם שלושה אלבומים, אבל הוא מוכר בעיקר בזכות שירים שכתב לקולגות ("הנה באתי הביתה" שכתב עם דנה ברגר, "מאמי" שכתב למירי מסיקה ועוד), וגם, אי אפשר בלי לציין זאת, בזכות שירה המפורסם של קרן פלס, "איתי". כעת פרל ייקח חלק בפסטיבל הבלוז של תל אביב שיחל היום וייחתם בשבת. במסגרת הפסטיבל יתקיימו במקומות שונים ברחבי העיר 40 הופעות ו־10 הרצאות, בהן של מאור כהן, פיטר רוט ורוני פיטרסון. פרל יופיע במופע להקה בתיאטרון תמונע ביום שישי הקרוב ויארח את אלון עדר, ובו יציג לראשונה את שיריו החדשים.

איתי פרל. "את כל הדברים שהפגנתי עבורם בתל אביב מצאתי בבאר שבע" | צילום: עדה נגר

אהבה דרומית

בימים אלה פרל עובד על השירים ועושה עליהם באולפן פינישים סופיים, רגע לפני שישחרר את אלבומו הרביעי. גם הוא פוזל לכיוון הבלוזיות, בהמשך לזה הקודם שנקרא "מסע בלוז". "הבלוז היה שם איפשהו בנגינה שלי כל הזמן, אבל האלבום הקודם כבר היה ממש פרופר בלוז ישראלי בעברית", הוא מסביר וטוען ש"נדבקתי בחיידק של הבלוז ולא נראה לי שזה יעזוב אותי אף פעם. כרגע מרגיש לי שזה מבצע בדיוק את מה שאני מרגיש, בסגנון נגינה, בקצב, במילים".

רוח הבלוז הגיעה עם אבק המדבר, ככל הנראה, היות שפרל מתגורר כבר שלוש שנים בבאר שבע, שבה יש "מין הלך רוח אחר". הוא צוחק ש"כולם פראיירים שלא באים לגור שם כי השכירות זולה, אין בעיות חניה, יש כל מיני הטבות והקלות ובקיצור, זו עיר שמפרגנת בגדול. עזבתי את תל אביב שנה אחרי המחאה החברתית, ואת רוב הדברים שהפגנתי בעבורם מצאתי בבאר שבע. הגעתי אליה לאחר תקופה שבה הייתי יוצא לחודשיים מהבית, נשאר לישון בכל מקום שהופעתי בו וממשיך. באר שבע תפסה אותי חזק, בגלל האנשים".

בלי פשרות

פרל הכיר בעיר את חבורת המוזיקאים הבאר־שבעית המדוברת ונחשף לסצנה המקומית. עם שניים מהם הוא עובד על אלבומו החדש, נדב אזולאי וגיל נמט. שניהם בעלי אולפן קקטוס הידוע בעיר, "מגרש משחקים אדיר למוזיקאי. אתה נמצא בבית ענק, טורקי כזה, עם מלא חדרים ומלא כלי נגינה ופשוט גן עדן, הכל התחבר ונהיה כזה סיפור אהבה באר־שבעי".

פרל אפילו פתח בעיר בר. "חשבתי לברמן איפשהו", הוא מסביר, "אבל לא מצאתי בר שהיה בדיוק לטעמי אז אמרתי טוב, אני אפתח אותו".

גם זה, כמובן, היה קשור למוזיקה. פרל הרגיש שהוא לא רוצה "להעמיס על המוזיקה שלי את העול של לפרנס אותי, אף על פי שזה חלום להתפרנס ממוזיקה", הוא מסביר, "אבל כשאתה עובד בלהמציא פרנסה ממוזיקה, אתה הרבה פעמים גולש שמאלה וימינה מאיפה שרצית להיות. אז אמרתי שאם אתפרנס ממקום אחר, במוזיקה אוכל לעשות מה שאני רוצה בלי פשרות".