הון אנושי: ארץ חלל ודבש

ביום חמישי האחרון התמלא אולם "שבע" בתל אביב ביותר מ־700 אורחים. הם הגיעו לאירוע ההשקה של SpaceIL — חברת החלל הישראלית שנענתה לאתגר שהציבה גוגל, ורוצה להיות הגוף הפרטי הראשון שינחית חללית על הירח ויזכה בפרס צנוע של 20 מיליון דולר. בקרב אורחי הכבוד היה גם האסטרונאוט האמריקאי באז אולדרין, האדם השני שהלך על הירח, ושבאותו ערב צעד בין הרבה מאוד אנשים שביקשו ללחוץ את ידו. לערב אחד הבעיות היומיומיות — מחירי הדיור המאמירים, התחבורה הצפופה, מערכת הרפואה הקורסת, פארסת תאגיד השידור — נשארו בחוץ. טוב, בערך.

הדיילות בכניסה כיוונו את הבאים למעין מערה שהוארה בתאורה אולטרה־סגולה, ובבר חילקו מבחנות ובהן משקה אלכוהולי מתקתק. בתוך כל האולטרה־סגול הזה ראיתי את גלעד שרון, בנו של ראש הממשלה המנוח. למרות האווירה החללית, הוא דווקא הקפיד להישאר עם הרגליים על הקרקע: "אני חקלאי", אמר לי, "גר בחווה ומגדל פרים להרבעות". "הבנתי שהענף לא בתקופה טובה", אמרתי. שרון שש לדבר ונראה שהתפרצתי לדלת פתוחה: "כחלון הורס את הענף. הוא רוצה להוריד מחירים, אבל מה שיקרה בפועל הוא שכמה יבואנים ריכוזיים ישתלטו על השוק ויגרפו את כל הרווחים לכיסם, והמחירים רק יעלו".

משם פניתי ליאיר המבורגר, בעל השליטה בהראל, שפעילי מחאת הגז סימנו לאחרונה כאויב אחרי שקנה חלק ממניות נובל אנרג'י במאגר תמר. "אינני חושש כלל מהמתקפה הזאת", אמר המבורגר, שחולצתו הלבנה זהרה בתאורה האולטרה־סגולה. "אני חושב שעשיתי עסקה מצוינת ורווחית, ואני מאוד גאה בה. בסופו של דבר עליי להסתכל על טובת החוסכים בחברה. צריך להניח כבר את סיפור הגז מאחורינו".

גבי לסט, יו"ר דלק אנרגיה, אמר דברים דומים.

"אני לא מבין מה מוחי הגז רוצים מאיתנו", תקף לסט. "אחרי שעברנו שבעת מדורי גיהינום, כשאנחנו באים להנפיק עוד אג"חים ולגייס עוד כסף זה מיד מעורר התנגדות. האנשים האלה יצאו למסע ונדטה נגדנו. חבר'ה, אנחנו ניצחנו ואתם הפסדתם, תשלימו עם זה ותנו לפתח את המאגרים".

אחר כך פגשתי את חיים כצמן, בעל השליטה בגזית גלוב. שאלתי אותו איך זה שכל הטייקונים והמיליונרים שהשקיעו בנדל"ן בחו"ל קרסו ונעלמו מהמפה, ורק הוא ממשיך לטוס במטוסו הפרטי. "שמע, אני יודע כמה זמן אני אשרוד? אני מעדיף שלא להתרברב. אחרי הכל, העולם הזה של נדל"ן הוא שביר מאוד". שאלתי אותו אם יש סיבה לדאוג, והוא אמר: "תמיד טוב לשמור על עירנות".

אז זינק אליי התעשיין צבי ימיני, יו"ר בית הספר לאמנות שנקר, ושאל: "מה אתה חושב על כל הבעיות שעושים לנו בתקשורת עם התמונה של איילת שקד?". תהיתי אם הם לא הביאו את הצרות על עצמם, ואמרתי: "אילו לא הייתם מצנזרים אותה, לא היו בעיות עם התקשורת". "נראה לך שרצינו לצנזר?", הוא ענה. "מי שפנה אלינו זה משרד המשפטים". אמרתי שעד כמה שהבנתי את הצד שלהם בפרשה, הם בכלל פעלו משיקולים פמיניסטיים ורצו להימנע מהחפצת נשים. "איזו החפצה, מה החפצה?" השיב ימיני, "אם הם לא היו לוחצים עלינו ולא היינו חוששים מתביעות, לא היינו מצנזרים כלום".

מוריס קאהן, יו"ר עמותת spaceIL, ניסה בכל כוחו לחלץ אותי מהביצה המקומית. "אל תביט על הצד האפל של הפוליטיקה", הוא אמר. השבתי שגם לירח יש צד אפל, אבל הוא המשיך: "רק מהיזמות תבוא התשובה לכל הבעיות. זה לא עניין של כסף, אלא עניין מוראלי. אתה יודע איזו גאווה תצמח במדינה אם נצליח במשימה?".