הגסיסה השקטה של גוש היורו

לפעמים, הדבר החשוב ביותר שקורה הוא זה שלא קורה או כפי שאמר פעם הבלש הספרותי שרלוק הולמס - "זה הכלב שלא נובח בחשכת הלילה". היעדר התגובה של הנציבות האירופית לאי־האכיפה של הסכם תנאי היציבות והצמיחה (SGP) של האיחוד בספרד ופורטוגל הוא בדיוק מקרה כזה.

לפי חוקי ה־SGP, הנציבות האירופית הייתה צריכה להטיל קנס על ספרד ופורטוגל, שחרגו מיעדי הגירעון התקציבי שנקבעו להן. אילו הקנס היה מוטל הוא היה סמלי בעיקרו, אבל הנציבות כנראה החליטה שסמליות היא לא סיבה מספיק טובה לעונש.

לא רק הנציבות האירופית שתקה. אירופה כולה נאלמה דום. אפילו גרמניה, כלב השמירה החשוב ביותר של מדיניות הצנע באיחוד האירופי, לא הגיבה. למעשה, לפי דיווחים שונים, שר האוצר הגרמני וולפגנג שויבלה שכנע כמה מהנציבים בבריסל לא להטיל את הקנס על ספרד ופורטוגל. העיתונות הכלכלית הגרמנית שלעתים קרובות מבקרת את הנציבות האירופית על רפיונה כמעט שלא התייחסה להחלטה.

לסלחנות תקציבית יש תקדים באיחוד האירופי. כל שלוש הכלכלות הגדולות בגוש היורו (צרפת, גרמניה ואיטליה), חרגו מיעד גירעון של 3% ב־2003. לקראת סופה של אותה שנה כבר היה ברור שצרפת וגרמניה (שאז סבלה משיעור אבטלה גבוה מאוד) לא יעמדו בהתחייבויות שלהן להפחתת הגירעון.

אלא שבניגוד להיום, הנציבות האירופית נבחה גם נבחה (אף שהיא לא ממש יכולה הייתה לנשוך) והציעה שינוי בהליכים שננקטים כלפי מדינות שחרגו מיעד הגירעון. השינויים הללו לא כללו קנסות והתמקדו בשלבים שקודמים לשימוש בענישה. שרי האוצר של מדינות האיחוד האירופי התנגדו לשינוי, בעיקר בשל סיבות פוליטיות.

אנגלה מרקל ומתאו רנצי, אתמול בנאפולי. מדינות האיחוד מתכופפות מול אינטרסים פנימיים | צילום: איי פי

העימות תפס כותרות בעמודי השער של העיתונים בכל אירופה ובמיוחד בגרמניה, שבה העיתונות, כמו האופוזיציה, הייתה להוטה להצליף בממשלתו של הקנצלר גרהרד שרדר על הכשלון ביישום מדיניות התקציב. ויכוח סוער התנהל על כללי התקציב ותפקידה של הנציבות באכיפתם. בקיצור, כל הכלבים לא רק נבחו, אלא ייללו.

הנציבות האירופית החליטה להמשיך בתוכניתה חרף ההתנגדות. בכך, היא שלחה מסר ברור בדבר המחויבות והרצינות שלה לאמנות האיחוד האירופי. למעשה, המחויבות הזו הייתה גדולה כל כך עד שלעיתים הנציבות אכפה חוקים שהיא לא בהכרח הסכימה איתם: נשיא הנציבות דאז רומנו פרודי לא היסס למתוח ביקורת על מה שהוא ראה כקשיחות מיותרת של הגוף שבראשו הוא עמד.

למרות הנחישות, האינטרסים הפוליטיים ניצחו ושרי האוצר של האיחוד הצליחו לסכל את השינוי שהציעה הנציבות להסכם תנאי היציבות והצמיחה.

במקום זאת הם קידמו רפורמה שבמסגרתה ה־SGP יביא בחשבון את התנאים הכלכליים של המדינות. הנציבות אישרה את המהלך ועשתה כמה שינויים נוספים מאז, כשבכל פעם היא מצהירה שה־SGP הפך "גמיש" ו"חכם" מאי פעם.

התוצאה היא שכיום ספרד ופורטוגל לא טורחות למלא אפילו אחר החוקים הגמישים והחכמים החדשים. הנציבות, שבראשה עומד כיום ז'אן קלוד יונקר, הייתה חלוקה לגבי אכיפתם, והתערבותו של שר האוצר הגרמני שויבלה, כך נראה, הייתה זו שהכריעה את הכף. כשמגיעים לאינטרסים פוליטיים, לא הרבה השתנה.

מה שמפתיע הוא שכיום יש לנציבות יותר כוח כדי להתגבר על התנגדות פוליטית מצד שרי האוצר. אחרי המשבר הכלכלי של 2008 אירופה החילה את "כלל הרוב ההפוך" שלפיו כל החלטה של הנציבות האירופית להטיל קנסות היא סופית, אלא אם שרי האוצר של האיחוד יצליחו לגייס רוב של שני שלישים מהנציבים נגדה. כאן שוכן ההבדל המהותי בין 2003 לימינו: המחויבות של הנציבות לאכוף את חוקי ה־SGP התפוגגה כלא הייתה.

השקט היחסי של הציבור והתקשורת מלמד שגם התמיכה הרחבה בחוקי התקציב הלכה באותה הדרך. ייתכן שלנוכח התקפות הטרור באירופה, ובמיוחד בגרמניה ובצרפת, הממשלות והאזרחים עסוקים יותר מדי בענייני ביטחון. פרישתה הצפויה של בריטניה מהאיחוד האירופי, הברקזיט, דורשת גם היא תשומת לב ושיעורי האבטלה הגבוהים ברבות מהמדינות באיחוד נתפסים כעניין דחוף יותר מחריגות מיעדי הגירעון התקציבי.

אבל הירידה בתמיכה בחוקי התקציב של האיחוד האירופי טומנת בחובה סיכונים גדולים. אם רכיבי המשילות של מוסדות האיחוד וגוש היורו לא נאכפים בחומרה, אין מה שיגרום למדינות לקדם רפורמות ולייצב את רמות החוב שלהן. נזיפות נרפות לא יעבדו. נראה כאילו המשבר והסכנה שהוא הביא לממשלות שקועות בחובות כבר נשכח.

הנציבות האירופית עדיין עובדת על תוכנית לאיחוד כלכלי ומוניטרי "אמיתי" של גוש היורו, לפחות באופן רשמי. אבל לנוכח החלטתה לא לאכוף את ה־SGP, נראה שהמאמצים הללו חסרי תוחלת. כעת ברור יותר מתמיד שמדינות האיחוד האירופי מעדיפות להתכופף בפני האינטרסים הפוליטיים הפנימיים שלהן מאשר למלא אחר החוקים המשותפים של האיחוד ולפעול לטובת הכלל.

הכותב הוא מנהל המרכז לחקר מדיניות אירופית בבריסל. פרוג'קט סינדיקט 2016. מיוחד לכלכליסט