צילום: איי אף פי
פצועי נפש
אנדרס אינייסטה הודה שסבל מחרדות משתקות והתמודד איתן. המהלך שלו חשוב אך הבעיה שכיחה הרבה יותר ממה שחושבים. עד 38% מהכדורגלנים סובלים מדיכאונות וחרדות. האם ההתאחדויות יכולות לטפל בהם כמו שצריך?
באביב 2009 זכה אנדרס אינייסטה בליגת האלופות עם קבוצתו ברצלונה, ובקיץ 2010 כבש את שער הניצחון לזכות נבחרת ספרד בגמר המונדיאל בדרום אפריקה. זו היתה שנת שיא בקריירה של הקשר, אבל גם שנה מאתגרת במיוחד. הוא היה פצוע ברגלו, ופפ גווארדיולה, מאמנו במועדון הקטלוני, אף אסר עליו לבעוט לעבר השער, אבל הבעיה האמיתית היתה בראש. "לא בדיוק דיכאון, גם לא מחלה, אלא חוסר נוחות. זה היה כאילו שום דבר לא בסדר", כתב אינייסטה.
קראו עוד בכלכליסט
לאחרונה יצא אינייסטה מהארון והודה בבעיות נפשיות בספרו "האמן — אנדרס אינייסטה". זהו צעד נדיר עבור כדורגלן ובטח כדורגלן כל כך בכיר, אלוף עולם ואירופה לשעבר עם נבחרת ספרד ואחד השחקנים החשובים ביותר באחת מקבוצות הכדורגל הגדולות בעולם, ברצלונה. גם חבריו לקבוצה לא ידעו על הבעיות שהוא סובל מהן. משהו, שעל פי התיאורים שלו, נשמע כמו חרדה. אולי דיכאון קליני.
"יש לנו מזל שאנחנו כדורגלנים; חשיפת הרגעים הקשים לא נועדה כדי שיגידו 'מסכן', ממש לא. רק שיש רגעים וקשיים בחיי כדורגלן כמו לכל אחד אחר", אמר אינייסטה לסיד לואו מ"הגרדיאן". "ככה הם חיים של אנשים. אני לא חושב שאני יוצא דופן. נדרש הרבה מבחינה מנטלית כדי להגיע לקבוצה הבוגרת ועוד יותר להישאר בה. ביליתי את כל חיי בברצלונה, אני חי תחת לחץ מגיל 12. אבל אתה נולד כדורגלן, רוצה להיות כזה, לא משנה בן כמה אתה".
אינייסטה איבד באותה שנה את חברו דניאל חארקה, שסבל מהתקף לב במחנה אימונים של קבוצתו, אספניול. אינייסטה לקח את זה קשה. כשכבש את שער הניצחון בגמר המונדיאל, שער שלפי אינייסטה שחרר אותו "מהמקום האפל", הוא חשף חולצה עם הכיתוב: "דני חארקה, תמיד איתנו". אינייסטה הודה שהוא לא יודע איפה הוא היה היום אם לא היה כובש את השער הזה. אינייסטה כתב שהרגיש "בנפילה חופשית" ושלמזלו פנה לרופאי המועדון כדי לקבל עזרה וטיפול ."כאשר אתה צריך עזרה, אתה חייב לחפש אותה", אמר אינייסטה. "יש מומחים, בשביל זה הם פה, אתה צריך להשתמש בהם".
קוקאין כקריאה לעזרה
אינייסטה שחקן נדיר אבל סבל מבעיה די שכיחה בקרב כדורגל, בעיה שמחמירה בגלל הסטיגמה. בתעשייה שבה התדמית קובעת פעמים רבות את המחיר והשכר שלך — חשיפת פגיעות כמו דיכאון יכולה לחסל קריירה. אבל זה לא אומר שהשחקנים לא סובלים מבעיות נפשיות. ג'יאנלואיג'י בופון, שגם כן חשף שסבל מדיכאון, ואינייסטה יכולים להרשות לעצמם לחשוף את עצמם ולעורר מודעות, אבל שחקנים פחות מוכרים עשויים לסבול בצורה נוראית ובשקט מבלי לגלות לאף אחד.
ג'ייק ליברמור מהאל סיטי הודה לאחרונה בראיון ל־BBC שהוא "שמח" שנתפס עם קוקאין בדמו, כי זה סייע לו להתגבר על דיכאון שהוא סבל ממנו לאחר מות בנו שנה קודם לכן במאי 2015. ההתאחדות לכדורגל חננה את הקשר "בגלל המצב הייחודי שלו", אך לדבריו עצם התפיסה סייע לו לחוש בהקלה. "כשאמרו לי שנתפסתי, זה היה יכול להיות הרחקה של שנים מהמשחק אבל לא היה לי אכפת לי", לדבריו.
בנו של ליברמור מת בסוף עונה מוצלחת של האל סיטי. לדבריו היעדר הקשר עם המועדון וחבריו לקבוצה הקשה עליו להתמודד. במקביל, הוא הרגיש שהוא צריך להיות "הסלע עבור כולם". כמו שחקנים רבים, בני 20 וקצת, הוא נהיה המפרנס הראשי של משפחתו הרחבה, שכמוהו סבלה מהטרגדיה.
"חשבתי שאני יכול להתמודד עם הכל. אמרתי לעצמי שאני חזק, אבל הייתי צריך עזרה. הסמים לא היו רלבנטיים. הם לא היו הבעיה. הייתי צריך שאנשים יבינו אותי. ולא עשיתי זאת". בעקבות השימוש בסמים ליברמור קיבל את הטיפול וגם את התמיכה מהמועדון, מהמאמן, מחבריו לקבוצה ומההנהלה. כיום הוא משחק בקבוצה בפרמיירליג אחרי שסייע לה לעלות לליגה העשירה בעולם — אבל הרבה סיפורי דיכאון בכדורגל נגמרו רע.
מודים ו"נענשים"
כך למשל המקרה של סבסטיאן דייסלר, אחד הכוכבים של באיירן מינכן, שפרש בגלל שסבל מדיכאון וחרדות. רוברט אנקה, שוער האנובר ונבחרת גרמניה, סבל מדיכאון והתאבד ב־2009. וגם מאמנים וכוכבי עבר כגון מרקו ואן באסטן שסבל מ"תשישות" ולכן פרש מתפקיד המאמן הראשי ב־2014, וראלף ראנגניק, כיום מנהל הכדורגל של רד בול, שפרש מאימון לכמה שנים בספטמבר 2011 בגלל "תסמונת התשישות הכרונית".
כל מקרה כזה מוביל יותר ויותר כדורגלנים לפנות לעזרה. 10 ימים לאחר התאבדותו של אנקה, שחקן סנט פאולי אנדראס בירמן פנה לטיפול בדיכאון בקליניקה מיוחדת. גם שחקן אנרגי קוטבוס מרטין פנין הודה במסיבת עיתונאים שהוא סובל מדיכאון. אלא שפנין לא מצא קבוצה בגרמניה אחרי ההודאה שלו עד שחתם ב־2015 בקמניצר מהליגות הנמוכות. בירמן גם סבל מתדמית בעייתית עד סוף הקריירה שלו בגיל צעיר יחסית. לאחרונה ג'ייסון מקטיר, מגן ליברפול ונבחרת אירלנד לשעבר, הודה שסבל מדיכאון קשה ושקל התאבדות לאחר פרישתו.
המודעות לבעיות הנפש בקרב כדורגלנים צריכה להיות גבוהה הרבה יותר. מחקר של איגוד שחקני הכדורגל הבינלאומי FIFPro מצביע על כך שתסמינים של בעיות נפשיות שכיחים יותר בקרב שחקני כדורגל בהווה ובעבר מאשר בקרב האוכלוסייה הכללית.
38% מ־607 הכדורגלנים שהשתתפו במחקר ו־35% מבין 219 השחקנים לשעבר שהשתתפו במחקר סובלים מתסמינים של דיכאון או חרדה. הפרעות נוספות שנמצאו הן הפרעות בשינה (23% ו־28%, בהתאמה), לחץ (15% ו־18%) ושימוש מופרז באלכוהול (9% ו־25%).
המחקר מראה כי שיעור החולים בדיכאון או בחרדה בקרב שחקנים בהווה ובעבר הוא גבוה לעומת קבוצות הניסוי שייצגו את האוכלוסייה הכללית, ואפילו לעומת ספורטאים מתחומים אחרים. לפי מחקרים מדעיים, שיעור הסובלים מדיכאון או מחרדה נע בין מ־13% כפי שדווח באוסטרליה ועד 17% בהולנד, בעוד שלפי מחקר משנת 2000 על ספורטאים אולימפיים בצרפת, השיעור עומד על 17%.
"אני מקווה שהמחקר הזה ומחקרים נוספים בעתיד יעודדו את ראשי הכדורגל ליצור אמצעי תמיכה כמו בדיקות בסיום הקריירה", אמר ד"ר וינסנט גוטנבארג' שערך את המחקר במרכז האקדמי לרפואה באמסטרדם. "ההתאחדויות אמורות לעזור במעבר לחיים אחרי הכדורגל ויעודדו את השחקנים אשר יידעו שיש סיוע לסובלים מבעיה זו שהיתה בעבר בגדר טאבו".
לחץ באור הזרקורים
מדוע הכדורגלנים סובלים מדיכאון ומחרדות יותר מהאוכלוסייה הכללית? מעברי עבודה תכופים, עזיבת קבוצות וקריירה קצרה ומלאת סיכונים בפציעות פיסיות ומחסלות קריירה יוצרים לחץ אדיר. גם החשיפה לאור הזרקורים והעובדה שאלפים, עשרות אלפים, מאות אלפים שופטים את עבודתך, לא תמיד עושה טוב לנפש האדם. עם זאת, המודעות לנושא נמוכה והמועדונים לא ממש יוצאים מגדרם כדי להקים סביבה תומכת לתשושי נפש. האם זו לא חובה מוסרית של ענף הכדורגל לדאוג לכדורגלנים הפגיעים ביותר שלו?
"אנחנו לא קדושים", אמר אינייסטה בראיון ל"גרדיאן", "אנשים רבים היו מתחלפים איתנו. לכל עבודה יש הקשיים שלה. בכל פעם שאבא שלי, בנאי במקצועו, עלה על גג, הוא עשוי היה ליפול. הוא לקח את הסיכון, הוא היה חייב. גם בנהיגת משאית ובכלל בכל עבודה יש סיכון. הכדורגלן יודע. הוא גדל עם לחץ, עם ביקורת, חייב להיות חזק. אני משוכנע כי יש רבים שלא היו מצליחים".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה