הפער הטכנולוגי של רשות המסים מסתיר את ההישגים

בכל שנה מחדש רשות המסים היא מהכוכבים הבולטים של דו"ח מבקר המדינה. כל טעות או רשלנות שלה עלולות לעלות למדינה מיליארדי שקלים, ותמיד ילווה אותן חוסר צדק: מי שמנצל את החורים ברשת הם העבריינים שמתחמנים את המערכת, בעוד האזרחים הצייתנים משלמים מס בלי לשאול שאלות. מה עוד שהטעויות של הרשות תמיד מעניינות, מתעסקות בכסף גדול, ועושות כותרות בתוך דו"ח ביקורת שרובו מתקשה להשיג את הקשב הציבורי.

המבקר פורס על פני כמעט 190 עמודים סוגיות שונות שבהן רשות המסים לא פועלת כשורה: פרצות מס כמו חברות ארנק שמאפשרות לבעלי הון להתחמק מתשלום מס, חוקים ישנים שלא עודכנו בעוד המציאות הכלכלית משתנה מהקצה אל הקצה, או סרבול של המערכת שגורם לחוסר יעילות ובזבוז משאבים.

אולם אם מסתכלים על השנה האחרונה לבדה, אי אפשר להתעלם מהעשייה הרחבה של רשות המסים: החל בתיקוני חקיקה נרחבים, דרך נוהל הגילוי מרצון בעילום שם שמאפשר לאנשים להסדיר את ההון הלא מדווח שלהם, וכלה בהסדרת העברת המידע בין ישראל למדינות אחרות. למעשה, יש מי שטוען שרשות המסים פועלת במספר רב מדי של חזיתות כדי לחזק את כוחה, ובסוף נמצא את עצמנו מול רשות מסים חזקה מדי.

בין הרשות למבקר מתנהל מעין משחק שבו כשהרשות סוגרת כמה חורים במסננת, המבקר מצביע על אלו שנפתחו. אין ספק שבביקורת יש שני ממצאים, שכבר מזמן אינם העיקר ואינם הכותרת, אבל אם רשות המסים היתה פותרת אותם, דו"ח המבקר היה קל יותר עבורה. הראשון הוא איחוד מהותי וממשי בין גופי הרשות השונים. האיחוד הרשמי אמנם היה ב־2004 אבל בפועל יש הפרדה ברורה בין מס הכנסה, המכס, מע"מ ומיסוי מקרקעין. העדר שיתוף הפעולה ביניהם עולה בכל דו"ח מבקר כגורם שמפריע לרשות לעמוד ביעדים.

הסוגיה השנייה שמושכת ביקורת פעם אחר פעם היא הטכנולוגיה. בכל דו"ח מעיר מבקר המדינה שטופס כלשהו מוגש רק בנייר — "עותק קשיח" — ולא באופן ממוחשב. זה לא רק מסרבל את חייהם של הציבור ופקידי השומה, אלא גם מונע מהרשות לבצע חיתוכים, ניתוחים ועיבודים על כל המידע שיש לה — ויש לה המון ממנו.

למעשה, רשות המסים היא הגוף שיודע עלינו הכי הרבה. ככל שהיא תטרח להצליב את המידע שברשותה, היא תוכל לאתר יותר בקלות וביעילות את מעלימי המס, ובמקביל להימנע מדרישה של עוד ועוד מידע פרטי עלינו. ואולי גם להוריד את מבקר המדינה מהגב שלה.