הסכנה האמיתית בכאוס הטראמפי

התגובה הרווחת למבול ההחלטות והצווים שיצאו מצד ממשל טראמפ הייתה חרדה. כך למשל בתחום הכלכלי החששות נגעו לאימוץ מדיניות סחר פרוטקציוניסטית. המקרה הכללי המדאיג ביותר היה הצו הנשיאותי שאסר על כניסתם למדינה של אזרחים משבע מדינות מוסלמיות. ואולם, החרדה שנובעת מצעדים ספציפיים שבהם הממשל נוקט, בין שמדובר בהטלת מכסים או באיסור כניסה לארה"ב, מסיחה את הדעת מבעיה מדאיגה בהרבה: מעבר מהתנהלות שניתן לצפות אותה לכזו המבוססת על ניצול שרירותי של כוח.

ירייה ברגל

הכלכלן אשוקה מודי ציין בצדק כי הגורם העיקרי לפחד ממדיניות הסחר של הממשל החדש אינו חקיקת חוקים פרוטקציוניסטיים נוספים אלא קעקוע של כל מסגרת חוקית ליחסים כלכליים בינלאומיים. בדומה, מאמר מערכת שפרסם ה"פייננשל טיימס" הביע חשש שהנסיגה של ארה"ב מהסכם הסחר הטרנס־פסיפי (TPP) לא תוליד הסכמי סחר חלופיים, אולי כאלו שסין במרכזם. אבל מכיוון שסין לא יכולה או לא רוצה לקחת על עצמה את התפקיד הזה, רוב הסיכויים שמערכת הסחר הבינלאומית שתתפתח תהיה משולחת רסן. המשפטן האמריקאי קאס סאנסטין נשען על תיאוריות של הכלכלן האוסטרי פרדריק האייק כדי להדגיש את החשיבות של חוקים צפויים, שלא נובעים ממניעים אישיים, כדי להגביל את כוחה של הזרוע המבצעת. סאנסטין כתב את המאמר עוד לפני השבעתו של דונלד טראמפ, והוא דיבר בעיקר על ההתנהגות הבריונית שהפגין הנשיא כלפי חברות מסוימות. הבעיה היא שהנזק שסאנסטין מייחס לאותן פעולות אד־הוק, הופך חמור בהרבה כשהוא מגיע ישירות מהחדר הסגלגל.  

הפגנה נגד טראמפ בשדה התעופה בדאלאס. הבנה אינסטינקטיבית של תורת המשחקים | צילום: איי אף פי

כלכלה יכולה ללמד לא מעט על החשיבות של השקיפות במוסדות ובתהליכי קבלת החלטות. מאמר נוסף שחיבר האייק, שמספק את אחד ההסברים הטובים ביותר לחשיבות של תמחור שקוף (transparent pricing), הוא במידה מסוימת גם שיר הלל למידע פתוח. הרי הכותרת של אותו מאמר היא "השימוש בידע בחברה". תחומים בכלכלה כמו תיאוריית חוזים או תכנון מכניזמים מראים כיצד הסכמים עם תוקף משפטי יכולים להשיב את היעילות שאובדת בשל העברת מידע לא מושלם. בדומה, מחקרים אמפיריים הצליחו להראות את השווי הכלכלי של אמון בין אזרחים ומוסדות.

כל אלה מראים מדוע מושג השרירותיות מפחיד יותר מאשר התוכן המסוים של כל צעד שרירותי ספציפי. הצהרה זו תקפה לא רק לגבי יחסי מסחר בינלאומיים או ענייני כלכלה מקומיים, אלא גם לגבי מצבן של הדמוקרטיות שלנו. לפיכך, ישנה חשיבות עצומה לשאלה האם הכאוס שאפיין את 10 הימים הראשונים של טראמפ בתפקיד היה אך ורק תוצאה של אי־כשירות ונסיון להספיק כמה שיותר בזמן קצר , או שמא הוא דווקא היה מכוון?

ההפסד הטקטי לא ישנה

ישנם ניתוחים טובים שמצביעים על כך שהנשיא החדש מאמין שאי היכולת של הזולת לצפות את מעשיו מעניקה לו יתרון טקטי. בדומה, יש שחושבים שהממשל שואף להשיג ניצחון תדמיתי בקרב בסיס התומכים שלו, שסולד מההפגנות בערים הגדולות. התיאוריות הללו עולות בקנה אחד עם מאמרים שגרסו שיצירת כאוס מסיבות טקטיות (או אפילו בשל אי־כשירות) היא דרכו של ממשל לירות לעצמו ברגל. יש שטוענים ששלטון החוק מגן על עצמו מטבעו. מדען המדינה ג'ונתן ברנסטין, למשל, טען שההתרחשויות סביב איסור הכניסה למהגרים שהטיל טראמפ מדגימה מדוע הבית הלבן לא יכול להשבית את הסוכנויות הפדרליות. ואולם, הניתוח הטקטי קצר הטווח עלול לפספס את הנקודה החשובה ביותר. גם אם הממשל אכן יספוג תבוסה טקטית, זה לא צריך להדאיג אותו אם הגברת השרירותיות היא יעד מודע שלו. מעשים ותגובות לא צפויים בנושאים מסוימים מאותת לכל האזרחים שהם נתונים בחסדי הקפריזות של המנהיגים יותר מכפי שהיו רגילים לכך. פתיחת מלחמה חוקתית על ידי אי־ציות להוראות בית המשפט, גם אם בצורה שולית וזמנית בלבד, מחלישה את שלטון החוק על ידי כך שהיא מגבילה את הציפיות שיש לאנשים לגבי האופן שבו יוכלו להסתמך עליו.

מרבית הסיכויים הם שהאנשים יתרגלו בסופו של דבר להתנהגות הלא יציבה של טראמפ. ניתוק החברה האמריקאית ממה שתיאוריית המשחקים מגדירה כמשחק מוכר המבוסס על נורמות מתפתחות שמאשרות את עצמן, לצורת קבלת החלטות לא קוהורנטית עשויה להתקבל בברכה אצל נשיא החדש. טראמפ שיבח לא פעם את היתרונות שבהיותו לא צפוי, ודי בכך כדי להראות שיש לו הבנה אינסטינקטיבית של תיאוריית המשחקים. אבל, זה מצביע גם על כך שאין לו הבנה של נקודה משמעותית יותר בתיאוריית המשחקים: התפקיד של הממשלה בעידוד חוקים ומוסכמות שמנחים את החברה והכלכלה לעבר תוצאות המיטיבות עם כולם.

לא צריך להיות כלכלנים כדי להבין את היתרונות של סדר מוכר וקל לחיזוי המבוסס על חוקים. אך אין זה אומר שכלכלנים צריכים להימנע מלהפיץ את הידע שלהם בנושא.