מבקר המדינה: הממונה על המשמעת בשירות המדינה ניהל קשר אישי עם הכפופה לו

דו''ח מבקר המדינה העוסק בנציבות שירות המדינה ועולם המשמעת, מתרכז ביחסים העכורים בין אגף החקירות לבין אגף המשמעת ובקשר "קרוב מדי" בין שני האישים המופקדים על המשמעת שלא פחות מ-230 אלף עובדים בשירות המדינה.

בנציבות פועלים שני אגפים המרכזים את הפעולות בתחום המשמעת: אגף המשמעת ואגף חקירות, שבשניהם יחד כ-30 עובדים.  

 הדו"ח מקדיש חלק לא מבוטל לקשר אישי בין עו"ד אסף רוזנברג, הממונה על משמעת בשירות המדינה לבין סגניתו והתובעת הראשית, עו"ד אילה הוניגמן. לפי הדו"ח, על אף שהשניים דיווחו על הקשר האישי ביניהם באוגוסט 2014, רוזנברג והוניגמן המשיכו לנהל את המשמעת של יותר מ-200 אלף עובדי המדינה יחד גם אחרי מרץ 2016.

בדו"ח נכתב כי "הטיפול במקרה זה נמשך זמן רב שאינו סביר". כמעט שנה לאחר הדיווח על קיום הקשר, נחתם הסדר זמני לטיפול בסוגיית ניגוד העניינים, ובהמשך לא יושמו החלטת המשנָה ליועמ"ש, שאחד משני העובדים יסיים את תפקידו באגף בטווח הזמן המיידי וכן החלטת היועץ המשפטי לממשלה, ולפיה אם העברת מי משני העובדים לתפקיד אחר בשירות המדינה לא תסתייע, ייאלץ אחד מהם לסיים את תפקידו באגף לאלתר.

משה דיין, נציב שירות המדינה | צילום: אוראל כהן

הדו''ח מתאר יחסים קשים ביותר בין רוזנברג לבין נתנאל לויט שכיהן כראש אגף החקירות. בין השאר, מפורטים בדו''ח מספר מקרים בהם לקח רוזנברג חלק פעיל בביצוע פעילות חקירתית – כגון שימוש בפוליגרף - ללא ידיעתו של לויט וללא סמכות. לויט מסר בתשובתו מפברואר 2017, כי רוזנברג "פועל בניגוד להוראות התקשי"ר בנוגע לפעילות מול המשרדים, ללא עדכון אגף החקירות ותוך התעלמות מקיומו".

גם הוניגמן הצליחה להסתכסך עם לויט, כאשר ביוני 2015 היא המליצה למשנה למנכ"ל משרד הביטחון לנזוף בעובד בכיר במשרד בגין עבירה של הטרדה מינית. בנובמבר 2015 לויט פנה אליה וטען כי אגף המשמעת לא פעל כנדרש, כיוון שלא עדכן את אגף החקירות, לא העביר אליו את התלונה לטיפול וביצע פעולות חקירה עצמאיות, בלי לשתף את אגף החקירות. הוניגמן השיבה כי "אגף המשמעת פעל באותו מקרה על פי שיקול דעתו וסבר כי אין מקום לפתוח בחקירה".

יותר משנתיים אחרי הדיווח, זומן רוזנברג לשימוע ובעקבות זאת הוא עתר לבית הדין לעבודה. בביקורת חמורה כותב המבקר "בינתיים, יישומו של ההסדר הזמני מתמשך פרק זמן שאינו סביר, גם לדעת היועץ המשפטי לממשלה, ולדברי משרד המשפטים, פעילותו של אגף המשמעת נפגעה פגיעה קשה". רוזנברג טען כי האחריות למציאת משרה חלופית היא של המדינה והיא לא הוצעה לו משרה חלופית, כמו כן, כי מיום הודעתו על קיום הקשר הופסקה הכפיפות ביניהם והוניגמן היתה כפופה לנציב עצמו.

בסוף שנת 2016 נמסרה הודעה כי יש כוונה לשקול את פיטוריו בעילה של אי-התאמה, והוא הוזמן לשימוע במסגרת הליך פיטורים, אולם לא פוטר עד היום.

עובדי בנק ישראל- מעל החוק

דו''ח המבקר מותח ביקורת קשה על כך ש-900 עובדי בנק ישראל הם היחידים במגזר הציבורי שאינם כפופים לחוק המשמעת. גם היוזמה של משרד המשפטים להכניס את תאגידים הציבורים אל תוך מסגרת משמעת של הנציבות, מחריגה את הבנק המרכזי.

המסגרת הנורמטיבית שעל בסיסה אמור בנק ישראל לטפל באירועי משמעת לוקה בחסר. היא אינה כוללת מנגנון לחקירת עבירות משמעת חמורות, והאפשרות להטיל עונשים חמורים מנזיפה והשעיית עובדים היא מוגבלת. זאת, אף על פי שהצורך בהסדרת הנושא עלה כבר לפני יותר משני עשורים, והממשלה אף החליטה להחיל על הבנק את חוק המשמעת לפני כעשור, אולם המהלך לא הושלם. לפיכך, "הכלים המצויים בידי הבנק כיום אינם מאפשרים טיפול ראוי ושלם" כותב המבקר.

הדו"ח מפרט איך בדיוק מצליח הבנק המרכזי להתחמק מלקבל על עצמו מסגרת משמעתית כמו כל שאר הגופים זה כבר 23 שנה. בדו"ח מ-2006 נכתב כי "הנהלת הבנק החליטה כבר בשנת 1994 לפעול להחלת חוק המשמעת, אך באוקטובר 2005 טרם הסתיים הטיפול". בניסיון האחרון נעצר על ידי המנכ''ל דאז יעקב דנון, שערב אישור הכפפת החוק אל עובדי הבנק, ביקש מיו''ר ועדת העבודה והרווחה של הכנסת להגיע להסכמות עם הוועד.

חזי כאלו, מנכ"ל בנק ישראל

עשר שנים אחרי כן, ממשיך המנכ''ל הנוכחי חזי כאלו לקיים מגעים עם הוועד בנושא (שבעבר הוכן לחתימה כהסכם קיבוצי), וכי בכוונת הנהלת הבנק להעלות נושא זה במשא ומתן הנוכחי שמתקיים עם הוועד. בנק ישראל מסר בסוף 2016 כי הוא "השקיע מאמצים רבים לגיבוש הסדר לטיפול בעבירות משמעת בבנק, הן בהחלת חוק המשמעת באופן חד צדדי והן במשא ומתן, אולם אלו כשלו".