אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
היתרון השחור של סטיבן כהן צילום: בלומברג

היתרון השחור של סטיבן כהן

בקרן הגידור האגדית של סטיבן כהן היו קודים: "יתרון לבן" למידע ציבורי; "יתרון שחור" למידע פנים איכותי. למשל, הדלפת תוצאות ניסוי בתרופה חדשה, שהניבה לקרן של כהן מאות מיליוני דולרים. הרשויות ידעו, אבל לא הצליחו לתפוס אותו. שילה קולהטקר צללה לחקירה שטלטלה את וול סטריט, כתבה על זה רב־מכר, ומספרת שהמשקיעים רק מחכים לרגע שבו יוכלו לחזור לתת לכהן לנהל להם את הכסף

04.05.2017, 14:53 | קרן צוריאל הררי

ביוני 2006 קיבל מת'יו מרטומה הצעה שקשה לסרב לה מ־SAC, קרן הגידור הגדולה ביותר באותם ימים, שנוהלה על ידי המיליארדר והמשקיע האגדי סטיבן כהן. הקרן של כהן כבר פעלה עד אז 14 שנה, ולא רק שלא הפסידה באף אחת מהן, אלא שמדי שנה הניבה תשואה פנטסטית של 30%–50%. כעת הקרן שלחה למרטומה חוזה מהחלומות: הוא ינהל 400 מיליון דולר בתחום הבריאות תמורת שכר שנתי של 200 אלף דולר, בונוס של 17% מהרווחים, ובונוס נוסף של 15% מהרווחים שכהן יעשה בכספו מרעיונות ההשקעה של מרטומה. ובנוסף: מענק חתימה של 2 מיליון דולר. כאמור, הצעה שאי אפשר לסרב לה.

קראו עוד בכלכליסט

מרטומה התחיל לעבוד והקדיש תשומת לב רבה לשתי חברות תרופות, אילן (Elan) ו-וויית' (Wyeth), שעשו ניסוי משותף בתרופה חדשה למחלת האלצהיימר. מרטומה סבר שלתרופה החדשה, שכונתה בקיצור באפי (Bapi), יש פוטנציאל להצלחה מסחרית עצומה, והחליט להשתמש בכל משאב אפשרי כדי ללמוד על התרופה והמחקר שמאחוריה. הדבר הטבעי לעשות באותם ימים היתה להתקשר ל"גרסון להרמן", חברה שהקימה רשת של מומחים בתעשיות שונות ובחברות ציבוריות. תמורת 1,000 דולר לשיחת טלפון ו־2,000 דולר לפגישה פנים אל פנים החברה שידכה בין המומחים לבין אנשי השקעות לשיחות רקע. בלי רשתות המומחים למשקיע כמו מרטומה היה סיכוי קלוש לדבר עם האנשים האלו. 

  , צילום: בלומברג, רויטרס צילום: בלומברג, רויטרס   , צילום: בלומברג, רויטרס

כמובן שלבכיר בחברה ציבורית אסור היה למסור מידע שאינו פומבי ונחשב מידע פנים. ואם בכל זאת נפלט לו משהו, למשקיע אסור לסחור על בסיס המידע. אבל בתעשיית הגידור של אותם ימים החוקים האלה היו בגדר המלצות דהויות. המשקיעים היו נחושים להשיג כל מידע שייתן להם יתרון ויעזור להם לעשות כסף, ולמרטומה זה הצליח בגדול: בעזרת רשת המומחים הוא נחת על פרופ' סידני גילמן, נוירולוג מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מישיגן ואחד מחוקרי האלצהיימר המובילים בעולם, שהיה מעורב בניסוי הבאפי. 

מייסד קרן הגידור SAC סטיבן כהן. שילם ב־2014 קנס של 1.8 מיליארד דולר - אבל מרוויח יותר מזה בשנה אחת, צילום: בלומברג מייסד קרן הגידור SAC סטיבן כהן. שילם ב־2014 קנס של 1.8 מיליארד דולר - אבל מרוויח יותר מזה בשנה אחת | צילום: בלומברג מייסד קרן הגידור SAC סטיבן כהן. שילם ב־2014 קנס של 1.8 מיליארד דולר - אבל מרוויח יותר מזה בשנה אחת, צילום: בלומברג

בחודשים שלאחר תחילת הניסוי יצר מרטומה קשר עם גילמן. הם שוחחו בטלפון, לעתים שעות בכל פעם, ונפגשו לקפה בכנסים רפואיים. הם דיברו על אלצהיימר ומדע אבל גם על נושאים פרטיים. מרטומה סיפר לגילמן על יחסיו עם אשתו, וכמה מאתגר להיות אב לשני ילדים קטנים. גילמן חשב שיחסי חברות כאלה אינם ראויים אבל לא הצליח להתנגד. מרטומה הזכיר לו את בנו ג'ף שהתאבד. באופן הדרגתי, ככל שיחסיהם הלכו והתהדקו, מרטומה החל לשאול שאלות ישירות יותר על מהלך הניסוי, תוצאות, תופעות לוואי, משמעותן. גילמן ידע שמרטומה שואל שאלות אסורות וחש אי נחת, אך לבסוף נשבר והתחיל לשתף אותו בפרטים סודיים מהניסוי.

גילמן השתדל לא לחשוב מה מרטומה עושה עם המידע הזה; מרטומה השתמש בו כדי לבנות פוזיציה עצומה באילן ו-וויית'. בשיא הקרן וסטיבן כהן באופן אישי החזיקו כמעט מיליארד דולר בשתי המניות. בקרן הגידור היה מי שהתנגד לקו שהוביל מרטומה, אך הוא התעקש שתוצאות הניסוי מצדיקות את הציפייה שלו שמחיר המניה יעלה מ־26 דולר ל־40–50 דולר. במסמך המלצת הקנייה שלו מרטומה ציין שרמת השכנוע שלו היא 9 מתוך 10. איך אדם יכול להיות בטוח בכמעט 100% באירוע שיתרחש בעתיד, לא כל שכן ביצוע של מניה? כל פרח בשוק ההון היה מריח את הפוטנציאל לשימוש בסחר פנים. אלא שכהן העניק למרטומה גיבוי מלא והמשיך לקנות את שתי המניות.

ב־15 ביולי 2008, שבועיים לפני הוועידה הבינלאומית השנתית לאלצהיימר, שהתכנסה בשיקגו, גילמן הוטס למעבדות של אילן שם נחשף לתוצאות הניסוי המלאות והחל לעבד אותן עם מדענים נוספים. התוצאות היו מעורבות. מצד אחד, על חלק מהחולים התרופה השפיעה לטובה. מצד שני, על חלק מהסימפטומים הגדלת מינון התרופה לא השפיעה, מה שמעיד על חוסר אפקטיביות. ובכל זאת, גילמן היה נרגש בגלל השיפור במצב חלק מהחולים, שעשוי להצדיק ניסוי נוסף (שלב 3) בתרופה. ואז הטלפון שלו צלצל: מרטומה על הקו. הוא שאל המון שאלות, גילמן השיב, ואז מרטומה אמר, "סיד, דוד שלי נפטר לפני כמה חודשים והייתי עסוק מכדי ללכת ללוויה. אני מרגיש ממש רע עם זה". משפחת הדוד התגוררה לא רחוק מגילמן. "אני אהיה שם בשבת. תהיה בסביבה? אשמח לקפוץ לבקר".

בשבת בשעה שתיים בצהריים מרטומה נכנס למשרדו של גילמן באוניברסיטת מישיגן. גילמן הציע לו ללכת לאכול צהריים, אבל מרטומה היה ענייני. "אני רוצה לראות את השקופיות של הכנס", ביקש. גילמן היסס אך לבסוף פתח את המצגת, עבר עם מרטומה על השקופיות והסביר את התוצאות. מרטומה הבין שגם אם מבחינה מדעית יש פה פריצת דרך, עבור המשקיעים התוצאות הן אכזבה שתרסק את מניות אילן ו-וויית'. כשגילמן סיים לעבור על המצגת, מרטומה נפרד ממנו ונסע לשדה התעופה.

ביתו של כהן בגריניץ ביתו של כהן בגריניץ', קונטיקט. משתרע על פני 3.5 דונם בנויים וכולל מגרש החלקה על הקרח ומגרש גולף פרטי ביתו של כהן בגריניץ

למחרת, ביום ראשון ב־9:45 בבוקר, הוא התקשר לכהן. הם שוחחו במשך 20 דקות. לאחר מכן מרטומה שלח לכהן מייל ובו פירוט אחזקתם במניות אילן ו־וויית', שהיתה שווה אז יותר ממיליארד דולר. כהן שלח מייל לסוחר שלו להיפטר מהמניות במהירות ובשקט. בתוך שבוע הקרן ותיק ההשקעות האישי של כהן התהפכו לגמרי: הם חיסלו את הפוזיציה בשתי המניות ואז עשו עליהן שורט. כשפורסמו תוצאות הניסוי בכנס בסוף יולי, ההתרגשות והציפייה של הקהילה המדעית ושל המשקיעים התרסקו יחד עם מניות אילן ו-וויית' שצנחו ביותר מ־30% בתוך יממה. אבל מרטומה וכהן היו רגועים. הם עשו 276 מיליון דולר.

במשך שלושה חודשים גילמן לא שמע מילה ממרטומה, ואז הוא נשבר ושלח לו מייל שבו ניסה להישמע עליז ולהתעניין בשלומו. מרטומה קבע איתו פגישה בוועידה רפואית דרך רשת המומחים ולבסוף ביטל אותה. הם מעולם לא נפגשו יותר.

הקודים והלחצים

 

מרטומה ומערכת היחסים שאותה רקם עם גילמן הם האירוע העיקרי בשורת מקרים שבהם עובדי קרן הגידור של סטיבן כהן הזיעו כדי להשיג מידע פנים, סחרו לפיו ועשו המון כסף. כולם מתוארים לפרטי פרטים, כמו סיפור בלשי עתיר תפניות והתפתחויות, בספר "Black Edge" שכתבה שילה קולהטקר, עיתונאית ב"ניו יורקר", עם עבר של אנליסטית בקרנות גידור. הספר זוכה להצלחה כבירה בארה"ב, וכיכב ברשימת רבי־המכר היוקרתית של "הניו יורק טיימס", ובצדק: אחרי שלוש שנות עבודה סיזיפית, שכללו סריקה של כל המידע המשפטי ואינספור שיחות רקע, קולהטקר מצמידה פנים, שמות, תאריכים לעבירה האמורפית של סחר פנים. התוצאה מרתקת.

קרנות גידור הן קרנות השקעה שמשתמשות באסטרטגיות מתוחכמות ויצירתיות כדי להרוויח עבור לקוחותיהן כסף ממצבי שוק מגוונים. למשל, כאשר אותה מניה נסחרת בשתי בורסות שונות, הקרנות ינצלו את פער המחירים ביניהן (שמכונה ארביטראז') כדי להרוויח. SAC עסקה לא מעט באסטרטגיית לונג־שורט, כלומר קנתה מניות שלהערכתה יעלו יותר מהשוק ומכרה בחסר מניות שלהערכתה עמדו לרדת. ברוח הדנ"א של כהן, הסוחרים ב־SAC היו אגרסיביים ועסקו לא אחת במסחר תזזיתי וקצר טווח. ואת זה הם עשו בסביבה מקלה יחסית: במשך עשורים קרנות הגידור נהנו מרגולציה פחותה יחסית לכלי השקעה אחרים, ובוואקום הזה קל למידע פנים לפרוח.

שמו של הספר לקוח מתוך שיטת סיווג מידע לא רשמית, פרי המצאתו של אנליסט ב־SAC, שאפשרה לאנשים בחברה לדבר על מידע פנים בלי לדבר על מידע פנים. "יתרון לבן" הוא מידע ציבורי שיש לכולם, כמו דו"ח כספי שפורסם. "יתרון אפור" הוא מידע לא ציבורי שהגיע לידי האנליסט, אבל לא ברור מה אפשר לעשות איתו. למשל, אם מנהל קשרי משקיעים אומר משהו כמו, "כן, המצב יותר חלש עכשיו". ו"יתרון שחור" הוא מידע שיכול להניע את מחיר המניה, כמו המספרים שיופיעו בתוצאות הרבעוניות. במילים אחרות, זה מידע פנים שיכול לסבך את הסוחרים בצרות. ולכן כולם ניסו להשיג "יתרון שחור", אבל אף אחד לא הצהיר עליו.

"הקודים האלה היו דבר ייחודי ל-SAC ומעולם לא נתקלתי בזה בקרן גידור אחרת", אומרת קולהטקר בראיון ל"כלכליסט". "כולם ידעו מה זה מידע פנים ולכן היה להם שם קוד לזה. מעולם לא היתה הנחיה ישירה בקרן שחייבה אנשים להשיג מידע פנים, אבל היו המון תמריצים לעשות את זה. הסוחרים האגרסיביים עשו הרבה כסף אם היו להם רעיונות השקעה טובים, כולם התחרו בכולם, והיו לחוצים להשיג את ההשקעה הטובה כדי להיות מתוגמלים על זה וכדי שסטיבן כהן יהיה מרוצה".

איזה מין טיפוס הוא?

"מאוד חכם, והאמת היא שכאיש עסקים, הערצתי אותו. הוא יזם שבנה את החברה שלו בעצמו משום דבר, וצפה הרבה שינויים בוול סטריט ובתעשיית הגידור, ואלה הישגים מדהימים. ברמה האישית הוא שנוי במחלוקת. יש אנשים שמאוד נאמנים לו, אבל יש גם הרבה אנשים שחשים שנהג בהם גרוע. הוא מאוד כועס אם מישהו טועה. אין לו סבלנות למי שמפסיד לו כסף, זה מעורר בו זעם, והוא מפטר בקלות, אז די פוחדים ממנו".

הכריש המשומר בפורמלין של האמן דמיאן הירסט שאותו רכש כהן תמורת 8 מיליון דולר. גם "החלום" של פיקאסו באוסף הכריש המשומר בפורמלין של האמן דמיאן הירסט שאותו רכש כהן תמורת 8 מיליון דולר. גם "החלום" של פיקאסו באוסף הכריש המשומר בפורמלין של האמן דמיאן הירסט שאותו רכש כהן תמורת 8 מיליון דולר. גם "החלום" של פיקאסו באוסף

דיברת איתו לצורך כתיבת הספר?

"לא. ניסיתי הרבה פעמים, נפגשתי עם אנשי התקשורת שלו, ופעם אחת נפגשתי איתו פנים אל פנים במכירה פומבית (הוא אמר לה, "אה, זו את" והתחמק משיחה עמה - קצ"ה). אבל האמת היא שידעתי שעורכי הדין שלו לא ייתנו לו לדבר איתי, זה היה סיכון גדול מדי בשבילו".

1.8 מיליארד דולר? כסף קטן

 

סטיבן כהן (59) גדל עם עוד שבעה אחים בגרייט־נק, פרבר אמיד של לונג איילנד שהיתה בו קהילה יהודית משגשגת. בילדותו היה אתלט מוכשר, שגילה בתיכון את תשוקתו לפוקר, והמשיך להרוויח במשחק הקלפים גם כשלמד בבית הספר למינהל עסקים וורטון (בסיוע ירושה שקיבלו הוריו). אחרי הלימודים הוא עבד בבית השקעות לא גדול בשם גרונטל, הפגין אינסטינקטים טובים, פעל מהר, ובתוך כמה שנים התקדם בחברה והרוויח מיליוני דולרים לשנה. ב־1981, כשהיה בן 25, הוא נישא לפטרישה, בחתונה צנועה. נולדו להם שני ילדים, אולם כהן היה מעורב בחיי העבודה שלו הרבה יותר מאשר בחיי משפחתו, והיחסים בין בני הזוג עלו על שרטון. תשע שנים לאחר נישואיהם הם התגרשו. עשורים מאוחר יותר, כשיחלו החקירות נגד כהן ו־SAC, פטרישה תבין שהוא הסתיר ממנה נכסים כשהתגרשו ושיכלה לקבל ממנו הרבה יותר, אולם תביעה שהגישה נגדו כשלה.

שילה קולטהקר: "כשקרן אחת מתחילה לחפש מידע פנים, כולם מרגישים לחץ לעשות אותו דבר", צילום: טוויטר שילה קולטהקר: "כשקרן אחת מתחילה לחפש מידע פנים, כולם מרגישים לחץ לעשות אותו דבר" | צילום: טוויטר שילה קולטהקר: "כשקרן אחת מתחילה לחפש מידע פנים, כולם מרגישים לחץ לעשות אותו דבר", צילום: טוויטר

ב־1992 הקים כהן את SAC, שנושאת את ראשי התיבות של שמו, ונישא לאלכס גרסייה. לשניים יש שבעה ילדים: ארבעה משותפים, שניים של כהן מנישואיו הראשונים ובנה של גרסייה מנישואיה הראשונים. המשפחה מתגוררת בקונטיקט באחוזה בת 56 דונם, ובתוכה 3.5 דונם בנויים, שכוללים מגרש כדורסל מקורה, בריכה עם כיפת זכוכית בגובה קומה וחצי, מגרש החלקה על הקרח בן 550 מ"ר, חדר עיסויים, חדר כושר ומסלול גולף קטן.

כהן בילה שעות ארוכות בעבודה מול 12 המסכים שעל שולחנו בקרן, שלידו, אגב, נהג גם לאכול ולהסתפר. על הקירות היו תלויות יצירות של אמנים כמו וורהול, ג'אקומטי וקונס, שהוערכו ביותר ממיליארד דולר. המפורסמות הן "החלום" של פיקסו ופסל הכריש המשומר בפורמלין של דמיאן הרסט. אין פלא שכהן הפך למטרה מפתה עבור הרשויות.

למי שעוקב אחרי התקשורת הפיננסית זה לא יהיה ספוילר, ועם האחרים הסליחה. שמונה שנים שבהן שלוש סוכנויות ממשלתיות אמריקאיות רבות־עוצמה - ה־FBI, רשות ני"ע (SEC) ומשרד המשפטים - הקצו עשרות אנשים, מהטובים שיש להן, למרדף אחרי כהן, הסתיימו בכמעט לא כלום. כאשר נפתחה החקירה בשנת 2008, המטרה היתה לתפוס את כהן ואת הקרן שלו, להוציא אותם מהשוק ולגרום להם לשלם מחיר יקר, כדי ששאר השחקנים בוול סטריט יראו וייראו. זה לא קרה. החקירות התקשו להניב אקדח מעשן. מרטומה התקשר לכהן הביתה? מי אמר שהוא ענה לטלפון? ואם הוא ענה, מי יודע על מה הם דיברו? ואם מרטומה מסר לו מידע פנים, מי אמר שכהן פעל בגללו? במשך עשרות שנים כהן יושב כל יום מול 12 מסכים, מקבל מידע מיותר מ־1,000 עובדים ומאינספור דו"חות כספיים, אנליזות וידיעות חדשותיות. איך אפשר לקבוע מה מכל אלה גורם לו לגבש החלטת השקעה?

במסגרת המאבק המשפטי שלהן בכהן, הרשויות האשימו אותו בכישלון בפיקוח על סוחרים כמו מרטומה, שברור שסחרו במידע פנים. זה נסגר בפשרה שתוכנה לא פורסם. הן תבעו את הקרן ואיימו לתבוע פלילית את כהן - וגם זה נגמר בפשרה, שבעקבותיה סגר כהן בשנת 2014 את הקרן למשקיעים חיצוניים ושילם קנס של 1.8 מיליארד דולר. מאז הוא מנהל רק את הונו האישי שעומד על 10 מיליארד דולר, והניב לו אשתקד רווחים של 2.5 מיליארד דולר, כך שהקנס, גדול ככל שיהיה, הוא פחות ממה שכהן מרוויח בשנה אחת, ובוודאי שאינו מרתיע בהשוואה לעונש מאסר שמצפה למי שסוחר במידע פנים.

"הציפייה הכללית היתה שיוגש כתב אישום נגד כהן", אומרת קולהטקר. "אבל בידי הרשויות לא היתה עדות שיכולה היתה לחבר אותו למקרי הסחר במידע פנים באופן חותך. וזו היתה אכזבה עבורן. לפחות הוא נאלץ לסגור את הקרן, וזה העביר מסר לקרנות גידור אחרות".

אבל ב־2018, לפי הסכם הפשרה, הוא יוכל לפתוח שוב קרן ולחזור לנהל כסף של אחרים. המשקיעים יחזרו אליו?

"שאלתי משקיעים והם אמרו שכן. בעיניי זה מזעזע, אבל אנשים חושבים שהוא יכול לעשות כסף וכנראה לא ממש אכפת להם. כפי שמישהו אמר לי, וול סטריט איננה מוסרית".

כוכבי הסדרה "Billions", שנכתבה בהשראת המרדף אחרי כהן. כיום הוא מנהל את הונו האישי וממרק את תדמיתו כוכבי הסדרה "Billions", שנכתבה בהשראת המרדף אחרי כהן. כיום הוא מנהל את הונו האישי וממרק את תדמיתו כוכבי הסדרה "Billions", שנכתבה בהשראת המרדף אחרי כהן. כיום הוא מנהל את הונו האישי וממרק את תדמיתו

זה רק חוסר מוסר או שזה גם כסף גדול והיעדר פיקוח?

"הכסף היווה מוטיבציה עצומה לאנשים. אבל התרבות הזאת לא אפיינה את כל וול סטריט, אלא רק חלק אחד מעולם קרנות הגידור, מסוגה של SAC. הדינמיקה היתה שכאשר קרן אחת מתחילה לחפש מידע פנים, כולם מרגישים לחץ לעשות אותו דבר. והתופעה הזאת באמת התפשטה בעידן הדה רגולציה בסוף כהונתו של הנשיא ג'ורג' וו. בוש, כשאמרו שוול סטריט יכולה לפקח על עצמה. והיא לא יכולה: זה לא מקרי שבועת סחר הפנים, הונאת המשכנתאות והמשבר הפיננסי והכלכלי של 2008 קרו כולם בסוף תקופה של דה רגולציה. הכסף כל כך גדול, שאנשים מרגישים ששווה להם לעבור את הגבול".

בממשל טראמפ שוב מדברים על הקלת הרגולציה.

"לדעתי, אנשים צריכים לזכור מה קרה בפעם הקודמת".

דרוש: אנליסט מקושר היטב

 

כדי להשיג מידע פנים, הסוחרים של כהן השתמשו ברשתות מגוונות. היו אנשים שכמו מרטומה השתמשו ברשתות היועצים המכובסות. אחרים השתמשו ברשתות החברים והקשרים שלהם. ב־SAC שכרו אנשים מבריקים בוגרי אוניברסיטאות עילית בגלל הקשרים שהם מביאים איתם. אחד העובדים התקבל כי הוא נהג לשכור בית קיץ בהמפטונס עם חבר שהוא סמנכ"ל כספים בחברה ציבורית. מייקל שטיינברג, מנהל התיקים ב־SAC שהתמחה בטכנולוגיה, נהג להנחות את הסוחרים שעבדו תחתיו: "תדבר עם אנשי הקשר, החברות, הבנקים והיועצים שלך ותמנף את הנטוורק של החברים שלך כדי להשיג מידע שנוכל לעשות ממנו כסף".

אחד מהם, ג'ון הורבת', היה שותף ברשת נוספת, מעין "מועדון קרב" של קבוצת סוחרים קטנה מכמה חברות השקעה, שחלקו ביניהם מידע. חוק מספר 1 של המועדון שלהם היה שלא מתנהלים במייל אלא בטלפון. לאחד החברים במועדון, ג'סי טורטורה, היה חבר, שסחר במידע שהוא קיבל מחבר אחר, עובד חברת המחשבים דל. הקרן שהעסיקה את טורטורה שילמה לחבר, בעקיפין דרך אשתו, 75 אלף דולר מדי שנה תמורת המידע. ובקיץ של 2008 המסר היה שהתוצאות הרבעוניות של דל עומדות להיות מאכזבות. הורבת' העביר את המידע לשטיינברג, שפתח פוזיציית שורט על דל ב־3 מיליון דולר.

אלא שבאותו יום הגיע המייל הקבוע מכהן, שבו הוא מפרט את הפוזיציות של הקרן ושל השקעותיו הפרטיות ומבקש מכולם הערות - וכהן, אישית, היה בלונג על דל. שטיינברג התלבט מה לעשות: אם יעדכן את כהן אבל יסתבר שהורבת' טועה, ההפסד יהיה כואב וכהן יזעם. אם הורבת' צודק, וכהן יפסיד כסף, לא כדאי להיות האנשים שידעו ולא הזהירו אותו. הורבת', נחוש לשכנע באיכות המידע שלו, כתב לשטיינברג: "יש לי אינדיקציה מיד שנייה ממישהו בחברה - זה הרבעון השלישי שקיבלתי את האינדיקציה הזו ממנו והיא הייתה טובה מאוד בשני הרבעונים הקודמים. הם אומרים שהרווח הגולמי יפספס ב־50–80 נקודות בסיס".

שטיינברג שלח את המייל לכהן, ודקות אחר כך כהן התחיל למכור. בתוך שעתיים הוא חיסל את כל הפוזיציה שלו, וכעבור 48 שעות, כשדל פרסמה את הדו"חות שלה והמניה איבדה 14%, התברר שנמנע מכהן הפסד של 1.5 מיליון דולר. הקבוצה של שטיינברג בקרן הרוויחה 1.4 מיליון דולר מהשורט על דל.

כשהרשויות קיבלו היתר מבית משפט לגשת למיילים של חלק מבעלי התפקידים ב-SAC, הם נתקלו במייל ההוא של הורבת', שמבטיח לשטיינברג שהמידע שלו אמין. הם מצאו עוד מיילים מרשיעים של שטיינברג, ובמרץ 2014 ה־FBI עצר אותו. מבחינה פיננסית, הוא היה דג קטן. אבל מבחינה אסטרטגית, הוא היה קרוב מאוד לכהן, והם קיוו שיסגיר אותו. אבל שטיינברג לא עשה זאת. הוא שמר אמונים לכהן, ובדצמבר 2013 בית המשפט קבע שהוא אשם בסחר על פי מידע פנים.

אלא ששנה מאוחר יותר, בתיק אחר שעסק במידע פנים בקרנות גידור, בית המשפט קבע תקדים: כדי לתבוע סוחר צריך להוכיח שהוא ידע מהי התועלת למדליף - והתועלת צריכה להיות מוחשית. חברות, או להיות חייב למישהו טובה אינם מספיקים. בעקבות הפסיקה, הפרקליטות ביטלה את האישומים נגד שטיינברג, הורבת' ואנשים נוספים.

השתיקה של מרטומה

כעת גם מרטומה משתמש בהלכה הזו כדי לנסות לקצר את תקופת המאסר שנגזרה עליו, תשע שנים. מרטומה הוא חידה גדולה: ה־FBI הציעה לו שוב ושוב כרטיס יציאה מהכלא אם יספר את כל מה שהוא יודע, במיוחד על כהן. הם רצו לדעת על מה הם דיברו באותו יום ראשון בבוקר, לאחר שמרטומה חזר מהביקור אצל גילמן. אבל מרטומה שתק. גם כשראה ששטיינברג נמצא אשם ועלול להישלח לכלא. גם כשפרופ' גילמן העיד נגדו. גם כשהיה ברור שצפוי לו מאסר ארוך. הוא לא הציל את עצמו ולא מסר את כהן.

"זו השאלה הגדולה והלא מוסברת, ואני לא יודעת למה מרטומה נהג כך", אומרת קולהטקר. "יש כמה תיאוריות. אנשים חשדו שמרטומה מפחד מכהן או שהוא קיבל ממנו

משהו בתמורה, אבל אין עדות לזה, וכמובן שהממשלה עוקבת מקרוב אחרי המצב הפיננסי של מרטומה ומשפחתו. הוא נשמע כמו אדם מאוד גאה, וייתכן שעבורו זה היה מן קוד של כבוד וחוסר יכולת להתמודד עם ההשפלה. אבל לא ברור מה התשובה".

מי ששילם את המחיר הוא גילמן, המדען: ברמה הרגשית, מרטומה השתמש בו ונעלם. מבחינה מקצועית, פרשיית סחר הפנים הרגה את הקריירה שלו, בשנות ה־70 לחייו. גילמן עזב את האוניברסיטה בטרם יפוטר. גופים מקצועיים שנהגו להעסיק אותו ניתקו קשר וכיום הוא משמש כרופא בהתנדבות. "תמיד יש סיכון כשאתה הופך לידידותי כלפי מישהו שאתה אמור לשמור ממנו מעט מרחק", אומרת קולהטקר. "אני חושבת שהקשר ביניהם מראה איך כסף ותאוות בצע משפיעים גם על אנשים שאינם עובדים בוול סטריט".

בין שהנשיא טראמפ יישם את ההבטחה שלו להחזיר לחתולים של וול סטריט את השמנת, שישמרו עליה בעצמם, ובין שלא, נראה שבסך הכל הפשע משתלם. סטיבן כהן (שדמותו שימשה כבר השראה לסדרה הפופולרית "Billions"), נותר אדם עשיר וחופשי, מנהל את הונו האישי, רוכש אמנות וממרק את תדמיתו. כשינסה לפתוח שוב קרן גידור בשנה הבאה, נדע אם הצליח.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות