הסטרואידים של הפייק ניוז

ארצות הברית אובססיבית למידע. מזויף או אמיתי, רשמי או מודלף, כתוב או מצולם. מידע על כל היבטיו מעסיק בימים אלה את האמריקאים ללא הפסקה.

באופן טבעי גם ועידת "כלכליסט" בניו יורק היתה רוויה בהתייחסויות לסוגיית המידע. דיוויד סייבל, מנכ"ל פירמת הפרסום האמריקאית Y&R, טען בוועידה שהחדשות המזויפות הן הנושא החשוב ביותר שעומד על סדר היום הנוכחי, וגלעד לוטן, סגן נשיא בבאזפיד (Buzzfeed), הצביע על ההבדל המהותי שבין מידע מזויף לפרופגנדה וביקש להקדיש תשומת לב רבה יותר גם למניפולציה של המידע.

ישראלי אולי לא יבין זאת, אבל לאמריקאים יש יראה טבעית מפני הממסד הנשיאותי שלהם, שמתבטאת, בין השאר, בכך שהם סומכים על האינפורמציה הרשמית שיוצאת מהבית הלבן. אחרי המפגש במטה "בלומברג" בניו יורק שאלתי את העיתונאי איתן ברונר אם הוא שותף לתחושה שלי, כצופה מן החוץ, שהמדיה האמריקאית עדיין לא יצאה מהשוק שספגה ב־9 בנובמבר. "זה נכון מאוד", הוא מודה מיד, "כל הדרך שבה היינו רגילים לסקר חדשות התערערה מן היסוד. בעבר, בכל פעם שמישהו בממשל סתר את עצמו זה היה סיפור חדשותי שנמשך ימים. היום יש לנו נשיא שסותר את עצמו כל יומיים וכנראה שאנחנו לא יודעים עדיין איך להתייחס לזה".

הבית הלבן, וושינגטון. לאמריקאים יש יראה טבעית מפני הממסד הנשיאותי | צילום: שאטרסטוק

אפשר להפנות את האצבע המאשימה אל הנטייה של הממשל הנוכחי לגלות גמישות לגבי האמת או לתפקודה של התקשורת, אולם סיפורים מזויפים הם בעצם חדשות ישנות. הפצת מידע שקרי על ידי מוסדות השלטון נפוצה ברמה זו או אחרת כבר אלפי שנים וטראמפ אינו הראשון לזהות את היתרון שבמידע מהונדס היטב.

העיסוק הנוכחי בחדשות מזויפות מסמן נקודת מפנה עבור חברות הטכנולוגיה. אם עד כה הרשת החברתית הגדולה בעולם ומנוע החיפוש הנפוץ בעולם יכלו להפריד בין האלגוריתמים הכל־יכולים שלהן ובין ההתרחשויות בעולם האמיתי, הרי שכעת מתגלה יותר ויותר הקשר בין השניים.

אדם סינגולדה, מייסד טאבולה, וג'ון סטיינברג, שעומד מאחורי הסטארט־אפ צ'דר, שהתארחו בוועידת "כלכליסט" בניו יורק, האשימו את פייסבוק בכך שהיא תורמת לבעיית החדשות המזויפות באמצעות העלמת מקורות המידע וביקשו מהציבור להיות אקטיבי יותר, הן בהתחקות אחר המידע והן בתגובות אליו. לעומתם טום גלוסר, מנכ"ל "רויטרס" לשעבר, הביע אופטימיות שדווקא חשיפת השקרים ברשת תגרור השלכות עבור השקרנים.

אנו נמצאים כעת בעיצומו של מה שמכונה "עידן המידע": תעשייה המבוססת על דיגיטליזציה של מידע, וחברה שבה תהליכים סוציו־אקונומיים מובלים על ידי ומתרחשים בגלל פיתוחים טכנולוגיים. פייסבוק אמנם אינה נושאת באחריות לחיבור הסיפורים המזויפים, אולם היא צינור ההפצה העיקרי שלהם ושיטת הפעולה הנוכחית שלה שכוללת גרירת רגליים והתנצלות לאחר מעשה גורמת יותר נזק מתועלת. סיפור מזויף שמופץ ברשת והופך לוויראלי קונה לו מאות מילוני מאמינים תוך מספר ימים, הפסקת הקידום ברשת החברתית או בתוצאות החיפוש אינה מוחקת את הנזק.

אנו מאפשרים לענקיות הטכנולוגיה לשלוט באופן שבו נצרוך את המידע ונחקור אותו, ואפילו בגישה שנקבל אליו, וזוכים בתמורה לנחות ולמהירות, בהנחה שהידע הזה הוא בעל ערך כמובן.

גוגל ופייסבוק לא מקדמות חדשות מזויפות במכוון, אולם כל עוד הן אינן נדרשות לכך על ידי המשתמשים, הן לא יצאו מגדרן על מנת להפנות משאבים וכסף לבעיה.