צילום: אוראל כהן
דבר העורכת
כל אחד והאולימפוס שלו
ביום שישי האחרון ישבתי על החול החם של אחד מחופי הים התיכון, רגליים במים וגב אל השבוע שחלף. בין נשימה לנשיפה שיחקתי עם עצמי במשחק האהוב על כל החופרים באשר הם: "מה יהיה אם". המשחק פשוט: מעלים תרחישים אפשריים עתידיים וחופרים עליהם בינך לבינך. האופטימיים יותר ישחקו ב"מה יהיה אם אזכה בלוטו", הפסימיים ישחקו ב"מה יהיה אם יפטרו אותי מהעבודה". אני אמנם אופטימית מטבעי, אך המציאות למדה אותי להיות קצת זהירה עם כל האופטימיות הזו.
***
אז שיחקתי בניחותא, ובעודי מביטה אל הגלים עלה התרחיש הבא: "מה יהיה אם אצטרך לעלות על סירה רעועה ולברוח ליוון". בשנייה העוקבת עלתה גם המחשבה: "זה לא תרחיש מאוד מופרך". אני בטוחה שלפני עשור, כשישב חפרן אחר בחומס שבסוריה ושיחק באותו משחק, גם הוא לא שיער בנפשו שהרגע שבו יהדק לגופו חגורת הצלה (שאין שום סיכוי שתציל אותו ברגע האמת) וינוס מפני הזוועה אל הלא נודע, יגיע.
***
בפעם האחרונה שהייתי ביוון טיפסתי על האולימפוס. הטיפוס דווקא לא היה קשה בכלל: ישנה דרך סלולה שלוקחת את המטפסים עד חצי הגובה ומשם ממשיכים ברגל במשך כשלוש שעות (חמש שעות לפדלאות). תחילת הטיפוס עוברת בינות יערות עבותים ונחלים זורמים. האוויר צלול וקריר והנופים הופכים יפים יותר ככל שמטפסים. קרוב לפסגה הצמחייה הופכת דלילה ונמוכה, עד שמופיעים הקרחונים. הפסגה סלעית ומשוננת, ומהווה תפאורה נאה למקום מושבם של אלים מיתולוגיים. אחרי כשעתיים וחצי טיפוס מגיעים לבקתת עץ, שמשמשת מקום לינה ללילה עבור המטפסים, בה עצרתי למרק חם ושיחות ערב עם מטפסים יווניים שגדשו את המקום.
בשנים האחרונות, מתרבים ה"אולימפוסים" ביוון: עבור המטפסים היוונים הטיפוס על ההר היה קלי קלות, אך דווקא הפרנסה היא אתגר בלתי צליח. עבור הפליטים שמגיעים אל החוף, כל יום הוא אתגר חדש, וההגעה אל הפסגה - בה ניתן להניח את מקל הנדודים ולנשום קצת אוויר - לא נראית באופק. במדור: "רק על עצמי לספר ידעתי: סלפי ב-9 תמונות", קוראי "מגזין כלכליסט - Digital" מקבלים הצצה לעולם הכאוטי שנמצא בהמשכו של הים בו טבלתי את רגלי, דרך מבטה של מתנדבת ישראלית, אשר כובשת את האולימפוס האישי והפרטי שלה בעבודה סיזיפית יומיומית.
***
אני לא הגעתי לפסגת האולימפוס: בלילה הייתה סופת שלגים שחסמה את הדרך אל הפסגה שהיתה כל כך קרובה אך כל כך בלתי מושגת. הסתפקתי בזריחה - מקפיאה אך מרהיבה - שעלתה מהים, בתיוג בפייסבוק "על האולימפוס 'עם' – זאוס והרה", ובחברי שהגיבו: "תרדי כבר מהאולימפוס" והעלו חיוך על שפתי.
וחשוב לא פחות: נהנתי מהדרך הפיזית והמחשבתית שעברתי. אולי פסגות לא נכבשות כל כך מהר, אבל גם במרחק כמה מאות מטרים מהן ניתן לנשום, לחייך ולקבל פרספקטיבה.
אנו נרגשים להעלות עבורכם את הגיליון הראשון של "מגזין כלכליסט – Digital", בתקווה שתהנו ממנו. זו תחילת הדרך, הצעד הראשון. הנופים יפים, הנהרות שוצפים, ואתם הקוראים – הגיבו ברשתות החברתיות, נהלו עימנו דיאלוג ונשמח ליצור עבורכם תכנים איכותיים, בועטים, מעניינים ומרעננים.
קריאה נעימה
אתי אפללו, עורכת "מגזין כלכליסט – Digital"
הפקה: הילה דביר. עריכה: עדי אהרוני. עורך אחראי: אמיר זיו. מעצב אחראי: אבנר הברפלד
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה