37% מהישראלים לא עוסקים בתחום שלמדו

בתחומי ההנדסה והחינוך ישנה התאמה של כ-35% בין תחום הלימודים לבין העיסוק בפועל ובתחום השירותים שכולל למשל לימודי תיירות 60% מהבוגרים לא עוסקים במקצוע.

מעבר לחוסר ההתאמה בין תחום הלימודים לבין העיסוק בפועל, יש חוסר התאמה ברמת ההשכלה של העובדים לבין הדרישות בשוק התעסוקה. כך, מספר העובדים בישראל שמועסקים במשרה שאינה תואמת את כישוריהם הוא מהגבוהים במדינות המפותחות. שליש מהישראלים הם Over-qualified לתפקיד אותו הם מבצעים ו-9% הם בעלי כישורים נמוכים מדי, כך לפי נתונים של ה-OECD. המשמעות היא שעובדים רבים בעלי השכלה אקדמית מבצעים בסופו של דבר עבודות שאינן תואמות את השכלתם.

סטודנטים במרכז הבינתחומי | צילום: רן יצחק

הסיבה העיקרית לשיעור הגבוה של העובדים שנחשבים "over-qualified" בישראל היא אינפלציה בתארים האקדמיים, טוען איתן רגב, חוקר במרכז טאוב. לדבריו, מאז שנות התשעים עם פתיחת המכללות יש אינפלציה של תארים. עם זאת , בענפי מסחר ושירותים שפונים לשוק המקומי כמו למשל עורכי דין, רואי חשבון ומנהלים המאופיינים בפריון נמוך, התשואה על ההשכלה לא גדלה. כלומר, ההשכלה לא מגדילה את הפריון ולא את השכר.

"במגזר העסקי, למעט בתעשיית ההייטק, שיעור ההשכלה במשק כל הזמן עולה אבל יותר ויותר אנשים נקלטים בעבודות שלא תואמות להשכלה שרכשו, ויותר מכך, מדובר במקצועות שלא דרושה עבורם השכלה אקדמית אך זו הפכה לדרישת סף לסינון מועמדים לעבודה", אומר גלעד ברנד, אשר חקר את הנושא במרכז טאוב.

המחיר שמשלמים על חוסר ההלימה הזה בין ההשכלה וההכשרה האקדמית לבין שוק התעסוקה הוא כפול. מצד אחד העובדים עצמם משקיעים זמן וכסף ברכישת השכלה גבוהה שלא משפרת את מצבם בשוק התעסוקה או את שכרם -אי השיוויון ופערי השכר גדלים - ומצד שני נוצר שוק דואלי שלא יכול לתקן את עצמו. "שוק העבודה הישראלי הפך למאוד דואלי. יש שתי כלכלות עיקריות: אנשי שירותים בפריון נמוך שפונים בעיקר למשק המקומי ואנשים בתחומים בפריון גבוה בעיקר בהייטק שם יש הלימה בין הלימודים וההכשרה לבין ההעסקה ושם התארים כן הגדילו את הפריון והשכר. יש פחות מעבר בין הסקטורים האלה וזה אומר שאם הכשרנו מעט מדי מהנדסים ויותר מדי עורכי דין – השוק לא יתקן את עצמו. למעשה, זה מגדיל פי כמה את החשיבות של תכנון הוליסטי של שוק העבודה וההון האנושי כי לחוסר ההלימה יש מחיר מאוד גבוה והגישה שלפיה שוק העבודה יידע לתקן את עצמו פשוט לא נכונה", אומר רגב.

ההרכב של ההון האנושי מאוד השתנה בישראל משנות ה-90 כשפתחו את כל המכללות ואחד הדברים הבולטים הוא שחלקם היחסי של הסטודנטים למנהל עסקים ומשפטים הכפיל את עצמו. גם שיעור המהנדסים עלה ומה שהצטמק זה מדעי הרוח. לדוגמא, במכללות פרטיות בקמפוסים החרדים 50% לומדים משפטים ו-43% שלומדים מנהל עסקים. "נכון שיש היום פחות ביקוש בשוק למדעי הרוח אבל זה שאנשים שלומדים משפטים מוצאים בזה עבודה לא אומר שזה מה שהשוק צריך. אם זה מה שהשוק היה צריך היינו רואים את המגמה הזאת בכל העולם", אומר רגב.

למעשה, מחקר שבדק את פערי הפריון בין ישראל ל-OECD מצא שכמעט 30% מהפער מוסברים בעקבות הגודל של ענף השירותים העסקיים שכולל גם מאבטחים ועובדי קבלן אך החלק הארי שלו הוא עובדים במיומנות גבוהה כמו עורכי דין, מנהלים, כלכלנים ורואי חשבון. בישראל הענף הזה מהווה כמעט מרבע כוח האדם במגזר העסקי כאשר ב-OECD מדובר בשמינית. "מדובר במקצועות שלא מגדילים את העוגה. כלומר, למרות שזה ענף שמאופיין בפריון עבודה גבוה הוא לא מגדיל את התוצר. יש פה שמינית עודפת של אנשים שהולכים למקצועות האלה", אומר רגב.