מובילים בהייטק, נכשלים בחינוך

אם היו שואלים אתכם מה הם שני התחומים בהם המוח הישראלי אמור להוביל – אין לי ספק שבשליפה מהמותן רובכם הייתם אומרים חינוך וסטארטאפים. בעוד שבשטח הסטארטאפים ללא ספק אנחנו מובילים את הטבלה העולמית (מישהו אמר סטארטאפ ניישן?) הרי בתחום החינוך, גם בטבלאות ההישגים הפרו-ישראליות ביותר, אנחנו נמצאים במקום טוב באמצע.

לכאורה סוג של פרדוקס שהרי את הסטארטאפים מרכיבים ומוליכים ישראלים שצמחו מתוך מערכת החינוך הישראלית – אבל כאשר מנתחים לעומק את שני התחומים מבינים שבעוד שהסטארטאפים הישראלים מורכבים מה"חוצפה" הישראלית הידועה, מהחשיבה הישראלית ומיכולת ההתמדה, הרי בתחום החינוך אנחנו - בשל סיבות היסטוריות אלו ואחרות - עדיין מדשדשים בתחתית הטבלה.

שיטות החינוך הישראליות שפעם נחשבו למתקדמות וחדשניות נשארו הרחק מאחור כאשר רבות ממדינות העולם מראות לנו בעיקר אבק, עם שיטות לימוד מגוונות שמשלבות טכנולוגיה עשירה עם פדגוגיה מותאמת ומאפשרות לתלמידים כבר מגיל הגן להנות מעושר תרבותי ולימודי שאנחנו יכולים רק לחלום עליו. מרבים לתת דוגמאות ממדינות כגון פינלנד - אבל גם במדינה ״שמרנית״ כמו אנגליה החיים של המורים נעשו קלים הרבה יותר עם התפתחות תחום הטכנולוגיות בחינוך - תחום האדטק (EdTech).

לא כל פתרונות האדטק קיימים כדי לשנות מהותית את הפדגוגיה - חלקם מכוונים לעשות את חיי המורה קלים הרבה יותר על ידי הפנית משימות רוטיניות למערכת ממוחשבת שיודעת לעשות את ההפעילות השיגרתית, ולפנות את המורה למה שאדם יודע לעשות. לדוגמה, במקום לבזבז זמן רב על בדיקת עבודות ומשימות של התלמידים בבתי הספר, רבים ממוסדות הלימוד באנגליה מתחברים למערכות אוטומטיות שמחליפות את העבודה הסיזיפית של המורים בבדיקה טכנית של חיבורים ועבודות, וחשוב הרבה יותר, מעניקות את הזמן הדרוש למורה למה שבאמת נחוץ – היחס האישי לכל תלמיד.

צריך להבין, זה לא שבארץ אין התקדמות בסינרגיה בין החינוך ובין הטכנולוגיה - אך ישנה הסכמה גורפת של תחושת חוסר שביעות רצון. לחוסר שביעות הרצון שאנחנו מרגישים בארץ בין הפוטנצאל לבין היישום בפועל יש על מה להתבסס. בשונה מארצות אחרות - קצב ההטמעה של חדשנות טכנולוגית בחינוך בישראל נמוך משמעותית ממדינות אחרות. ברצוני להציע שאחת הסיבות המרכזיות לכך נעוצה בעובדה שבמדינת ישראל רוב הכסף המופנה לחינוך הינו ממשלתי או מגופים פילנטרופיים ללא כוונת רווח.

זה הזמן להכניס למשוואה את המגזר העסקי והחדשני. ההתעניינות העולמית והגידול בהזדמנויות העסקיות מביא היום יותר ויותר יזמים לתחום האדטק. אגב, לא מדובר רק באנשים אידיאלסטים שמוליכים את אותם טארטאפים – אלא גם ובעיקר על יזמים שחשים במגמה העולמית ורואים את האור בקצה המנהרה ומבינים את האפשרויות העיסקיות (בנוסף לערכיות) הגלומות באקזיט דווקא בתחום החינוך.

זו הזדמנות לאומית. נכון, צריך לזכור, תחום החינוך הוא אחד התחומים השמרניים ביותר - תחום שההתקדמות בו במהלך המאה ה-20 הייתה איטית במיוחד יחסית לתחומים אחרים. אלא שכיום, כאשר בעולם מחלחלת ההבנה שמדובר בתחום שעובר שינוי משמעותי - ישראל חייבת להבין שכדי להיות בשורה הראשונה של ההישגיות והמצויינות בחינוך בעולם היא חייבת לעודד השקעות וסיוע בסטארטאפים טכנולוגיים חינוכיים. גם היזמים הפונים לתחום זה צריכים להבין שמדובר כאן בתחום עם אפשרויות כמעט בלתי מוגבלות וכאשר נצרף את המשתנה השלישי למשוואה - אוכלוסיית התלמידים והמורים בישראל נקבל כאן WIN WIN  – מצב בו כולם מנצחים בדרך בדרך להמשך שגשוג וצמיחה של ההון האנושי.

הכותב, יקיר דיין, הוא מייסד אדטק ישראל