תקציב המשטרה לא צריך לעבור לידיים פוליטיות

1. הצעת החוק של ח"כ דוד אמסלם (ליכוד) להוציא את ניהול התקציב מידי המשטרה ולהעבירו למשרד לביטחון פנים היא יוזמה מקוממת. כיום המפכ"ל הוא האחראי על תקציב המשטרה, גם אם הגמישות בו מוגבלת, וההצעה של אמסלם נועדה להפקיע ממנו את הכוח הזה ולהעבירו לאיש פוליטי. תקציב המשטרה, בניגוד לשאר התקציבים המשלתיים, אינו יכול להיות מנוהל על ידי שר, מפני שהמשטרה היא הגוף היחיד שבסמכותו ליזום חקירה פלילית נגד נבחרי ציבור וגם לקיים את אותן חקירות. גם בג''ץ קבע כי בעייתי להעביר את ניהול התקציב לפוליטיקאי.

על כל פנים הגמישות שיש למפכ"ל בחלוקת תקציב המשטרה היא נמוכה ביותר. התקציב, שעמד השנה על כ־12 מיליארד שקל, 50% ממנו הולכים על שכר, 23% על גמלאות, ו־15% מיועדים לקניות. כלומר יכולת ההשפעה של המפכ"ל היא בשוליים, בדגשים, בסדר העדיפויות. המפכ''ל מכריע על פחות מ־1 מיליארד שקל. הוא יכול למשל להחליט להפנות משאבים רבים יותר למלחמה בשחיתות השלטונית, להתעצמות טכנולוגית, למלחמה בארגוני הפשע או בתאונות הדרכים. כמו כן, כמו בכל משרד ממשלתי, בתוך משטרת ישראל יושב חשב מטעם אגף החשב הכללי באוצר, אשר מפקח על ניהול התקציב.

המפכ"ל רוני אלשיך | צילום: אלכס קולומויסקי

2. אם איש פוליטי "ישב על השאלטר", מתחזק החשש למשל שנושא השחיתות השלטונית לא יקבל את התקציב הראוי לו. "המשטרה פועלת באופן לא לגיטימי להפיל ראש ממשלה"; "למחלקת החקירות יש מוטיבציות שלא מתקבלות על הדעת"; "המשטרה יצאה לציד וחייבת לחזור עם משהו"; "מה שמדאיג אותי זו כל החקירה הזו, אם רוצים להחליף ראש ממשלה מחליפים באמצעות הקלפי" – אלו הן רק חלק מהתבטאויות שהשמיע בחודשים האחרונים ח''כ אמסלם נגד משטרת ישראל, וליתר דיוק, מאז החלה המשטרה לחקור את ראש הממשלה בנימין נתניהו.

על רקע זאת ברור למדי מה הניע את אמסלם ליזום את הצעת החוק שתעלה לדיון היום בוועדת שרים לענייני חקיקה. בתחילת השנה יזם אמסלם הצעת חוק אחרת: לאסור על חקירת ראש ממשלה מכהן. אז נטען כי הצעתו של אמסלם היתה על דעתו האישית, והיא נפלה. כעת מגיעה יוזמתו לשלוט במשטרה באמצעות תקציבה.

המפכ''ל רוני אלשיך התבטא בחריפות נגד הצעת החוק של אמסלם, והסביר מדוע ההצעה היא לא פחות מ"אנטי־חוקתית" ומיועדת "לשנות את החוק באופן כזה שיקשה על שומרי הסף לשמור על החוק והסדר".

3. אלא שיש קול אחד שטרם נשמע בנושא זה, קולו של השר לביטחון פנים גלעד ארדן. הייתכן שלפוליטקאי הדעתן ביותר בממשלה, שמרבה להתבטא בתקשורת, אין מה לומר בנדון?

ארדן מסונדל. בהנחה שהוא מתנגד להצעה של אמסלם, הוא לא יכול לצאת נגדה בשל המחיר הפוליטי־מפלגתי שהוא עלול לשלם בגינה. התבטאות פומבית גם יכולה לסבך אותו מול נתניהו, שבאופן רשמי לא קשור להצעתו של אמסלם (גם הפעם).

אך ארדן עדיין מייצג את החלק ה"ממלכתי" של הליכוד, החלק שמעונין לשמור על החוק, על המוסדות הדמוקרטיים ועל שומרי הסף בישראל, ובעיקר על ערכי הליכוד של בגין.