פרשת גניבת מרשם האוכלוסין: שנת מאסר למורשע האחרון

בית משפט השלום בתל אביב גזר היום (ד') עונש של שנת מאסר בפועל וקנס כספי של 100 אלף שקל על שלום ביליק, שהורשע על פי הודאתו בגניבת מרשם האוכלוסין של מדינת ישראל – תוכנת "האגרון".

ביליק, שהיה אמון על הטיפול והתחזוקה השוטפת של מאגרי המידע במשרד הרווחה הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות של הוצאת מסמכים ממשמורת חוקית, הפרת סודיות, פגיעה בפרטיות והחזקת מאגר מידע שלא כדין.

במסגרת פרשת גניבת מאגר אגרון הוגש במאי 2012 כתב אישום נגד חמישה נאשמים נוספים פרט לביליק, שכבר הורשעו ונידונו לעונשים שונים.

על פי כתב האישום שפורסם לראשונה ב"כלכליסט", השישה גנבו והפיצו את מרשם האוכלוסין ברשת האינטרנט. בכתב האישום נטען כי ביליק, שעבד במשרד הרווחה תפעל את מאגר מרשם האוכלוסין כפי שנמסר על פי דין ממשרד הפנים למשרד הרווחה. משלב מסוים, ביליק החל להעתיק לרשותו את המאגר, כמו גם את העדכונים התקופתיים למרשם כפי שקיבל במסגרת תפקידו.

במהלך השנים 2005-2006 ביליק יצר בביתו העתק של המאגר אותו תפעל במשרד הרווחה. בשלב מסוים הופסקה העסקתו והוא סיפק עבודות פרטיות בתחום המחשוב. בעת הענקת שירותי מחשוב לעמותה חרדית בירושלים, הוא התקין, כך נטען, את מאגר מרשם האוכלוסין במחשבי העמותה.

עוד תואר בכתב האישום כי ביליק הציג לאברהם אדם, איש העמותה, את מאגר המרשם והוא השתמש בו והעביר העתק ליוסף ויטמן, מתנדב בעמותה, שמכר העתק מן המאגר לחיים אהרון, איש מחשבים עצמאי.

חיים אהרון, שקיבל לידיו ממקורות שונים עוד מאגרי מידע רבים, מיזג לתוך העתק מרשם האוכלוסין גם את העתק פנקס הבוחרים לכנסת ה-17 מפברואר 2006, וכן מיזג נתונים מעוד כ-11 מאגרי מידע שהחזיק והעשיר בכך את המאגר בנתונים נוספים. המאגר המשופר, כך תואר בכתב האישום, נמכר למספר אנשים וכן נמסר למכרו של אהרון, משה מושקוביץ, תוכניתן מחשבים ששיכלל את המאגר אף יותר וקרא למוצר שערך "אגרון". התוכנה "אגרון" נמכרה למכרים שונים שלו עד שהגיעה לידי מאיר ליוור, צעיר בעל ידע בתחום המחשבים שהעלה אותה לאינטרנט במספר אתרים שונים בחו"ל, תחת השם "ארי (aRi).

מעבר לאישומים הללו נאשם ביליק באישום חמור נוסף ולפיו הוא הוציא מאגרי מידע שנוגעים למאומצים, ומהם ניתן להגיע לזהות ההורים הביולוגיים, זהות נשים שנפתח בעניינן הליך מסירת קטין לאימוץ ועוד.

כעת, עם מתן גזר דינו של ביליק, מסתיימת למעשה הפרשה. הסדר הטיעון בעניינו לא כלל את רכיב העונש. בפרקליטות, שיוצגה בפרשה על ידי עוה"ד ד"ר חיים ויסמונסקי, אסף שביט ויוני חדד, טענו כי העבירות שביצע ביליק מגלמות פגיעה בפרטיות בהיקף נרחב שלה נלוות השלכות חמורות על הגנת המידע האישי של אזרחי מדינת ישראל. וכן השלכות כלכליות, פליליות וביטחוניות ישירות ועקיפות.

מנגד, סנגורו של ביליק, עו"ד יורם אבירם, טען שיש להקל בעונשו. לדבריו, הוא ביצע את המעשים בתום לב כשבניגוד ליתר הנאשמים הוא היחיד שלא הפיק רווח כלכלי או אישי ממעשיו. מכך, נטען, ניתן ללמוד כי ביצע את המעשה בתום לב, מתוך טיפשות.

השופטת הדסה נאור כתבה בגזר הדין כי ראוי היה להטיל על ביליק עונש חמור באופן ניכר מזה שהוטל עליו. על פי קביעתה ראוי היה לגזור עונש מאסר של 25 חודשים. יחד עם זאת, לאור הידרדרות ניכרת במצבו הרפואי במהלך המשפט ובשל חלוף הזמן מביצוע העבירות היא קבעה שניתן להסתפק בעונש אסר של שנה, מאסר על תנאי וקנס כספי של 100 אלף שקל.

הרשות להגנת הפרטיות (רמו"ט) חקרה את הפרשה שבעקבותיה הוגשו כתבי האישום.