פגיעה בקטינים חסרי ישע: מהו הדין הפלילי?

פגיעה בקטינים חסרי ישע הפכה לצערנו לחלק מהנוף התקשורתי, כאשר מקרים רבים בהם מתוארת פגיעה והתעללות אכזרית כלפי קטינים ואף כלפי קשישים סיעודיים נחשפים ומזעזעים את כולנו. חוסר יכולתם של חסרי הישע להגיב ולהתגונן מפני תקיפות אלו, מעצימות במקרים רבים את אופי התקיפה ותדירותה.

בעבור הציבור הרחב, בני משפחתו של הקורבן וכמובן מוסדות המדינה, מקרים אלו מהווים פגיעה חמורה בערכים החברתיים להם אנו שואפים כחברה. בתקיפה של חסר ישע נפגעים ערכים הנוגעים לשמירת גופו של אדם, כבודו האישי וזכותו לחיים שלווים והטיב בית המשפט העליון להתייחס לסוגיה חשובה זו הנוגעת לנושא ההתעללות הפיזית בקטינים בכך שטען ש"התעללות פיזית יכולה להיווצר כתוצאה ממעשה אקטיבי או מהזנחה העלולים לגרום נזק, סבל נפשי או פיזי ומתאפיינים באכזריות, הטלת אימה או השפלה".

מקרים אלימות הנוגעים לקטינים חסרי ישע מעלים באופן טבעי רגשי חמלה ואמפתיה וזאת בשל היותם חלשים וכאלו הזקוקים, יותר מאחרים, להגנה. על מנת להבין מדוע קטינים חסרי ישע נחשבים לפגיעים יותר, ניתן להתייחס להגדרה מהי אוכלוסיה חסרת ישע כשזו, בשל גילה, מחלתה או כל ליקוי פיזי, נפשי או שכלי אינה מסוגלת ויכולה לדאוג לצרכיה ולבטחונה האישי ומתוך כך זקוקה לליווי צמוד של בני משפחה ואנשי מקצוע.

עו"ד דלית אלעד

עונש מאסר

על פי חוק העונשין מי שנאשם והורשע בתקיפה של קטין או חסר ישע צפוי לעונש מאסר של חמש עד תשע שנים. לחשיבות הרבה בגילוי ודיווח על פגיעה בקטין חסר ישע ישנה התייחסות בחוק העונשין ובה מוטלת על כל אזרח חובת דיווח למשטרה או לעובדים הסוציאליים. אי דיווח על פגיעה בחסרי ישע יכולה להביא למאסר של עד שלושה חודשים. במקרים בהם הימנעות מדיווח נעשית על ידי נושאי תפקידים, דוגמת רופאים, אחיות, עובדים סוציאליים, אנשי חינוך ועוד, הדבר עלול להביא לעונש כפול של עד חצי שנת מאסר.

במקרים בהם קיים חשד לפגיעה בקטין חסר ישע מובאים בפני שופטי בית המשפט מכלול רחב של ראיות ונסיבות וזאת על מנת להבין לעומק כל מקרה ומקרה. בתי המשפט בישראל דורשים לדעת ולהכיר מקרוב אודות תדירות מקרי הפגיעה בחסרי הישע, לאורך כמה זמן נעשו וכמה זמן בכל פעם, מהו סוג המגע או האמצעים שננקטו כנגד חסרי הישע תוך בחינת מידת הכוח והעוצמה, בחינת שיטתיות השימוש בכוח ובאופן כללי בחינת המקרה וחריגותו מהנורמות החברתיות המקובלות והידועות.

הרגישות הרבה הקיימת כנגד פגיעה בקטינים חסרי ישע מעלה אצל הורים רבים את שאלת הסמכות ההורית ברצון לחנך, מצד אחד, למול הקוטביות מנגד הנוגעת להתעללות. חששם של הורים רבים נוגע לגבול הדק בין אופן חינוך ילדיהם לפרשנות מהצד שעלולה לראות בחינוך זה כהתעללות.

חלק מהיכולת שלנו כאזרחים ולבטח יכולתם של אנשי מקצוע ובית המשפט, היא לנסות ולהבין את ההקשר הנכון ביחס שבין הורה המחנך ילדיו לבין הורה מתעלל. על מנת להבין את ההקשר הנכון נלקחים בחשבון מספר פרמטרים: פרמטר ראשון נוגע לגורם המניע של ההורה - האם התנהגותו הקשוחה נובעת מן הרצון לחינוך והקניית מידות טובות לילדיו או שיש והתנהגותו נובעת מכעסים ושנאה מתמשכת וקבועה. פרמטרים נוספים נוגעים אף לגורם התרבותי, כשהדבר מקבל משנה תוקף במדינתנו הרב תרבותית ומכך שלכל תרבות קודים שונים ובעלי תפישה שונה הנוגעת לאופן חינוך ילדינו ובמידת השימוש בכוח כלפי ילדים כחלק מחינוכם. אנו נרצה אף לבחון האם קיימת כוונה במעשה – האם המעשים של ההורה כלפי ילדיו נעשים מתוך כוונה ברורה להכאיב.

כאזרחים, חשוב לזכור כי לא אחת, במהלך חיינו, היינו ועוד נהיה חלק מאוכלוסייה חסרת ישע וחלק מאיכות חיינו נקבעת ותקבע על ידי אחרים שהיו ויהיו אחראים לשלמות גופנו ונפשנו. על תזכורת זו ללוות את כולנו כדי שנוכל להיות ערניים ומודעים למתרחש סביבנו בפרט במקרים הנוגעים לפגיעה בקטינים חסרי ישע.

אנו, עורכי הדין אשר מלווים, מטפלים ומובילים קורבנות חסרי ישע ובני משפחותיהם במקרים בהם נפגעו, מכירים מקרוב את הסבל הרב אותם עברו ומקווים שכל מקרה, המגיע לפתחנו, יהיה זה שיהווה תמרור אזהרה מאיר ומעיר לחברה חזקה הדואגת ושומרת על האוכלוסייה הפגיעה שבה.

עו"ד דלית אלעד עוסקת בתחום הפלילי, שותף במשרד אלעד בן ישי ושות׳.