צילום: עמית שעל
חלוקת הרזרבה ל־2018 תאוחד עם תקציב 2019
השנה עוד לא הסתיימה, אך כבר השבוע יציג אגף התקציבים לשר האוצר ולמנכ”ל משרד רה"מ את עיקרי תקציב 2019. האישור המוקדם עשוי לאלץ את האוצר לשמור רזרבה גדולה לצד התקציב
התוכנית של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון לאשר את תקציב 2019 כבר במרץ 2018 כדי להבטיח את שרידות הממשלה — מתקדמת במרץ. לאחר שבשבועות האחרונים עמלו אנשי אגף התקציבים על בניית התקציב עד השעות המאוחרות מדי יום, ל”כלכליסט” נודע כי השבוע הם יציגו את עיקרי התקציב וחלקים מחוק ההסדרים לכחלון ובהמשך גם למנכ"ל משרד ראש הממשלה, אלי גרונר.
קראו עוד בכלכליסט
כחלון כבר הודיע כי חוק ההסדרים של תקציב 2019 יהיה מצומצם יחסית, אולם הוא צפוי לכלול את תוכנית נטו תעשייה שתקועה כבר זמן רב. התוכנית מבוססת על המלצות שהגישה ועדה בראשות מנכ"ל האוצר שי באב"ד. הוועדה הוקמה השנה בפעם השנייה, לאחר שוועדה קודמת בראשות באב”ד שהוקמה ב־2015 לא הובילה לשום תוצאות. הוועדה התמקדה בהסרת חסמים רגולטורים, בחדשנות ומחקר פיתוח ובהכשרת כוח אדם מיומן.
העלות המשוערת של התוכנית היא כחצי מיליארד שקל בהוצאה התקציבית, וכמיליארד שקל בוויתור על הכנסות למדינה לטובת התעשיינים. ההמלצות עדיין לא אושרו מכיוון שהתעשיינים דורשים הכרה בפחת גדול משווי הנכס שרכשו, מה שיגדיל את הטבות המס שיקבלו. הכללת התוכנית בחוק ההסדרים עשויה לאלץ את כל הגורמים להתיישר ולאשר אותה, מכיוון שאם החוק לא יאושר, גם התקציב לא יאושר — והממשלה תיפול ותיאלץ ללכת לבחירות.
כרית ביטחון גם ל־2019?
החלטה נוספת של האוצר שנועדה להקל על הקשיים של הקואליציה היא לאחד למועד אחד את חלוקת הרזרבה שנשמרה ל־2018 ואת חלוקת תקציב 2019. כזכור, באישור התקציב הדו־שנתי ל־2017-2018 הוחלט לשמור “כרית ביטחון” של 3.5 מיליארד שקל שתחולק עד דצמבר 2017 לצרכים שלא נצפו בעת אישור התקציב בסוף 2016. מתוך כרית זאת כבר הוצאו 300 מיליון שקל למטרות שונות והיתרה הפכה ל”מיני תקציב” שעליו מתקוטטים השרים. הדרישות השונות כבר עולות על 10 מיליארד שקל, והן כוללות בין השאר את תוכנית נטו משפחה ותקציב הביטחון.
ביום חמישי הפיץ המשרד תזכיר חוק שקובע שהרזרבה הזאת תחולק רק ב־29 במרץ 2018, במועד שבו יושלם תקציב 2019. כך האוצר ייצור רק מוקד חיכוך אחד, שבו גם יחלק לשרים יותר כסף.
השבוע יחליט האוצר האם לשמור כרית ביטחון דומה גם ל־2019, וזאת מכיוון שתחת הלחץ הפוליטי התקציב מגובש כאשר ההערכות לגבי גביית המסים וההוצאות ב־2019 מוקדמות מאוד. באוצר עדיין זוכרים בכאב את הכישלון בתקציב הדו־שנתי של 2011-2012 תחת הנהגתו של שר האוצר יובל שטייניץ שהסתיים בגירעון כפול מהמתוכנן, כ־40 מיליארד שקל. החלטה לשמור על כרית כזו גם ב־2019 תעיד על כך שאישור תקציב כבר במרץ - הוא מהלך מוקדם מדי.
כאב הראש נדחה
תזכיר החוק שפורסם ביום חמישי גם מנסה לעקוף את מגבלת הנומרטור, המנסה לצפות את הגירעון התקציבי העתידי. לפי נתוני האוצר, בתקציב 2019 שנבנה כעת יש “בור” של 10.5 מיליארד שקל, ב־2020 הגירעון יעמוד על 13.3 מיליארד שקל וב־2021 על 14.4 מיליארד שקל.
למרות זאת, התזכיר קובע כי בניגוד לחוק הנומרטור הממשלה לא תצטרך לבצע התאמות במסגרות התקציב כבר עתה, עם פרסום המסגרת התקציבית של שלוש שנים הבאות. על פי החוק המקורי, לאחר שהאוצר מציג את הנתונים לממשלה עליו לסגור את הפערים בין ההוצאות למסגרת התקציבית ולמצוא מקורות הכנסה כדי לעמוד ביעד הגירעון. אולם מכיוון שבסוף השנה הנוכחית אין תקציב נפרד ל־2018, מבקשים באוצר לדחות את ההתאמות שדורשות קיצוצים נרחבים. במסגרת תקציב 2019 יידרש האוצר להציג את הפערים בתקציבים עד 2022 ולמצוא להם מקור תקציבי.
תגובה אחת לכתיבת תגובה