הפרטיות כבר מתה, וסוחרי המידע רוקדים לה על הקבר

מארק צוקרברג הצהיר ב-2015 שהפרטיות מתה; לפי מחקר חדש ומטריד של אוניברסיטת פרינסטון היוקרתית, עושה רושם שבנו לה ג'ימבורי או פיצוציה על הקבר.

מדעני מחשב וחוקרים אחרים מצאו שרכיבי תוכנה של חברות פרסום, רכיבים שרוב מפעילי האתרים שותלים בקוד שלהם, מחזיקים את החיים הדיגיטליים שלנו בכיס הקטן: הרכיבים מתעדים את פעולת השלמת השדות האוטומטית באתרים - אותה השלמה שחוסכת מאיתנו את הצורך להקליד את הסיסמה ושם המשתמש בכל כניסה, את מספר האשראי והקוד בכל רכישה, ואת הכתובת ומספר הזהות בכל טופס רשמי.

ועתה, אומרים החוקרים, מסתבר שכל המידע הזה משוגר לידי חברות שמוכרות פרטים אישיים לחברות פרסום, בצורה בלתי מבוקרת ובהיקפים לא ידועים - תוך עקיפה של יישומי הגנת פרטיות כחוסמי פרסומות.

אז מה הבעיה? למפיצי המודעות יש גם כך מאגרי מידע עצומים על כל משתמשי האינטרנט בעולם, וזה לא סוד שהם משתמשים בכל טריק מלוכלך וחשאי כדי לדלות עוד ועוד פרטים. למעשה, נראה שהשלמנו עם העניין; פייסבוק גומעת מידע משני מיליארד איש, שלא ממהרים לוותר עליה (ולאן עוברים הנוטשים? לסנאפצ'ט, עוד חברה שניזונה ממידע פרטי).

אבל החשיפה האחרונה שונה: מדובר באיסוף מידע נרחב מאוד, שאפשר לעשות בו שימוש מיידי: מס' זהות, סיסמה לשירות מקוון, נתוני אשראי - כל אלה נמצאים בידי סוחרי המידע. ומה ימנע מהם מלמכור אותו לפושעים, המוסר העליון שלהם? לו ייפרצו שרתי הסוחרים - כפי שקורה פחות או יותר, לכל חברה בעולם - הפרטים שלנו ישמשו לגניבת כסף, גניבת זהות, הונאות ומה לא. מי ימנע מהסיסמה שלי מליפול לידיים הלא נכונות?

לפי החוקרים, אין פיתרון טכנולוגי לבעיה: גם אם נשמרה הסיסמה שלך בתוכנה ייעודית, ברגע שהוזנו הפרטים לאתר, יירטו אותו רכיבי הפרסום.

כל שביכולתנו לעשות לדרוש רגולציית מידע אמיתית; ממשלת ישראל היא שאמונה על הגנת פרטיותנו, נושא שלא מעניין אותה יותר מדי. מפעילי האתרים לא מודעים לריגול המוגזם של הרכיבים שהתקינו? עליהם לשאת באחריות; המפרסמים אוספים מידע אבל לא ידוע כמה מאובטחים מסדי הנתונים שלהם? עליהם להיות תחת ביקורת סדורה; אבל מהלכים אלה תלויים רק בנו, בדרישות שהגיע הזמן שנתחיל להציג למחוקקים, לפני הפריצה הבאה.