אפס בשורות, נטו יציבות

הצעת התקציב לשנת 2019 שפורסמה לשרים בלילה שבין ראשון לשני זוכה לכינוי חוברת ההפחתות. אחרי שבחודשים האחרונים שר האוצר משה כחלון סיפר על כל ההצלחות, התוספות והכספים שיחולקו, ההצעה בעצם מסבירה כמה כסף כל משרד יקבל ומאיפה הכסף הזה יגיע.

פרסום החוברת הזאת אינה סיום הכנת התקציב, זו רק ההתחלה. עכשיו כל אחד מהשרים מקבל את התמונה המלאה - לא רק של התקציב שלו, אלא של התקציבים לכלל המשרדים.

רוב התוכניות בתקציב שדורשות תוספות כספיות משמעותיות פורסמו בהרחבה בחודשים האחרונים. מדובר, למשל, בהגדלת מענקי העבודה או ברפורמה בסיעוד. אלה מהלכים שקל לבצע, מהלכים פוליטיים שלפעמים עוזרים יותר לשר שקידם אותם מאשר לציבור. מי שמבין טוב מאוד את המשחק הזה הוא כחלון, שטרח להזכיר לכולם שהוא עומד מאחורי מהלכים אלה באמצעות שלטי החוצות של תוכניות נטו השונות שלו.

 

המקורות הבעייתיים של התקציב

 

הבעיה מתחדדת כשמסתכלים על הדרך שבה כחלון בחר לממן את כל אותם מהלכים בתקציב. במקרה הטוב מדובר בקיצוצים רוחביים של מיליארדי שקלים שנוגסים בשקט בשקט בשירותים חברתיים חשובים כמו עובדים סוציאליים, מיטות בבתי חולים והשקעות בתשתיות חיוניות. במקרה הפחות טוב מדובר בגירוד כספים חד־פעמיים לתקופה של שנתיים־שלוש, כמו למשל בדחיית תוספת השכר לעובדי המדינה, משיכת רווחים צבורים מחברות ממשלתיות או העברת הכנסות הטוטו לממשלה. אלה פתרונות זמניים לסעיפים שככל הנראה ימשיכו להופיע בתקציב המדינה במשך שנים ארוכות. התוצאה היא שהממשלות הבאות יצטרכו למצוא מקור תקציבי לאותן תוכניות, על חשבון שירותים אחרים.

חוק ההסדרים וצעדי ההתכנסות נולדו ככלים משלימים לתקציב. התקציב נועד לחלק מתנות ולשמור על יציבות הממשלה, צעדי ההתכנסות וחוק ההסדרים אמורים לאפשר לבצע מהלכים כואבים והכרחיים שיאפשרו את חלוקת המתנות. אלא שבפועל, ההתכנסות לא כוללת צעדים כואבים. אין שם רפורמות שדורשות מהממשלה להתייעל באמת, רק כמה סעיפים קטנים יחסית כמו הגדלת התמריץ ליצירת סביבות עבודה בטיחותיות והפסקת מתן סל קליטה לעולים עשירים. מלבד צעדים אלו וכמה בודדים אחרים, אין בצעדי ההתכנסות בשורות גדולות.

הפספוסים הגדולים

 

באוצר נהוג לומר כי התקציב הראשון של כל ממשלה הוא הפלטפורמה היחידה לרפורמות משמעותיות. התקציב האחרון של הממשלה הזאת, שסמוך כל כך לבחירות, הוא בדיוק ההיפך. יש בו את ההבטחות של כחלון, אבל הוא זונח ואפילו פוגע בנושאים חשובים.

כך למשל, אין בתקציב ניסיון משמעותי באמת לייעל את המגזר הציבורי שסובל מסרבולים רבים; אין צעדים משמעותיים להקטנת התמריצים לנסיעה ברכב פרטי מלבד ייקור הדלק פעם נוספת; אין מהלכים להפחתת הבירוקרטיה עבור עסקים קטנים, שאינם מיוצגים על ידי אף לובי ולכן קל להתעלם מהם, אולם העלויות העודפות שלהם מגולגלות הציבור. באוצר מודעים לכל הבעיות הללו, אבל במקום להציע שינויים גדולים מסתפקים בלהציע בחינה של שינויים גדולים.