צילום: אוראל כהן
הנשיאה חיות וביקורת משפט שלמה
נשיאת ביהמ"ש העליון השתתפה בסוף השבוע בסמינר למשפט עברי והסבירה את עדיפותם של דיני הראיות על פני חשיבותם של האינטואיציה והחכמה האנושיים
נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות מתמודדת עם המודל השיפוטי שהציב שלמה המלך במשפט המפורסם שבו ציווה לגזור לשניים את התינוק ששתי נשים טענו לאימהות עליו. חיות דיברה בסוף השבוע בסמינר למשפט עברי. לדבריה, גם לשלמה הובהר בידי שמיים שהסתמכות יתר על האינטואיציה והחכמה האנושיים אינה תחליף לדיני ראיות.
שלמה לא קיים משפט אלא ניסוי פסיכולוגי שהצליח, ובאותה מידה יכול היה להיכשל. למשל אם שתי האימהות היו נוקטות בעמדה זהה - חומלות על התינוק או מסכימות לגזירתו. בנוסף, ספג שלמה ביקורת על עצם הצעתו להרוג את הילד כדרך להגיע לחקר האמת.
חיות ,שנברה במקורות, מבהירה ש"הריכוך של הביקורת על מבחן החרב ועל האופן שבו בחר המלך שלמה לגזור את הדין, נמצא לנו בהתערבות אלוהית". כלומר התוצאה והאמת המשפטיים במקרה זה הונחלו לשלמה באמצעות בת קול שמימית ולא על ידי הניסוי הפסיכולוגי שביצע באולמו.
באמצעות חתן פרס ישראל הרב אליעזר יהודה וולדנברג ז"ל ("הציץ אליעזר") מסבירה חיות את עדיפותם של דיני הראיות על פני חשיבותם של האינטואיציה והחכמה האנושיים. "כאשר שלמה המלך ביקש לפסוק ללא עדים והתראה", מצטטת חיות את וולדנברג, "'יצאה בת קול להזהירו שלא יזוז מהיום והלאה מדיני התורה ואשר מבואר שמה שרק על-פי שנים עדים יקום דבר'. בכך הוא מחדד לנו כי שלמה המלך לא עשה את המצופה ממנו כשופט והסתכן בהטיית דין וכי בת הקול לא באה רק לתָקֶף את פסיקתו ולהעיד על האם האמיתית אלא גם להזהירו – מעתה והלאה דון על פי הכללים".
לפעמים הכללים עלולים להביא לתוצאה שאינה צודקת. זו המלכודת המוסרית הקלסית בפניה ניצבים שופטים. כמובן שהאידיאל הוא להגשים את הצדק במסגרת החוק, וכשהדבר אינו אפשרי, מתייסר השופט בין השניים. כמובן שחיות לא ממליצה לשופטים ה לעשות ובמה לבחור, אבל היא טורחת להדגיש את חשיבות הכללים: "השמירה על הכללים אינה מבטיחה בהכרח 'תוצאה נכונה', אך היא מקרבת את הסיכוי שתוצאה כזו תושג. קיומו של הליך נאות אף תורם לתחושת הצדק ולבניית האמון בהליך השיפוטי המתנהל ככלל לאור השמש ומפרט את הנימוקים שביסוד ההחלטה".
"ביקורת לגופו של דיין היא ביקורת בלתי לגיטימית"
כשמדובר בסמינר למשפט עברי, אך טבעי הוא לצטט ולהסתמךעל המקורות, אולם חיות, גם בהזדמנויות קודמות, שזרה מהמקורות ומההלכה בדבריה. בכנס העמותה למשפט ציבורי, בדצמבר 2017, ביקשה לאבחן בין ביקורת לגיטימית על שופטים ופסקי דין לבין השתלחות פסולה, שנגדה דיברו גם חכמי המשפט העברי. המדרש מדבר על "אחד שהיה לו דין ובא אצל הדיין וזיכה אותו בו ויצא אותו שנזדכה ואמר פלוני השופט אין כמותו בעולם. אחר ימים היה לו דין ובא אצלו וחייבו. יצא מלפניו ואמר אין דיין שוטה הימנו. אמרו לו אתמול היה משובח והיום שוטה. לכך הזהיר לך הכתוב אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר." כלומר, אותו שופט הוא נפלא כשהתוצאה טובה למתדיין, אבל "שוטה" כשהוא פוסק נגדו.
"המסקנה העמוקה העולה מן המדרש", מסכמת חיות, "מתחברת לחובת הציות להכרעות שיפוטיות גם אם ההכרעה אינה תואמת את העמדה או את הציפיה של הנוגע בדבר. כמו כן מתחבר מדרש זה לכך שביקורת לגופו של דיין להבדיל מביקורת לגופו של עניין היא ביקורת בלתי לגיטימית".
2 תגובות לכתיבת תגובה