להתראות הרחבות, היה שלום מרכז מסחרי: תוכנית מתאר חדשה תשפיע על מאות מושבים וקיבוצים

מינהל התכנון יצא לפני מספר חודשים למהלך במסגרתו יתוכנן מחדש המרחב הכפרי בישראל. זאת בעזרת תוכניות מתאר חדשות למועצות האזוריות. את המהלך יזמה מנהלת מינהל התכנון דלית זילבר עם כניסתה לתפקיד לפני כחצי שנה, בהתאם לקווים מנחים המבקשים להגביל את קצב גידול האוכלוסייה במרחב הכפרי, ולהפחית למינימום את שימושי קרקע שאינם קשורים לחקלאות. מנגד מבקשת התוכנית לחזק את חיי הקהילה ביישובים הכפריים, וכן את הזיקה של האוכלוסיה המקומית לחקלאות.

כיום כבר מצויות שתיים מהמועצות האזוריות: מגידו ומרחבים, בעיצומו של ההליך התכנוני. בחודשים הקרובים יצטרפו אליהן עשר מועצות אזוריות נוספות: חוף השרון, לב השרון, עמק חפר, עמק יזרעאל, עמק המעיינות, מנשה, אלונה, שער הנגב, רמת נגב ושדות נגב.

"לראשונה מיום הקמתה המדינה דנה בכל הסוגיות התכנוניות שמציב בפניה המרחב הכפרי", אומר אהוד יוסטמן, מנהל אגף בכיר לתכנון מקומי במינהל התכנון. "בעשורים האחרונים חזינו בהתפתחות של מגמות לא רצויות ביישובים הכפריים: הקשר לחקלאות התרופף, בעוד שכמות ההרחבות הקהילתיות גדלה. במקרים רבים ההרחבה נבנתה כשכונת וילות, באופן שהנו זר לאופי היישוב המקורי ופגעה במרקם הקהילתי. זה הביא לדינמיקה לא חיובית בישוב".

מנהלת מינהל התכנון דלית זילבר. שיח רציני על עתיד הכפר | צילום: ניב קנטור

לצד צמצום ההרחבות, שמה התוכנית דגש על חיזוק וחידוש הקשר של תושבי הקיבוצים והמושבים לחקלאות, במציאות שבה רובם כבר לא עוסקים בה בפועל. "פיתוחים טכנולוגיים ושינויים בכלכלה ובחברה הביאו לשינוי בענף ולריכוז הפעילויות החקלאיות בידיים מעטות", מתאר יוסטמן. "במושבים רבים, משקי בית ספורים אחראים על עיבוד כל שטחי הגידול של היישוב, תוך שהלולים והרפתות הוצאו ממגרשי המגורים למתחמים מרוחקים. הקשר היומיומי עם העשייה החקלאית נחלש". לדברי יוסטמן, גם כאן המצב מצריך חשיבה מחודשת, בראש וראשונה לטובת תושבי היישובים החקלאיים: "היישובים הכפריים זקוקים למהלך הזה כדי לחזק את ההצדקה שלהם בארץ שהולכת ומצטופפת. כי אם אתה כבר לא חקלאי ולא עוסק בחקלאות, אז במה אתה שונה מתושב תל אביב ומאין נגזרות הזכויות שלך לשטחי מגורים נרחבים או זכויות הקצאת מגרשים ל'בנים ממשיכים' המאפיינות רק את המרחב הכפרי?"

מחליפים דיסקט

עמיר ריטוב, ראש מועצת לב השרון ויו"ר מרכז המועצות האזוריות, מברך על המהלך: "גם אם לא תמיד אנחנו והמדינה רואים דברים עין בעין, במיוחד בכל הקשור לעבודת הוותמ"ל, בסופו של דבר מדובר בתכנון לטווח ארוך שנרדש כדי לשמור על המרחב הכפרי. טוב שהמהלך קורה במקביל לתוכנית ישראל 2040, ולתכנון של 2.5 מיליון דירות. זה יעזור לשמור על הצרכים שלנו, לצד היערכות לגידול במספר הדירות".

ריטוב מדבר על החלפת דיסקט מצד מינהל התכנון. "הגישה של ראש מינהל התכנון הקודמת, בינת שוורץ, שאומצה במידה רבה על ידי שר האוצר, היתה: 'אין לנו זמן לעבוד בתכנון ארוך טווח, אנחנו צריכים הרבה דירות ועכשיו, בואו נתכנן מהר איפה שאפשר'. וכך התכנון הלך אוטומטית לשכונות בשטחים פתוחים בשולי הערים על חשבון החקלאים. עכשיו יש שיח רציני על איך אפשר לעבות את הערים בלי לדרוס את הכפר".

אולם ריסון הבנייה ביישובים עצמם אומר פחות מגרשים לבני מושבים. "אנחנו לא מחפשים לפרוץ את מסגרת יחידות הדיור שמתווה תוכנית המתאר הארצית, אנחנו מבקשים לחזק את הכפר, אם כי זה נכון שיש מי שמבקש למקסם את הפוטנציאל הנדל"ני ביישובים", אומר ריטוב.

רק השבוע ניתנה דוגמה מאלפת כיצד לחצי הנדל"ן בכל זאת מנצחים תכנון, מוקפד ככל שיהיה, כאשר המועצה הארצית לתכנון ולבנייה אישרה תוספת של יותר מ־90 וילות למושב ניר צבי, מעבר למה שאיפשרה תוכנית המתאר הארצית, כדי לפצות אותו על נטילת אלפי דונמים של שטחים חקלאיים להרחבת העיר לוד. לטענת ריטוב, "זהו היוצא מהכלל שמעיד על הכלל: הרוב לא רוצים להגדיל את האוכלוסיה ולא רוצים לפרוץ את המסגרת. הגישה שלנו היא שכפר צריך להיות כפר ועלינו לחזק את האפיונים ולשמר את ההיסטוריה הייחודית שלו".

המרכז המסחרי בשפיים. התוכנית החדשה מצמצמת הקמת קניונים בקיבוצים | צילום: עמית שעל

יישובים שנגזר דינם

שאלה אחרונה שאי אפשר להתעלם ממנה כאשר דנים בעתיד המרחב הכפרי בישראל, היא מה יעלה בגורלם של יישובים כפריים, בעיקר באזור המרכז, שהמרחב העירוני סוגר עליהם. האם דינם להיעלם? לאחרונה אמר מנהל רמ"י עדיאל שמרון שרמ"י תמשיך לתכנן ולפתח קרקעות באזור המרכז גם במחיר של חיסול מושבים, וקומם עליו את החקלאים. יוסטמן מתחמק מהשאלה באלגנטיות: "יש הרבה מתחים שנוצרים מסיטואציה של רשות כפרית ליד רשות עירונית בתא שטח שהולך ומצטופף. התכנון האסטרטגי בא למתן את המתחים הללו. בכל אופן לא הייתי ממהר לקבור את כל המגזר הכפרי של מרכז הארץ".

ריטוב אומר דברים נחרצים יותר: "לדעתי יש יישובים שנגזר דינם. אם תיקח לדוגמה את קיבוץ רמת רחל או גבעת חן, אתה רואה שאלה יישובים שהעיר סוגרת עליהם מכל הכיוונים. אבל זה לא המצב בכל המקרים: אביחיל, למשל, כמעט גובל בנתניה. היישוב רוצה להישאר מושב, ואין לכפות עליו להפוך לשכונה בנתניה. ניתן להשאיר אזור חיץ פתוח שגם במקרים שהקרקעות עצמן כבר נלקחו, צורת המגורים תישאר כפרית. כל יישוב שרוצה להישאר כפר — אני בעד".